‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי יישוב סכסוכים בחברות ותביעה נגזרת?

תוכן עניינים

מבוא

מיעוט ההתדיינות

הפשרה

הסדרי פשרה בתביעה נגזרת בדיני תאגידים

תשובת החברה

תביעה נגזרת בהסדרי פשרה

פס"ד אינטרקולוני דוגמא לפסיקת עליון בענין תביעה נגזרת מרובה משנת 2014

פסיקה מחוזית בהסדרי פשרה בתביעה נגזרת

הסדרי פשרה

מכשולים בפשרה

מנגנונים חלופיים של פשרות

תמרוץ הצדדים להגיע להסדרים ראויים של פשרה והסתלקות

משפט משווה

משפט אנגלו-אמריקני

דוגמה לפסיקה להסכם פשרה בתביעה נגזרת בארה"ב נגד חברת אפל

פשרה בתביעה נגזרת נגד פייסבוק 2015

כלל אי ההתערבות

הדין בסינגפור בענין תביעה נגזרת

פרשת בל"ל 2015 - פשרה בתביעה הנגזרת שהוגשה נגד בכירי בנק לאומי בענין הסיוע ללקוחותיהם האמריקאיים להעלים מס

סיכום ביניים פשרה בתביעה נגזרת

העדפת הפשרה בסכסוכים הנוגעים בדיני חברות הנוהגים בישראל

חוסר גמישות החוק

אי-ודאות החוק

שנאת-הסיכון

בעיית הנציג

עלות ההתדיינות

חשיבותה של הנורמה הפוזיטיבית

סיכום

ביבליוגרפיה

זירת פעולתם של דיני החברות בישראל היתה אמורה להביא לידי ריבוי ההתדיינויות בערכאות בסכסוכים שעניינם דיני חברות לפחות משני טעמים: ראשית, מן הבחינה הכמותית, השימוש האינטנסיבי הנעשה באישיות המשפטית של החברה בחיינו בכלל ומרכזיותה של החברה בעולם העסקי המודרני בפרט מעוררים ציפייה ליצירתן של נסיבות שיובילו לריבוי התדיינויות בבתי-המשפט בדיני חברות. שנית, מן הבחינה המהותית, אופיו המיוחד של קוד החברות הנוהג בישראל1 - אשר הינו מיושן ושמרני באורח קיצוני - והסדריה של הנורמה הפוזיטיבית הנוהגת - המנותקת עד כדי גיחוך מן המציאות שהיא באה להסדיר2 - אינם ערים לציפיות הסובייקטיביות של ציבור

המשתמשים הפוטנציאלי בנורמה, ואין בהם כדי לענות על צורכיהם האובייקטיביים. היה סביר להניח, שאי-ההתאמה המהותית של הנורמה הנוהגת תהווה גורם מתסיס סכסוכים ותתרום גם היא לריבוי התדיינויות בדיני חברות בערכאות השיפוט בישראל. ברם, המשקיף על פעילות בתי-המשפט בישראל מגלה במפתיע תמונה שונה לחלוטין: בדיקה סטטיסטית של המקרים הנידונים בבתי-המשפט בישראל, כשהם מסווגים על-פי טיב העניין המשפטי המרכזי העומד לדיון, מגלה, כי מספר ההתדיינויות העוסקות בדיני חברות נמוך ביותר3. מטרתה של רשימה זו היא להעלות ולנתח הסבר אפשרי לאנומליה האמורה של מיעוט ההתדיינויות בדיני חברות בישראל.

התביעה הנגזרת הפכה מחריג האמור לאפשר לבעל המניה לריב את ריבו מול מוסדות החברה[1] ו/או לאלץ את החברה לנקוט בצעדים מסוימים לכלי המגביל את יכולת התביעה של בעל מניה. במקום שיוכל לתבוע בתביעה אישית, בין שנזקו הוא רק השתקפות של נזקה של החברה ובין שהוא חורג ממנו, עליו להיגרר לאותן דרישות חוקיות המטילות עליו בתחילה עול אישי רב ואחר כך משאירות את כל הפיצוי המגיע לו ואת ההטבה בגין כך שטרח עבור טובת החברה לשיקול בלעדי של בית המשפט, כאשר חלק ניכר מהפיצוי או ההטבה אינו תלוי כלל בתוצאות המשפט.

בנוסף לבעיה הבסיסית של הגשת תביעה בתאגיד הסובל, ככל תאגיד, מבעיות נציג ופערי אינפורמציה, סובלת התביעה הנגזרת מנגעים שונים וביניהם ההתערבות הבלתי נסבלת של גוף שאינו אורגן של החברה בהליך ניהולי, יכולת מימוש פסק הדין מול אורגנים שסרחו, התערבות אמיתית של בית המשפט בענייני פנים של החברה וכיו״ב.[2] 

 בעבודה זאת היתה סקירה של מספר רב של פסקי דין עדכניים בענין הסדרי פשרה בתביעה נגזרת. כך למשל ביהמ"ש המחוזי בת"א[3] דחה הבקשה לאישור הסדר פשרה של תביעה נגזרת בסך 2.5 מיליארד שקל, שהגיש איש העסקים, בני סינבטי, בשם חברה לכריית זהב בקירגיסטן, נגד לב לבייב. זאת, בטענה כי הם נישלו אותו מהחברה, והשתלטו על רישיונות הכרייה במרבצי זהב במדינה . ביהמ"ש: "הרכוש היה נגזל בכל מקרה ע"י השלטונות".

רוב התביעות הנגזרות מגיעות בסופו של דבר לפשרה ולא נידונות כמו שהן. חברות רבות מעדיפות לפצות התובעים במסגרת הסדר פשרה ולא לברר התביעה עד תומה בביהמ"ש. כך הדבר בישראל וגם בחו"ל.

העדפת הפשרה בסכסוכים הנוגעים בדיני חברות הנוהגים בישראל

שני המודלים - הקשורים זה לזה - להבנת תהליכי הפשרה מניחים כמה הנחות בסיסיות: ראשית, תהליך קבלת ההחלטות של כל הצדדים לסכסוך הוא רציונלי[4]. הקריטריון היחיד הקובע לגביהם בתהליך הברירה בין הפשרה לבין ההתדיינות הוא השאת רווח. שנית, הצדדים מאמינים שהם יכולים לגבש עמדה מציאותית לגבי תוצאותיו הצפויות של ההליך השיפוטי ולגבי הסבירות שתחזיתם תתממש. שלישית, כל הצדדים לסכסוך אינם רגישים לסיכון (אינם שונאי-סיכון או מעדיפי-סיכון) שבהתדיינות. רביעית, בעיית הנציג אינה משמעותית בתהליך קבלת ההחלטות בעת המשא-ומתן. ניתוח של מידת יישומן ותקפותן של הנחות אלה לגבי סכסוכים הנוגעים בדיני חברות בישראל יראה מדוע הסבירות שהצדדים לסכסוכים אלה יעדיפו את הפשרה על ההתדיינות גדולה יותר מאשר בסכסוכים הנוגעים בעניינים אחרים. [5]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

גדעון פישר בוררות בעולם העיסקי בעריכת כב׳ השופט ד״ר וינוגרד 

דפנה לביא "לא על הבוררות לבדה ולא על הגישור לבדו הצעה לאימוצו של הגישבור כמענה המתגבר על חולשותיו של מוסד הבוררות בישראל" משפטים לט 589