‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שימוש לרעה מקרקעין?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

פרשנות החוק. 4

הסיטואציות האפשריות. 5

הגבלת זכות זכותו הקורלטיבית של האחר. 6

"כשלעצמן" כנגד העשייה בזכות שיורית. 10

משפט משווה. 12

משפט בריטי 12

הדין הקונטיננטלי 13

הדין המצוי הישראלי 14

אקט פיזי גלוי "עשיית דבר". 15

"נזק או אי-נוחות" האינטרסים המוגנים.. 17

"אחר" היקף הזכאים.. 18

סעדים.. 19

נטל הראייה והשכנוע. 21

הקורלציה בין סעיף 14 לחוק החוזים.. 22

פסיקה מהשנים האחרונות. 24

סיכום.. 26

ביבליוגרפיה. 28

סעיף 14 לחוק המקרקעין מעגן בחובו סוגיה קניינית כבדת משקל: שימוש לרעה בזכות מקרקעין. חירות העשייה של הפרט בזכויותיו במקרקעין צומצמה והוגבלה, הן מכוח חיקוקים שבתחום המשפט הציבורי והן מכוח חיקוקים שבתחום המשפט הפרטי1. אך הגבלות אלה, המצמצמות את שליטת האדם במקרקעיו, מרחיבות את זכות התערבות בפעילות השכן2. הגבלת הזכויות, בהיותה רב-סיטרית, פועלת בכיוון אחד לצמצום הזכות ביחס לאחרים, בעוד אשר בכיוון אחר יש בה משום הרחבת הזכויות כלפי האחרים. כזו היא גם הגבלת הזכויות, התוחמת את "תחום הבעלות" בסעיף 14 לחוק המקרקעין, - (להלן : "החוק") שלשונו :

"בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר" (להלן : הסעיף).

הפרשן מוצא עצמו במסגרת ניסוח תמציתי, המוליך אל סבך של רב-משמעויות ואי-ודאויות. פרשנות הוראת סעיף 14 קשורה בטבורה של המדיניות הראויה לילך בה3. והמדיניות תלויה לא רק בגישות משפטיות אלא בהתפתחות החברה ובטיבו של המשטר. חברה ליברלית תעדיף גישה אבסולוטית לזכויות ותמנע מהגבלת חופש הפעולה של הפרט לגבי השימוש בזכויותיו4, ואילו שיטת משפט במשטר קומוניסטי תחתור להגבלת השימוש בזכות לתועלת החברתית שבשימוש זה, דהיינו : התאמת הכלל המשפטי למטרה החברתית העומדת ביסוד הזכות נשוא הכלל, תוך העדפת אינטרס החברה בכללה5.

דרך ביניים תעדיף להשקיף על הזכות כיחסית כלפי זכויות מתחרות אחרות. המטרה החברתית ביסוד ההגבלות תתמצה בתחום המשפט הציבורי (חוקי תכנון ובניה, מיסוי, איכות הסביבה, רישוי וכיוצ"ב), ואילו בתחום המשפט הפרטי תצומצם ההגבלה לשימוש בזכות בתום-לב, או להימנעות משימוש בכוונה זדונית או לשימוש במסגרת האינטרס הלגיטימי, דהיינו : מאזן התועלת שבשימוש, לבעל הזכות, מול הנזק הנגרם לאחר עקב הפעלתה.

דרך כזו פותחת אפשרויות שונות וואריאציות רבות ושונות לגבי ההיקף הרצוי ואלה עשויים לקבוע את הפרשנות. דרך ביניים כזו נבחרה על-ידי הדינים הקונטיננטליים ובתי המשפט שם נמנעו מלהרחיב את עקרון השימוש לרעה בזכות לדוקטרינה חברתית בסיסית יותר כמו זו הנהוגה בשיטות המשפט של המדינות הקומוניסטיות6. 

במקרה שהתגלגל לפתחו של בית משפט השלום בחיפה בשנת 2015  (ת.א. (חי') 1321-01-12 ריינהרץ נ' אלזסר) והוכרע בפסק דין ארוך ומפורט הדגיש בית המשפט, שבעלות במקרקעין אין בה כשלעצמה כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר. זאת, במיוחד כאשר היתה הסתמכות על מצגים של בעל המקרקעין.

בנסיבות פסק הדין דובר על סכסוך בין שכנים המתגוררים בבית משותף, דו משפחתי, כאשר לכל אחת מהדירות צמוד מחצית מהרכוש המשותף. בקומת הקרקע של הבית המשותף נמצא מקלט, שהוא והמסדרון המוביל אליו מהווים רכוש משותף. מדובר בשטח של כ–12 מ"ר, במפלס דירת הקרקע של הבניין, אשר סופח לדירתם של הנתבעים ומשמש כיום כחדר בדירתם, במקום שימושו המקורי כמקלט בבית משותף.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)