‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי סמכות פרקליט מחוז?

תוכן עניינים

מבוא

החלטת פרקליט המחוז על העמדה לדין: הערכאה הראשונה 

שינוי החלטת פרקליט המחוז: הערכאה השניה

התערבות בהחלטת פרקליט המחוז: ערוב הערכאות

הסדר חילופי וסיכום

סיכום

ביבליוגרפיה 

חיבור זה בוחן את החלטת פרקליטות המדינה אם להעמיד חשודים לדין. נראה כי במקרים שונים מתקבלת ההחלטה בדבר העמדה לדין בדרך פגומה.

המחוקק הפקיד בידי פרקליט המחוז את הסמכות להחליט על פתיחת הליכים משפטיים כנגד חשודים בביצוע עבירות מסוג פשע.1 תפקיד זה של פרקליט המחוז משתלב בתוך מערכת הכוללת שתי ערכאות נפרדות: בערכאה הראשונה מחליט פרקליט המחוז על העמדה לדין, ובערכאה השניה מוסמך הדרג הבכיר בפרקליטות המדינה - היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה - לשנות את ההחלטה.

אבל, בפועל ישנם מקרים שבהם ההחלטה על העמדה לדין אינה מתקבלת על ידי פרקליט המחוז. לדוגמא, כאשר דמות ציבורית נחשדת בביצוע פשע, פרקליט המחוז לא מקבל בעצמו את ההחלטה על פתיחת הליכים משפטיים. במקרים מעין אלה הדרג הבכיר הוא שמכריע אם יש להעמיד לדין את החשוד. התערבות הדרג הבכיר אינה חריגה והיא מעוגנת כיום בשיטת העבודה של פרקליטות המדינה.

התערבות זו של הדרג הבכיר פוגמת בהחלטה על העמדה לדין, וזאת משלושה טעמים עיקריים: היא סותרת את מבנה הסמכויות העדין שיצר המחוקק, היא אינה מתיישבת עם עקרונות המשפט המנהלי והיא פוגעת בעקרונות יסוד משפטיים.

חיבור זה מורכב מארבעה חלקים: תחילה הוא בוחן את סמכות פרקליט המחוז להחליט על העמדה לדין, אחר כך מציג את סמכויות הערכאה השניה להפוך את החלטת פרקליט המחוז, בהמשך כולל החיבור תאור וביקורת על המקרים בהם הדרג הבכיר בפרקליטות המדינה נוהג להתערב בהחלטת פרקליטי המחוז, ובסוף, מציע הסדר חילופי לזה שחל כיום.

1.1 ההחלטה להעמיד לדין חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], (להלן: חסד"פ), מסמלך במפורש את "פרקליט המחוזי' להחליט על העמדה לדין בעבירות מסוג פשע. סמכוות זו הוענקה לפרקליט המחוז בשני סעיפים: סעיף 60 הקובע:

"חומר שהושג בחקירה בעבירה שהיא פשע תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז..." סעיף 62; "ראה התובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט עניין לציבור..."

על פי שני סעיפים אלה, אותם יש לקרוא במשולב, מקבל פרקליט המחוז מהמשטרה את חומר החקירה בעבירות מסוג פשע.3 לאחר עיון בחומר, על הפרקליט להחליט אם יש להעמיד לדין את החשוד, ואם כן, באיזו עבירה, החלטת הפרקליט מתקבלת בשני שלבים. תחילה הוא שוקל אם בחומר החקירה קיימות ראיות מספיקות לאישום. אחר כך, אם הוא "רואה" שקיימות ראיות מספיקות, עליו לשקול את העניין הציבורי במשפט. הפרקליט יעמיד את החשוד לדין אלא אם הוא "סבור שאין במשפט ענין לציבור".

החוק קובע, אם כן, כי פרקליט המחוז יחליט על העמדה לדין "בהתקיים שני תנאים מצטברים, האחד 'חיובי' והאחר 'שלילי'. התנאי 'החיובי' הוא, כי לדעת התובע הראיות שבידו "מספיקות לאישום" התנאי "השלילי" הוא כי התובע אינו סבור שאין בקיום המשפט הפלילי "ענין לציבור".4

סעיפים 60 ו-62 מסדירים שלב מהותי בהליך הפלילי, שראשיתו בקבלת חומר החקירה מהמשטרה וסיומו בהחלטה על העמדה לדין. הסמכות לפעול בשלב המהותי הזה בעבירות מסוג פשע מסורה לפרקליט המחוז. אם החליט פרקליט המחוז שקיימות ראיות לכאורה ויש עניין לציבור במשפט, הוא יורה על הגשת כתב אישום נגד החשוד.5

השלב הבא בהליך הפלילי הוא הגשת כתב האישום לבית המשפט, כאמור בסעיף 67 לחסד"פ:

"אדם שיש להעמיד לדין יגיש עליו תובע כתב אישום לבית המשפט".

לסיכום האמור לעיל, נראה כי החסד"פ מאבחן בין שני שלבים בהליך הפלילי: ההחלטה להעמיד לדין והגשת כתב האישום. בעוד שהסמכות להחליט על העמדה לדין נתונה אך ורק לפרקליט המחוז, הרי שהסמכות להגיש כתב אישום מסורה לכל תובע. כפי שנפסק:

"כאמור, הבחין החוק שלנו בין העמדה לדין, שאת ההחלטה לגביה מסר במקרה של פשע לפרקליט המחוז, ולו בלבד, לבין הגשת כתב אישום, שהיא לפי סעיף [67] בסמכות התובע."6

כיצד התגלגלה סמכות ההחלטה על העמדה לדין לידי פרקליט המחוז ומדוע קובע החוק במפורש באלו גורמים עליו להתחשב בהחלטותו? כדי לענות על שאלות אלה יש להתחקות אחר התפתחות החקיקה עוד מימי המנדט הבריטי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 בג"צ 70/50 מיכלין נ' שר הבריאות. פ"ד ד 319, 323.

 י' קלינגהופר משפט מנהלי

 בג"צ 54/51 היועץ המשפטי לממשלה נ' שופט בית משפט השלום בתל-אביב (ד"ר כהן) פ"ד ה 1125.