‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי דמיאניוק פרשה על רקע השואה?

תוכן עניינים

א. תמצית הפרשה

 ב. עקרון הצדק

 ג. זיכויו של דמיאניוק כעומד במבחני הצדק

 ד. האם הזיכוי פוגע בזכר השואה?

ה. המשפט והלקח

שלל בית המשפט האמריקני את אזרחותו של ג'ון איוואן דמיאניוק, מפני שהוכח לפניו שהאיש הוליך שולל את רשויות ההגירה בארצות הברית בשאלות הנוגעות לעברו לצורך קבלת אזרחות אמריקנית. מעשה זה נחשבת בארצות הברית לעבירה מיוחדת וחמורה.

בהתאם לבקשת הסגרה שהגישה ממשלת ישראל לארצות הברית כבר, הוסגר דמיאניוק לישראל , לאחר שנשללה ממנו אזרחותו האמריקנית. בישראל הועמד דמיאניוק לדין בבית המשפט המחוזי בפני הרכב מיוחד, לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. האישום : ג'ון איוואן דמיאניוק הוא הפושע הידוע בכינוי "איוואן האיום", אשר ביצע מעשי רצח והתעללות במחנה-המוות טרבלינקה.

בית משפט זה הרשיע את הנאשם בהתאם לכתב האישום, בעיקר על סמך שורת עדויות ראייה, וגזר את דינו למוות. באמצעות סניגורו, ערער דמיאניוק לבית המשפט העליון1. קודם שנסתיימו ההליכים בערכאת הערעור, נפתחו לעיון ארכיונים רשמיים של חבר העמים שקודם לכן היו חסויים בפני הציבור.

הן התביעה והן הסניגוריה מצאו שם חומר רלוונטי, שעיקרו - עשרות הצהרות בכתב שנתנו אזרחי ברית המועצות סמוך לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה. בהצהרות אלה הודו המצהירים כי שירתו בעת המלחמה את האויב הנאצי, וכי לשם כך הוצבו בטרבלינקה. המצהירים נקבו בשמותיהם של חבריהם לשירות ובכינוייהם והזכירו גם את "איוואן האיום" ; ואולם שמו המקורי, על פי עדויות אלו, היה איוואן מארצ'נקו ולא איוואן דמיאניוק.

התביעה לא הצליחה ליישב את הסתירה בין העדויות הראשונות ובין המסמכים החדשים, אולם העלתה בפני בית המשפט שתי טענות חלופיות: האחת, כי עדויות הניצולים שהופיעו ונחקרו כפני בתי המשפט בישראל עדיפות על פני הצהרותיהם של פושעים מתים שצצו ועלו ממרתפי ה-קג.ב. האחרת, כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר קורס של האס.אס. במחנה טראווניקי בפולין. לפיכך, כרגיל באותה תקופה, סביר כי הוצב במחנות טרבלינקה או סוביבור. מכל מקום, לטענת התביעה, הנאשם הוא פושע-מלחמה, ולכן יש להותיר את העונש על כנו.

בית המשפט העליון לא קיבל טענות אלה. אמנם הוא מצא כי העדויות שנגבו בפני הערכאה הראשונה אמינות, וכי משקלן רב מזה של הראיות המאוחרות, אולם קבע כי די במסמכים החדשים כדי לעורר ספק סביר באשר לזהותו של הנאשם. באשר ל"הרשעה החלופית" קבע בית המשפט, בצדק, שאין אפשרות זו פתוחה בפניו, שכן עליו לקבוע על יסוד הראיות את זהותו של הנאשם, את השתלשלות מעשיו בתקופה הידועה ואת אופיים המדויק של פשעיו, אם ביצע כאלה. אין הוא יכול להרשיעו בשעה שזהותו ומעשיו המדויקים לוטים בערפל.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

חוק סדר הדין הפלילי

ח' פרלמן על הצדק - מסות על המוסר ועל המשפט.