‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ערעור פלילי ועיוות דין?

דבר ידוע הוא בחיי החברה שפתרון לבעיה מסויימת לפעמים מצמיח בעיה חדשה; מילוי חסר בסוגייה אחת עלול להוליד חסר מסוג אחר. דומני כי מצב כזה התהווה בעניני פלילים (system justice criminal), כאשר בכל שיטת משפט מודרנית מונהג הרעיון של זכות הערעור מערכאה משפטית, שבה התנהל הדיון תחילה, לבית-משפט מעליו, בו ניתן לשנות את ההחלטה המקורית או לבטלה כליל. כאשר לא קיימת מסגרת מאורגנת וממוסדת כזאת של בירור מוסמך של הדיון המקורי ובקרה עליו על-פי חוק, אין מנוס אלא לאפשר בדרך כלשהי לגורמים מוסמכים, אך לא-שיפוטיים, לפעול באופן עצמאי ולפעמים גם באילתור על מנת למנוע טעויות, עיוותים או אי-צדק.

אין ספק כי הרעיון של חנינה קם, בין היתר, על מנת לספק מענה לסופיות הדיון במשפטים פליליים, ואין ספק כי חלק ניכר מן החנינות שניתנו בעבר, כאשר לא היתה ערכאת ערעור מסודרת, ניתן בשל תחושה שנפלה טעות בהכרעה המקורית, אם כי רוב ההתערבות התמקדה בשאלת העונש, במיוחד כאשר היה מדובר בעונש שהיה חמור יחסית לעבירה, והיה בגדר עונש חובה1.

ברור, כי קליטת הרעיון של זכות ערעור על-פי חוק באה במידה גדולה כדי להחליף את סמכותו ,של גוף אקסקוטיבי, ולהכניס סדר הכרחי ופיקוח קפדני ויעיל לעבודתו של בית-המשפט; ואכן, קשה לתאר מערכת משפטית תקינה ללא ערכאת ערעור. יחד אם זאת, גם אין לשכוח כי הרעיון של ערכאת ערעור הינו פרי התקופה המודרנית. השיטה המשפטית המתוחכמת ביותר של העולם העתיק, הרומית, לא ידעה רעיון כזה, והשיטה המשפטית האנגלית הקימה בית-משפט לערעורים פליליים רק ב-21907; לפני כן יכול היה נאשם להגיש עתירה בקשר לטעות (Error of Writ). אולם, זאת בדרך כלל רק בענינים פורמליים; או, מאוחר יותר, לפנות, באמצעות השופט עצמו, עוד במהלך המשפט ובטרם התקבלה ההחלטה הסופית, למסגרת מיוחדת שנקראה Reserve Cases Crown for court, וגם כאן העיסוק היה כמעט רק בנושאים משפטיים, ולא בשאלות עובדתיות3.

אולם, עצם קיומה של ערכאת ערעור יצר בעיות משלה, ומאוד יתכן כי לצד החיוב של פתיחת שערי בית-המשפט לבירור נוסף, קיים גם החסרון, שערכאת ערעור מוגבלת בפעולותיה ולא נתנו לה חופש הפעולה אשר מצוי בידי גורם אקסקוטיבי שבידיו סמכות של חנינה. יש שיטות שעדיין אינן מאפשרות ערעור בזכות לשאלות עובדתיות והזכות' המוחלטת לערעור מוגבלת אך ורק לנושאים משפטיים. יתרה מזאת; עצם קיומה של ערכאת ערעור צימצם בהרבה את יכולתו של גוף החונן לפעול, שהרי מקובלת היום התפיסה, כי טעות בדיון משפטי רצוי שתתוקן במסגרת משפטית, לאחר בירור מסודר ובהתאם לכללים. לכן יש היום הסתייגות נרחבת ונחרצת משימוש בסמכות החנינה לשם תיקון טעות. משמע, כי פעולה שזכתה בעבר בהבנה רבה בשל העדר תהליך של ערעור במסגרת שיפוטית, נתפשת היום כפעולה מפוקפקת ביותר, למרות שלגופו של ענין יש, לעניות דעתי, וכפי שאנסה להוכיח, צורך בהמשך אותה המסורת עתיקה למען עשיית צדק, מתוך ראיה כי לא כל טעות ניתנת לתיקון במסגרת של ערעור, ואף לא כאשר מצטרף אליו גם אפשרות של משפט חוזר.

