‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי בית משפט השלום ותפקודו עם המיעוטים בישראל?

תוכן עניינים

מבוא

2. שיטה

3. ממצאים

סיכום

ביבליוגרפיה 

עקרון האחידות בענישה ובשיפוט הוא אחד מעקרונות היסוד של עשיית דין בחברה דמוקרטית. עקרון זה קובע שהחוק הפלילי חל באותה מידה, ושהפרתו תביא לאותן תוצאות, בכל קבוצות התושבים באוכלוסיה. כלומר, שעבריין יישפט בהתאם לחוק שהופר, ולא לפי השתייכותו לקבוצה זו או אחרת. עקרון זה נקבע כבר על ידי האסכולה הקלאסית בקרימינולוגיה, ובהסתייגויות מעטות (כגון, הבחנה בין קטינים למבוגרים) הוא מקובל היום.

אולם, מסתבר שבחברה פלוראליסטית עקרון זה נתקל בקשיים רבים בהפעלתו. מכאן העניין שגילו חוקרים רבים באפשרות שקיימות הטיות (biases) בענישה, הטיות שפוגעות בקבוצות מסוימות המוגדרות לפי מאפייניהן החברתיים.1 שאלת קיומה של הטיה במשפט היא בעלת משמעות תיאורטית החורגת בהרבה ממשמעותה המעשית והאידיאולוגית. הטענה שקיימת (וחייבת להיות) הטיה כזאת מייצגת גישות תיאורטיות, כגון: גישת התיוג ותורת הקונפליקט, הרואות במשפט ביטוי למערכת היחסים בחברה, ובעיקר ליחסי הכח. על-פי גישות אלה החברה נוטה להחמיר בענישת קבוצות מסוימות, ומערכת המשפט הפלילי אינה אלא האמצעי לכך. מערכת זאת משקפת, לפי גישות אלה, את הדעות הקדומות הרווחות בחברה ואת הנטיה להבחין, לדווח לרשויות, ולהגיב ביתר חומרה על מעשיהם של בני הקבוצות החברתיות החלשות.2

המחקרים השונים שבדקו את הנושא (בעיקר בארה"ב) שונים מאד זה מזה בשיטותיהם, כך שקשה מאד להשוותם. חלק ניכר מהם מתרכז במגזר מצומצם של עבריינים (בעיקר בנידונים למוות), חלק מהם מתייחס לרקע הפלילי או החברתי של הנחקרים (מעבר למוצא ולשיוך הגזעי שלהם), אך המדדים לכך שונים מאוד, כך שקשה מאוד להגיע לידי סיכום מהימן וברור של ממצאיהם. עם זאת, ברור שיש פער ניכר בין שיעורי המעצר והענישה של שחורים לעומת לבנים. פער זה ברור גם כשמדובר בשלבים שונים של הליכי המשפט והענישה, ובמיוחד - כשמדובר בעבירות הגוררות עונשים חמורים. אולם, נראה שהפערים בין הקבוצות מצטמצמים במידה ניכרת, ובחלק מן המחקרים - נעלמים לחלוטין, כאשר המדובר בנאשמים בעלי רקע פלילי דומה.

המחקר הנוכחי בדק האם מערכת האכיפה בישראל מתייחסת לערבים וליהודים בצורה שווה. יש להדגיש כבר בשלב זה, כי אנו מתייחסים למערכת ולתגובותיה כאל "קופסא שחורה": בכוונתנו לבדוק כיצד הגיבה המערכת במציאות על מקרים דומים, מבלי שניכנס לשאלה אם ההבדלים בענישה (במקום שהם קיימים) נובעים מדעות קדומות, מאפליה מכוונת, ממדיניות ענישה המביאה להחלטות שונות ללא כוונה או משיקולים עניניים הקשורים לחומרת המקרים ולטבעם, ואשר אינם מתבטאים במשתנים שנבדקו. יתר-על-כן, לא ננסה אף להבחין בבירור באלו שלבים של התהליך או בשל אלו שיקולים, נוצרו הבדלים או בוטלו, וזאת בשל היעדר נתונים.

כפי שכבר ציינו, מחקרים על שאלות דומות שנערכו בארצות אחרות (בעיקר, כאמור, על הפליית שחורים בארה"ב) לא העלו ממצאים חד-משמעיים.3 הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים לגבי עונש מוות בארצות-הברית מראים ש- 54% מן הנדונים למוות בין הם שחורים.4 בלאק5 טוען, שעונש המוות מוטל בצורה מפלה וקפריזית. הוא טוען שכל שלב החלטה בתהליך המשפט הפלילי, מן המעצר עד הערעור וכלה בחנינה, מאופיין על-ידי סטנדרטים בלתי מדוייקים ושיקול דעת נרחב, המובילים לשרירות לב בהטלת עונש מוות.

היל ועמיתיו6, במחקריהם על גורמי ההטיה, אומרים שהמחקרים האחרונים מוכיחים באופן ברור שגם מעורבות שונה וגם בחירה שונה משפיעים באופן עיקבי על ההתפלגות של המספרים הרשמיים על הסטיה לפי מין, גזע, ומעמד חברתי. במחקר שערכו ראדלט ופירס7 נמצא, שכאשר שחורים מואשמים ברצח לבנים, נוטה התביעה להעלות את רמת חומרת העבירה, דבר המעלה את ההסתברות להטלת עונש מוות. באורס8 מצא שהתביעה נוטה להחמיר במקרים בהם הנאשמים שחורים והקורבנות לבנים. פאטרנוסטר9 בדק את הגורמים המביאים את התביעה לבקש עונש מוות בהרשעות רצח. הוא מצא, לאחר שבודד את השפעתם של גורמים משפטיים שונים, שגזע הקורבן מתקשר באופן מובהק להחלטת התביעה לבקש עונש זה. עו|ד מצא שהבקשה לעונש מוות מופנית יותר כלפי שחורים שרוצחים לבנים ופחות כלפי שחורים שרוצחים שחורים. ממצאים אלה מאשרים את הממצאים של באורס ושל ראדלט ופירס.10

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

G. Rahav, "Ethnic origin and disposition of delinquents in Israel" Journal of Comparative and Applied.Criminal Justice 4

 ש. לנדאו, "האם קיימת אפליה ביחס המשטרה אל עבריינים צעירים" עבריינות וסטיה חברתית 7

 מ. חג' יחיא, ג. רהב ומ. טייכמן, הבחנה בין יהודים וערבים בתהליכי הפללה וענישה של צעירים