‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי קלות דעת במשפט הפלילי?

תוכן עניינים

א. מבוא ב. המהמר - הסף הנמוך של הפעילות המודעת? 1. הגישה המסורתית 2. הקושי בהסברת קיומם של מקרי גבול 3. מיהו קל הדעת לפי הגישה המסורתית ג. התמודדות הפסיקה עם דוגמת המהמר 1. שתי דוגמאות 2. קושי ראייתי או מושגי? 3. צעד ראשון – בחינת רוחב המודעות 4. משחקים בנשק ד. בחינת עומק המודעות 1. עומק מודעות בשפת היום-יום 2. מודעות רב-ממדית ובעיית ההטעיה העצמית 3. עומק מודעות ובעיית האינדווידואציה של כוונות 4. חלל תודעתי; ה. במקום סיכום – גינאולוגיה מושגית

אחד החידושים בתיקון מספר 39 של החלק המקדמי והחלק הכללי של חוק העונשין הוא הטיפול המפורש בקטגוריה של המחשבה הפלילית של "קלות דעת". קלות הדעת, על-פי הגדרת החוק, כוללת שני רכיבים מובחנים ומצטברים: מודעות לפרטי העבירה השונים, המהווה את תשתית המחשבה הפלילית בהתאם לסעיף 20(א) לחוק, ונטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות, מתוך תקווה להצליח למונען, בהתאם לסעיף 20(א)(2)(ב).1 תכליתה של העבודה היא להצביע על מורכבותה של התופעה, המכונה מודעות, אגב ניתוח מצבו המנטאלי של קל הדעת.

הרכיב העיקרי בהגדרת קלות הדעת, אשר איננו מוגדר או מוסבר, הוא יסוד המודעות. לכאורה מספק החוק הגדרה ממצה ומדויקת, הכוללת מבחן פשוט: האם מבצע המעשה הפלילי (להלן יכונה: "העושה") היה מודע לכל היסודות האובייקטיביים, הכלולים בהגדרת העבירה. מהו טיבה של מודעות זו – אין לכך הסבר או פרשנות בחוק, משמע, המושג בסיסי ואמור להיות מובן לדוברי השפה או, למצער, לעוסקים בפרשנות החוק. אולם חקירה תעלה מייד, כי במונח "מודעות", הנפוץ כל-כך בכל דיון על אחריות פלילית, בין משפטנים ובין הדיוטות כאחד, נעשה בפועל שימוש כדי לתאר שורה של מצבי תודעה מורכבים ונבדלים אלה מאלה.

בדרך-כלל, הספרות המשפטית מכירה בממד אחד של שוני בין מצבי מודעות, והוא מידת הוודאות של האפשרות להתקיימותם של הדברים נשואי המודעות בעיניו של העושה. המשפט מייחס משמעות מעשית להבדלים שבין חשד, מודעות רגילה, מודעות בדרגה של קרבה לוודאי וכולי. כך, למשל, חלה "הלכת הצפיוּת", הנזכרת בסעיף 20(ב) לחוק, כאשר מידת ההסתברות המיוחסת לאפשרות קיום התוצאה עולה כדי "קִרבה לוודאי". לעומת זאת, לצורך המחשבה הפלילית הרגילה הנזכרת בסעיף 20(א), די במודעות לאפשרות בלבד שהתוצאה תתרחש.2 לצורך החיבור הזה ניתן לכנות ממד זה של שוני בין מצבי מודעות: רוחב המודעות.

מצבי מודעות או הכרה, כפי שהם נתפסים בעינינו, אף מבלי לעמוד על כך במפורש, מובחנים אלו מאלו אף מבחינה נוספת, שתכונה להלן: "עומק המודעות", ואשר עניינה מידת העוצמה או הריכוז שניחן בו מצב התודעה. לעתים, מופיעה מודעות שאיננה שלמה מבחינה זו, שהיא איננה מתאפיינת, למשל, בעירנות הכרתית מלאה, או בדיווח מיידי של אדם לעצמו על אודות נשוא המודעות. לפעמים מתקיימת המודעות בד בבד עם מצבי הכרה שונים ואף מנוגדים. אפיון זה של מצבי מודעות אינו זוכה כמעט לביטוי מפורש בדיון המשפטי, ברם החמצתו יוצרת לעתים מתח בין המובן המשפטי המקובל של מודעות ובין האינטואיציות היום-יומיות.

על אף ההתמקדות בניסוחו הנוכחי של חוק העונשין, הקושי המושגי המוצג בחיבור זה משותף גם לגישתה של הפסיקה הקודמת לתיקון חוק העונשין לאפיון רכיבי ה"פזיזות", והוא אף אינו מיוחד לשיטת המשפט שלנו. עם זאת, נראה להלן כי חרף הקושי המושגי, לעתים קרובות מצאה הפסיקה, בישראל ומחוץ לה, דרכי עקיפין להתמודד עם תפיסתה החד-ממדית של המודעות, והגיעה בפועל לתוצאות משפטיות, התואמות את האינטואיציות היום-יומיות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

י' קוגלר צפיה ברמה גבוהה של הסתברות במשפט הפלילי (חיבור לשם קבלת התואר דוקטור למשפטים, האוניברסיטה העברית,);

A. Norrie "Subjectivism, Objectivism and the Limits of Criminal Recklessness" 12 Oxford J. of Legal Studies (45.

6 G. Williams Textbook of Criminal Law (London, 2nd ed., 3) 96-102; G. Williams "Divergent Interpretation of Recklessness" New L. J.  289, 313, 336; J.C. Smith, B. Hogan Criminal Law (London, 8th ed') 72