‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר:

הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות

זכויות חברתיות האמנה החברתית והאליטות

האם יש יסוד להבחנה בין זכויות חברתיות לזכויות פוליטיות ואזרחיות– האם הבחנה קיימת הלכה למעשה?

הזכויות החוקתיות בישראל

מהפיכת הזכויות החוקתיות בישראל

פסקת ההגבלה

דרישת המעשיות

פס"ד קונטרם

חובת הגינות על האזרח

זכויות חברתיות ושימור ההגמוניה של האליטות

הימנעות מהטלת חובת הגינות על האזרח ביחסיו עם השלטון

זכויות חברתיות ורווחה

עלות כלכלית של זכויות חברתיות

הזכויות החוקתיות לחיים, לגופו של אדם ולכבודו

פרשת שדולת הנשים

זכויות חברתיות מעורבות בחוקה מינימליסטית או קונסנזואלית?

משפט משווה

סיכום

בתשובה לשאלת המחקר: ‏

ביבליוגרפיה

נספח

הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות

בשנת 1950 החליטה הכנסת כי חוקתה של מדינת ישראל "תהיה בנויה פרקים-פרקים באופן שכל אחד מהם יהווה חוק-יסודי בפני עצמו". הפרק העוסק בזכויות אדם, שהוא נדבך מרכזי בכל חוקה במדינה דמוקרטית, טרם הושלם. בשנת 1989, הוכנה במשרד המשפטים הצעה לחוק-יסוד: זכויות היסוד של האדם. נוסח ההצעה נידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אך לבסוף הוחלט, כי אף מגילת זכויות האדם של ישראל תחוקק פרקים-פרקים, וההצעה הכוללת חולקה למספר הצעות לחוקי-יסוד.

במרץ 1992 חוקקה הכנסת שני חוקי-יסוד העוסקים בזכויות אדם, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. שני חוקי היסוד היו לאבני יסוד במשפט החוקתי של מדינת ישראל והפכו את הזכויות המנויות בהם מזכויות שאינן כתובות על ספר, לזכויות כתובות וחקוקות הזוכות למעמד חוקתי על-חוקי. זכויות אחרות, שאף הן מהוות חלק ממערכת זכויות היסוד של האדם בישראל, טרם זכו להיכלל במפורש בחוקי היסוד של המדינה. תהליך עיגון הזכויות ראוי שיימשך, שכן מצב הדברים הקיים בו רק חלק מזכויות היסוד המוכרות זכה לעיגון משפטי, הופך את חוקי היסוד לחוקה חסרה. [1]

זכויותיו החברתיות של האדם אינן נופלות בחשיבותן מזכויותיו האזרחיות והמדיניות, ולמעשה אינן שונות מהן באופן מהותי. כל זכויות האדם קיימות בהקשר של חברה, וכל הזכויות דורשות מהמדינה לפעול הן על מנת למנוע פגיעה בהן, והן על מנת להבטיח נגישות שווה אליהן. עקרון כבוד האדם מחייב לא רק כי המדינה לא תתערב בחייו של האדם בדרך שיש בה פגיעה בכבודו, אלא גם כי המדינה תיצור תנאים אשר יאפשרו לאדם קיום בכבוד אנושי. מדינת ישראל הכירה בחובתה זו, הן בחקיקת חוקים אשר נועדו להבטיח לתושבי המדינה אמצעי קיום נאותים, והן על ידי כך שאשררה האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות במקביל לאשרור האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות.

חוקי היסוד הקיימים נותנים משקל מכריע לאינטרסים כלכליים, קניינים ומעין קניינים ולזכותו של הפרט בעל הקניין להגנה מפני התערבות הרשויות. אין בהם הכרה בזכויות הבסיסיות של מי שאינם בעלי קניין לקיום בכבוד אנושי או בזכויות החברתיות בתחומי העבודה, החינוך, הבריאות, הדיור והרווחה החברתית. עבור אלו שיצאו לרחובות בדרישה "לצדק חברתי" ועבור אוכלוסיות רחבות בחברה הישראלית, אלו הם הנושאים המרכזיים בחייהם, ותביעתם אל המדינה היא לסיפוק צורכיהם בתחומים אלו.

חוק-יסוד זה חיוני כשלעצמו וחיוני עוד יותר לאור המרקם החקיקתי בישראל, הכולל את חוק–יסוד: חופש העיסוק, שפורש כמגן על זכויות המעסיקים, ואילו הזכויות החברתיות וזכויות העובדים אינן מעוגנות עדיין בחוק-יסוד ולכן אינן מוגנות דיין. עובדה זו יוצרת במדינת ישראל מצב חוקתי לא סימטרי, שיש בו פגם חקיקתי וסכנה ממשית להפרת האיזון בין העובדים והמעסיקים ובין השכבות החלשות והחזקות בחברה. [2]

כמו כן, חוק-יסוד זה חיוני לאור הפגיעה בזכויות החברתיות בשנים האחרונות במסגרת פעולות השלטון.

על כן, מוצע בחוק-יסוד זה להעניק הגנה חוקתית לזכויות החברתיות.

מבנה חוק-יסוד המוצע דומה למבנה חוקי היסוד שבהם מוגנות חלק מהזכויות האזרחיות והפוליטיות: ההגנה החוקתית מוקנית בדרך של קביעת הזכות, ולצדה קבועה פסקת הגבלה המציבה תנאים לפגיעה באותה הזכות. בהתאם לאמנות הבין לאומיות, החובה המוטלת על המדינה הינה לפעול למימושן של הזכויות בהתאם ליכולתה הכלכלית כפי שזאת תקבע על ידי הממשלה.