2. החשיבות של מתן חנינה לשם תיקון טעות כרוכה אם כן, בין היתר, במגבלות של קיום ערעור. ההגבלה הבולטת ביותר על ערכאת ערעור, בהקשר של טעות אפשרית, הינה שעליה להתמקד בשאלות משפטיות ולא לעסוק יתר על המידה בשאלות עובדתיות. לעיתים הדבר נאמר במפורש ולעיתים הוא נוצר כנוהג, על-פי פסיקה ותקדימים4.

לעיתים ההגבלה על ערכאת ערעור הינה כה חמורה שנשללת ממנה הסמכות להגיע להחלטה סופית ומחייבת משלה ועליה להחזיר את התיק, במידה שמתגלית בו טעות משפטית, לערכאה מתחתיה (אם כי לאו דווקא לאותם שופטים) לשם דיון מחודש - כאשר מובהר המצב המשפטי לאשורו ומצפים מן השופטים בבית-המשפט הנמוך יותר לפעול בהתאם להנחייות ולהבהרות של ערכאות ערעור. שיטה כזו מונהגת בצרפת, והיא בנויה על כך שטעות משפטית חייבת לבוא על פתרונה באותה מסגרת משפטית שטעתה. לכל בעיה משפטית יש רק פתרון משפטי אחד, על-פי תפישת היסוד בצרפת

- ולכן אין דעת מיעוט בפסק-הדין וההחלטה מתקבלת על דעת ההרכב כולו. מכאן, כי תפקידו של בית-המשפט לערעורים (cassation of court) איננו לתת החלטה משלו, אלא להעמיד את בית-המשפט קמא על טעותו, על מנת שזה יעשה את התיקון הדרוש לטעות שלו5. כמובן, המצב לגבי קביעת העובדות שונה ולכן רצוי, על-פי תפיסתם, שערכאת הערעור כלל לא תעסוק בכך. לעניין העובדות, הרי שכל מקרה ונתוניו - בענין הזה אין תשובה משפטית מוכנה מראש, ולכן בית-המשפט המקורי חופשי לקבוע מה הן העובדות, ללא כל פיקוח של ערכאת ערעור.

גם כאשר המשפט מתנהל במסגרת של חבר מושבעים, יש חסימה כמעט מוחלטת לבירור העובדות בערעור, שהרי החלטתם של המושבעים נמסרת ללא הנמקה והערעור מוצמד אך ורק לדברי ההסבר וההבהרה של השופט שישב בדין, ועליו להגביל את עצמי לניתוח של המצב המשפטי ולהימנע מכל התיחסות להערכת ערכן של העובדות שהתבררו בנוכחותו. התערבות בענין עובדתי תיתכן רק באותם מקרים חריגים, בהם המסקנות שאליהן הגיע חבר המושבעים משוללות כל הגיון. אולם, בכגון אלה דברים, לפעמים אין צורך בכלל בערעור, שכן, בתנאים כאלה, מותר אף לשופט שישב בדין להתערב בשומעו את ההחלטה ולבטלה בו במקום (כמובן, רק אם מדובר בהרשעה).

יש הסוברים, כי דווקא בשיטת המושבעים, לאור כך שקשה יותר לעמוד על הטעויות שעלולות ליפול במהלך הדיונים של חבר המושבעים (בשל הסודיות של הדיונים והעדר ההנמקה), נוח יותר להתערב, כיוון שבאותם מקרים בהם הערעור של הנאשם מתקבל בשל פגם בהליך המשפטי, מוסמך בית-המשפט בערעור להחזיר את התיק לבדיקה מחדש - novo de - ולא חייב לזכות את הנאשם מכל וכל6.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 System Legal French The Vries de .H & David .R

870 2d. A 410 Kemp .v Commonwealth , 502 2d . A 486 York .Commonwealth v

.W S 657 Commonwealth .v Roberts : 800 A.2d 480 State .Guisfeird v .