‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי עתירה כללית בבגצ?

תוכן עניינים

א. הצגת הנושא

ב. עתירה כללית כטענת-סף בבג"צ

1. עתירה מוקדמת

2. עתירה כללית

3. מבחן הכלליות האמריקני

4. עתירה כללית נגד הנחיות מינהליות

ג. בחינה ביקורתית של פסיקת בג"צ

1. עניין ברגיל

2. עניין הס

3. עניין סלחאת

4. המסר החברתי והערכי העולה מפסיקת בית-המשפט

5. ההשלכות המעשיות של עמדת בית-המשפט

6. הפער בין מה שנכתב בפסקי-הדין לבין מה שנעשה בפועל במהלך הדיון

ד. עתירה כללית כטכניקת הימנעות בידי בג"צ

1. הרקע החברתי והמדיני לפיתוח טענת הכלליות

(א) "בית-המשפט של שנות השמונים" - וטענות-הסף הבג"ציות

(ב) בית-המשפט של שנות התשעים - בית-משפט "תחת אש"?

2. כלליות כטכניקת הימנעות חדשה-ישנה

(א) כלליות כתחליף לחוסר שפיטות

(ב) כלליות כתחליף לשלילת זכות עמידה מן העותר הציבורי

3. הלגיטימיות של השימוש שבית-המשפט עושה בכלליות כטכניקת הימנעות ה. סיכום

פלוני מגיש לבית-המשפט הגבוה לצדק עתירה, וטוען בה שהנחיות מינהליות שהוציאה רשות ציבורית הינן בלתי-חוקיות, האם בית-המשפט צריך להידרש לשאלה של חוקיות ההנחיות כמות שהן abstract in, או שמא הוא רשאי לשלח את העותר מעל פניו בנימוק שיידרש לעתירה רק כאשר יובא לפניו מקרה שתיושם בו המדיניות המינהלית על המקרה הקונקרטי שיועמד לדיון?

השימוש בטענת הכלליות כאחת הטענות המאפשרות דחייה על הסף של עתירות המוגשות לבג"צ (להלן: טענות-סף) אינו עניין חדש; אולם בשנתיים האחרונות עושה בג"צ שימוש הולך וגובר בטענה זו כבסיס לדחיית עתירות בעניינים עקרוניים בעלי חשיבות ושנויים במחלוקת, עד שדומה שהיא נהפכת למכשיר שחשיבותו הטקטית והעקרונית חורגת בהרבה מן הממדים המסורתיים של טענת-סף זו. הדבר בולט לנוכח המגמה ההפוכה של צמצום השימוש בטענות זכות העמידה והשפיטות כעילות לדחייה של עתירות על הסף, ומעלה תהיות באשר לזיקה שבין המגמות ההפוכות לכאורה.

במסגרת רשימה זו יש בכוונתי לסקור באופן ביקורתי מגמה חדשה זו בפסיקת בג"צ. הניתוח ייעשה הן מנקודת-הראות "הצרה" של דיני המינהל הציבורי ודיני עילות הסף הבג"ציות והן מנקודת-ראות כוללת יותר לגבי תפקידו ומעמדו של בג"צ בחברה הישראלית ויחסי-הגומלין בינו לבין הרשות המבצעת.

אפתח את הדיון בתיאור מיקומה של טענת הכלליות בין טענות-הסף בבג"צ ובהצגת מהותה של הטענה תוך התייחסות לשימוש בה בהקשר של הנחות מינהליות. לאחר מכן אדון בשלושה פסקי-דין שנתן בג"צ לאחרונה, שבכולם נדחתה העתירה בשל היותה כללית1. אטען כי המגמה העולה מפסקי-דין אלה אינה ראויה, משום שהיא נושאת עימה השלכות לא-רצויות במישור הערכי והמעשי כאחד. לאחר מכן אסקור את הרקע הכללי לפיתוח המגמה הפסיקתית הנוכחית, ולבסוף אראה שגישה שיפוטית זו אינה מתיישבת אפילו עם דעת הגורסים שכעיקרון, יש לגיטימציה להימנעות בית-המשפט, בסיטואציות מסוימות, מדיון לגופו של עניין.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בג"צ 873/89 הס נ' שר הבטחון והרמטכ"ל (לא פורסם)

י' זמיר משפט מינהלי

 בג"צ 27/48 להיס נ' שר הבטחון, פ"ד ב 153;