‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי החלטות ביניים בסדר הדין?

תוכן עניינים

א. הגדרת הנושא;

המושגים; (א) "סופיות"; (ב) "החלטות-ביניים"; (ג) החלטה אחרת ופסק-דין חלקי.

ב. כלל העדר הסופיות וטעמיו – מבוא;

ההנמקה להלכת "אי-הסופיות".  

ג. העדר סופיות - בדיקה מעשית

1. שינוי בנסיבות; 2. טעות בית-המשפט ; 3. טעות של בעל-הדין.

ד. סופיות של החלטות-ביניים - התפתחות ושינוי

היתר המצאה לחו"ל - פרשת ראד נ' חי

פרשת סניטובסקי.

ה. המשפט האמריקני והאנגלי

1. דוקטרינת Law of the Case; 2. פרשת Lumus; 3. גישת המשפט האנגלי;

ו. בחינת ההלכה הפסוקה - סתירה או התאמה;

ז. תחולת הפסיקה בנסיבות השונות.

ח. סיכום הדברים

 1. המצוי; 2. הרצוי.

סמינריון על החלטות ביניים.  מקובל לומר, כי החלטות הניתנות על-ידי בית-המשפט במהלך בירור התובענה, הן בגדר "החלטות ביניים" עד למתן פסק-הדין, וככאלה הן אינן "סופיות". לפיכך, יכול בית המשפט לשנות את עמדתו כלפי העניין שבפניו, כל עוד לא נתן את פסק-דינו הסופי. מציאות משפטית כזו עלולה להפריע ליעילות הדיון המשפטי אם בית-המשפט יחזור ויתן את דעתו על עניינים שכבר החליט בהם במהלך המשפט. בחירת פתרון הפוך, שלפיו החלטות שניתנו במהלך המשפט, שלא במסגרת פסק-הדין, תהיינה סופיות - מעורר קושי. הקושי הוא בכך שמדובר בהחלטות אשר ניתנו לפני שההליך המשפטי הושלם עד-גמירא ולפני שבעלי-הדין הביאו בפני בית-המשפט את כל טיעוניהם בהרחבה המלאה. אם החלטות כאלה תהיינה סופיות ובית-המשפט יהיה מחויב להן, עלול הדבר לפגוע בזכויות בעלי-הדין, וכן עלול לקשור את בית-המשפט בהחלטות קודמות שלו, שהוא סבור כי הן אינן נכונות.

ברשימה זו נצביע על פתרון המנסה לאזן בין השיקולים הסותרים הנ"ל, על-פיו, במקרים מסוימים תהיינה החלטות-הביניים סופיות, ובמקרים אחרים תהיינה החלטות הביניים כפופות לבחינה-מחדש על-ידי בית-המשפט שנתן אותן. נבחן גם את התיישבות הפתרון המוצע עם ההלכה הפסוקה הקיימת.

אין אנו יכולים לשלול את חשיבות הרעיון של החיסכון בזמן שיפוטי, ואף אין אנו מקבלים מראש את ההנחה כי רעיון הסופיות עומד בסתירה עקרונית לעשיית הצדק. אנו סבורים, כי מכשיר הערעור משמש בהרבה מאוד מקרים פתרון ראוי לסכנה, כי נפלו טעויות בהליך השיפוטי. אנו סבורים, כי יש להשאיר ברוב המקרים את תיקון הטעויות להליך הערעור הגם שאנו ערים לסיכון שלעיתים יהיה דווקא בזבוז זמן שיפוטי ניכר לתקן טעויות אשר ניתן היה לתקנן זמן רב קודם-לכן, סמוך להתרחשותן. סדר-הדברים ההגיוני הוא לשמר את הליכי הטעות למסגרת הערעור, וזה עדיף בעינינו על מתן פתח לבעלי-דין לחזור ולתקוף החלטות שנתקבלו במהלך ההליך המשפטי בפני אותה ערכאה. הסיכוי שבית-המשפט יתרצה ויתקן טעויות של עצמו אינו גדול, לעומת זאת, בזבוז הזמן ופגיעה ברצף ההתדיינות עלולה להיות קשה. אנו נמנע סכנה ל-Shopping Judge, ואף נהיה צמודים לשיטת המחוקק להמעיט בערעורים על החלטות במהלך ההליך השיפוטי; שהרי די בהליך טעות כולל על הכול בסוף ההליך ואין הכרח לתקוף כל שלב ושלב בנפרד. משיקולים אלו אנחנו בעד סופיותם של הליכי-ביניים, אלא ששיקולנו אינם הולמים שני עניינים :

האחד - סעדים זמניים שלגביהם מטבע הדברים תרופת הערעור הסופי אינה מתאימה, וגם ערעור ברשות לא תמיד עונה על הצרכים ; שכן בדרך-כלל בית-המשפט של ערעור נשמר בבחינת שיקול-הדעת של הערכאות הנמוכות, בעוד שהענקת סעד זמני או שלילתו הוא ברוב המקרים עניין של שיקול-דעת. יתירה מזו : בסעדים זמניים חשובה המהירות על השגת הצו ולכן דווקא הערכאה הנמוכה היא המתאימה במקרה כזה.

השני - מקרה שבו הטעות נעוצה בטעותו של בעל-הדין עצמו. במקרה כזה אנו סבורים, כי מאחר שלבעל-הדין הטועה אין בדרך-כלל סיכוי מעשי בהליך של ערעור, יש ליתן לו הזדמנות לתקן את עצמו ; שכן ההליך השיפוטי מצוי בעיצומו, ובנסיבות הללו עלולות זכויות מהותיות להיפגע בשל מחסום טכני בשלב מוקדם מאוד של ההליך וללא אפשרות תיקון הערער, ודבר זה פוגע - לטעמנו - בתחושת הצדק.

לדידנו, גישת סניטובסקי יכולה להיות מיושמת גם בהקשרים רחבים יותר מזו שיושמה שם בפועל. לגבי פרשת ראד נ' חי ניתן לקבוע, כי הדיון בשאלת הסמכות הבינלאומית הוא למעשה בדרך של חלוקת ההליך המשפטי לחלקים כאשר בשלב הראשון מוקדש כל הדיון לשאלת הסמכות הבינלאומית וכך גם לגבי "שאלות מקדמיות" אחרות (החלטות שסיווגנו בקבוצה ב למנייננו).

זאת ועוד: אם אנו בוחרים ברעיון הסופיות, אנו שואלים מדוע תוגבל הסופיות להליך השיפוטי פנימה, להבדיל מתחילת הסופיות מחוץ להליך. אנו מעדיפים "סופיות מוחלטת" על-פני "סופיות יחסית", שכן סופיות יחסית עלולה ליצור החלטות סותרות בהליכים שונים באותו עניין - דבר הפוגם באמינותה של המערכת השיפוטית ואף יוצר אי-בהירות לגבי מצב הזכויות של בעלי-הדין.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין) 729.

המ'  ויטגוב נ' טרמר ובנק אלרן בע"מ, פ"ד ח 1262 ;

ע"א ריס נ'רייס, פ"ד יד 1314 ;

ע"א אייזנר נ' פינקלשטיין פ"ד יט(1) 655;