‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הגנת ההסתמכות במשפט המנהלי?

תוכן עניינים

מבוא

הגנת ההסתמכות

הגנת ההסתמכות שלא במשפט הציבורי

הגנת ההסתמכות במשפט המנהלי

הצדקות להגנת ההסתמכות במשפט המנהלי

יעילות וחיסכון

שוק חופשי

השתת אחריות חברתית

צדק מאחה

חלוקה שוויונית של הנטל

זכויות אדם

שיקולי צדק

שיקולים נגד מתן ההגנה

הסעדים

השתק ועקרון חוקיות המנהל

קשיים בהגנת ההסתמכות במשפט המנהלי

חוזים מנהליים

ייעוץ רשלני על-ידי רשויות מנהליות

הבטחה מנהלית

תקנות

תכנון ובנייה

הסדרי-טיעון

צד ג'

מעגל ההסתמכות

ערכים מוגנים

סיכום

ביבליוגרפיה

עבודה אקדמית זו תעסוק בנושא מרתק:  הגנת ההסתמכות במשפט המנהלי. במרכזו של הסמינריון  עומדת הטענה, שהסתמכותם של אזרחים על פעולות מנהליות צריכה להיות מוגנת. בפתח הדברים נבחנים הצידוקים הנורמטיביים להגנה על ההסתמכות ויישומיהם בענפים השונים של המשפט הפרטי (דיני-החוזים, דיני-הנזיקין ודיני-הקניין).

בהמשך נבחנים באופן מפורט הצידוקים להגנה על ההסתמכות בהקשר המנהלי. צידוקים אלה מבוססים הן על שיקולי יעילות, הן על שיקולי צדק והן על שיקולים שעניינם הגנת זכויות האזרח מפני העוצמה השלטונית. מהיבט היעילות, ההגנה על ההסתמכות מסייעת להגשמת יעדיה של ההתערבות המנהלית בשוק החופשי, מאחר שהיא מבטיחה קיומה של נכונות להסתמך על יוזמות שלטוניות. היא גם מונעת בזבוז של משאבים חברתיים, מאחר שבמקרה הרגיל, התעלמות של הרשות מהסתמכותו של הפרט היא פעולה של החצנת עלויות. העיקרון של צדק מתקן תומך בהגנה על הסתמכותם של אזרחים בשל התפישה שראוי להגן על נזקים הנגרמים על-ידי מי שיוצר סיכון לא-הדדי כלפי זולתו. בשל סמכויותיהן הרחבות של רשויות-המנהל, כאלה הם הסיכונים שהפרט חשוף להם במערכת-היחסים עמן. שיקול צדק נוסף מתייחס לכך, שהפרקטיקה השלטונית מעודדת יצירתה של הסתמכות: ההחלטות המנהליות הן פומביות ומנומקות ולכן יוצרות מעין-מצג לגבי תוכנן של החלטות שיתקבלו במקרים דומים. מהיבט זכויות האזרח, ההגנה על ההסתמכות תורמת לשוויון על-ידי מניעת מצב שבו פרט או פרטים נושאים בעלויות של פעולה הנעשית למען הכלל. הטלת נזקי ההסתמכות על הרשות מאפשרת לפזרם בין כלל משלמי המסים. הגנה על ההסתמכות חשובה גם מבחינת תרומתה למניעת הסכנה של ניצול-לרעה של שררה שלטונית כלפי מי שהסתמך על רשיון או זכות אחרת שניתנה לו על-ידי הרשות. הכרה בהסתמכות כאינטרס מוגן חשובה בהקשרים אלה כאמצעי להבטיח את זכויות האזרח, מאחר שקשה להוכיח דבר קיומו של מניע פסול ביסוד הפעלתה של הסמכות. ההגנה על ההסתמכות יכולה לבוא לידי ביטוי הן באמצעות ציווי, אשר ימנע שינוי של החלטה קודמת באופן הפוגע בהסתמכות, והן באמצעות סעד כספי, כלומר: פיצוי על נזקי ההסתמכות. החיבור בוחן את היתרונות והחסרונות היחסיים של סעדים אלה ובהקשר זה נדרש גם ליישומה של דוקטרינת ההשתק במשפט המנהלי. הדיון הנורמטיבי מגיע לכלל יישום (ביקורתי בחלקו) באשר לסוגיות ספציפיות מתחום המשפט המנהלי, המעוררות את שאלת ההגנה על ההסתמכות, לרבות חוזים מנהליים, ייעוץ ומצג על-ידי רשויות, הבטחות מנהליות, תיקון וביטול, מגבלות על חקיקת-משנה רטרואקטיבית, הנחיות פנימיות ומדיניות, שימוש חורג בדיני תכנון ובנייה, החמרה בהליכים של ביטול רשיון ועסקאות-טיעון. נוסף על כך נדונה ההגנה על צדדים שלישיים שהסתמכו על ההחלטה המנהלית, ונבחנת השפעתו של הפיקוח המנהלי על אזרחים הסומכים על מקצועיותו[2].

המשפט המנהלי מגדיר את הנורמות החלות על רשויות-המנהל. נורמות אלה נמצאות בסימן של מתח מתמיד בין חתירה ליעילות בפעילות השלטונית ובין הגנת הפרט מפני עוצמתה של הסמכות המנהלית. חלקן מגדירות את תקינותו של ההליך המנהלי. אחרות מתייחסות לכשרותו של שיקול הדעת שביסוד ההחלטה, לגופו של עניין. בעיקרו של דבר הן התפתחו בפסיקה כמענה למציאות המנהלית של המדינה המודרנית. הן נובעות מצרכים שונים ומצידוקים מגוונים, ולא תמיד ברור האם קיים קשר פנימי ביניהן, מלבד האמירה הכללית שהן נותנות ביטוי לתפישה של "הגינות" מנהלית. השאלה המתבקשת היא, מהי הגינות מנהלית ? כיצד היא צריכה להתבטא ? על אלו אינטרסים היא אמורה להגן ? דיון בשאלה במתכונתה הרחבה חורג ממסגרתו של החיבור הנוכחי. הטענה המרכזית שאעסוק בה היא, שהגנה על אינטרס ההסתמכות היא אחד מעקרונות-היסוד שצריכים לעצב, ואף מעצבים בפועל, את כלליו של המשפט המנהלי[3].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

עדיאל זימרן ונתנאל דגן "ביקורת שיפוטית על רשויות אכיפת החוק: בין מינהלי לפלילי" משפטים כרך נב, האונ' העברית ירושלים (2021)

יצחק זמיר הסמכות המינהלית (כרך ה). הוצאה אקדמית נבו (2020)

יצחק זמיר "הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות: הצורך ברפורמה" ספר יעקב טירקל – פרקי הגות, עיון ומשפט (עורכים: אהרן ברק, קארין כרמית יפת, אליקים רובינשטיין) (הוצאה אקדמית נבו, ירושלים) (2020) ע' 349