חשיבותו של חוק היסוד המוצע אינו רק בהצהרה על קיומן של הזכויות החברתיות, כי אם גם בכך שזכויות אלו יקבלו את המעמד החוקתי הראוי להן וזאת כדי למנוע רושם כי בהתנגשות בין זכויות האדם מסוגים שונים, ניתנה הבכורה לזכויות אשר זכו להכרה חוקתית מפורשת, כגון זכות הקניין וחופש העיסוק. לאור כך, יש חשיבות משפטית וחינוכית כאחד, לעגן את הזכויות בחוק-יסוד.

חוק היסוד המוצע מדגיש את המאחד בין זכויות האדם השונות האזרחיות והחברתיות כאחד. עקרונות היסוד הם זהים ומושתתים על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו. המחויבות להגן על זכויות האדם ועל הזכויות החברתיות כולן ולקדמן נובעת מערכיה של מדינת ישראל.

סעיף 3 להצעת חוק היסוד קובע כי לכל תושב הזכות להבטחת צרכיו כאדם ברמה ראויה ונאותה לשם קיום בכבוד אנושי וברווחה חברתית. סעיפים 4 עד 12 מפרטים את הזכויות העיקריות המובטחות לכל אדם לשם קיום חיים בכבוד אנושי וברווחה חברתית:

הזכות לקיום בכבוד ולרמת חיים נאותה המשמשת אבן יסוד להיווצרות התנאים שיאפשרו לאדם להיות חופשי ממחסור;

הזכות לנגישות למים ולמזון מזין בכמות מספקת הם הבסיס לקיום הפיסי של כל אדם;

הזכות לדיור שהוכרה באמנות הבינלאומיות כחלק מהזכות לתנאי מחיה נאותים;

הזכות לבריאות הקשורה קשר בל ינותק לזכות לחיים ולשלמות הגוף;

הזכות לחינוך והשכלה מיועדת לפיתוחו המלא של אישיות האדם ותחושות כבודו, תוך מתן הכלים הנדרשים לכל אדם להשתתף בפועל בהליכים חברתיים. כל זאת תוך שמירה על זכויותיהם הקבוצתיות של מיעוטים דתיים, תרבותיים ואתנים;

הזכות לביטחון סוציאלי מבטיחה כי הגרעין הקשה של צרכי החיים הבסיסיים יובטחו לכל אדם, בלי תלות ביכולותיו;

הזכות לאופק תעסוקתי מעגנת את זכותו של אדם לעבודה, לתנאי עבודה מיטיבים ולשכר הוגן;

זכות ההתאגדות של עובדים היא זכות דמוקרטית ובסיסית;

זכות השביתה היא עקרון יסוד בזכויות העובדים;

עקרון השוויון, עקרון יסוד של שיטתנו, מבטיח כי כבודו של אדם לא יפגע כתוצאה מיחס שונה שקיבל ומעגן את השיווין במובנו הרחב הכולל את הנגישות השוויוניות למשאבים ולזכויות. [3]

מאז פסק-הדין בעניין מזרחי נ' מגדל[3] מקובל, כי הדין הישראלי המצוי רואה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק את עיקר מגילת זכויות האדם. קריאה שטחית ולגליסטית של שני חוקי יסוד אלה עלולה להביא למסקנה שהחוקה הישראלית היא בעלת גוון ליברטיאני מובהק. הכללת סעיף 3 בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – אין פוגעים בקניינו של אדם – וחוק מיוחד המקדש את חופש העיסוק, יוצרים את הרושם שקו שמרני כלכלי הנחה את חברי-הכנסת כשחבשו את כובעם של מנסחי החוקה. העובדה שזכויות, הנחשבות כזכויות חברתיות מובהקות, לא נכללו במישרין ובמפורש במגילת זכויות האדם בנוסחה היום מחזקת מחשבה שכזאת. ואף מצאנו כבר ביקורת הרואה בחוקה הישראלית חוקה לעשירים ובעלי יכולת ושררה[4], בעוד שזכויותיהם של אלה שגורלם לא שפר, הוזנחו.

ראייה כזאת היא צרה, לגליסטית וחסרת מעוף[5].

השאלה היא לא מה נכלל במפורש במגילת זכויות האדם בישראל, אלא מה תוכנן הנכון של הזכויות שנכללו. למשל: האם זכות הקניין מקדשת רק את קניינם של בעלי הון, או שמא היא מבטיחה גם את זכותו החוקתית של העובד לשכר הולם, גם את זכותו של הציבור להשתתף ברווחים הנוצרים מהפרויקט החברתי המשותף וגם מגינה על הציבור מפני מונופולים; האם הזכות מאפשרת לחזק לחמוד את כל העושר לעצמו ולשלול אותו מאחרים או שמא זכות הקניין מוגבלת – כפי שציין כבר ג'והן לוק, נביאם של בעלי התפיסות הליברטיאניות המודרניות, במגבלות חברתיות וערכיות שונות[6]; האם חופש העיסוק נועד רק לבעלי מקצועות חופשיים או שמא הוא מעניק זכויות יסוד לעבודה ולשביתה של עובדים? יתרה מזו, האם הזכות לכבוד האדם היא זכות פסיבית שנועדה להגן על כבודם של אלה שמצבם שפר, או שמא היא גם מבטיחה קיום הולם לכלל החברים בקהילה?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

European Social Charter, Europ. T. S. No. 35, 529, U.N.T.S. 89 ; International Covenant on Economic Social and Cultural Rights, (supra, note 91).