‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי בוררות הקלה בעומס על מערכת בתי-המשפט בישראל?

תוכן עניינים

מבוא

ב. עומס ההליכים בבתי-משפט

ג. ההבחנה בין העומס האקסוגני והאנדוגני

ד. מנגנונים להפחתת העומס

ה. שיטות הכרעה אלטרנטיביות

ו. הבוררות כמכשיר להפחתת מספר ההליכים האזרחיים

ז. הליך המחקר

ח. נטיית התובעים לבוררות

ט. הנטיה לבוררות בקרב נתבעים

י. מדוע הנטיה לבוררות נמוכה?

יא. סיכום ומסקנות

סיכום

ביבליוגרפיה 

מזה שנים מתמקדת תשומת לב ציבורית ומשפטית בבעיית העומס במערכת בתי-המשפט והשלכותיו. על חריפות הבעיות הצביעו בלשון ברורה ועדות וחיבורים שעסקו בנושא. "בקווים כלליים ניתן אם כן לצייר תמונה עגומה ולומר שבעוד מספר התיקים הולך וגדל, כמעט ואין שינוי משמעותי במספרם של השופטים"1. דו"ח ועדת לנדוי ראה בעומס היתר שעל מערכת בתי-המשפט בעיה כה חמורה, עד כי "אם לא תימצא תרופה לתיקון המצב כי אז יש לחשוש שבתי משפט אלה יכרעו תחת הנטל ושופטיהם לא יוכלו עוד לתת לצבור את השרות שהוא זכאי לקבלו"2.

נראה, כי ההשקפה המקובלת היא שבעיית העומס על מערכת בתי-המשפט נתפסת כעניין המחייב טיפול ותיקון דחופים. נושא זה נבחן על ידינו באופן אמפירי במסגרת חיבור אחר3, ותוצאותיו מלמדות שעורכי-הדין מדרגים את בעיית העומס, ובמיוחד בבית-משפט השלום והמחוזי, כבעיה המחייבת פתרון דחוף ביותר. להשקפת השופטים, נמצאת בעיית העומס בין שלוש הבעיות העיקריות, המצריכות תיקון דחוף.

מטרת חיבור זה היא לבחון את מנגנון הבוררות ככלי אפשרי להפחתת מספר הפניות המוגשות. הדגש בחיבור הוא על בדיקה אמפירית של הנטיה הקיימת כיום לשימוש במנגנון זה, מנקודת ראותם של עורכי-הדין.