‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מחשבה פלילית?

לפי חוק העונשין המתוקן הכלל הוא שכל עבירה טעונה מחשבה פלילית.3 סעיף 19 לחוק קובע את הכלל וגם את היוצאים מן הכלל.4 מחשבה פלילית מתייחסת לכל אחד מפרטי העבירה, כמוגדר בסעיף 18 לחוק.5 המחשבה הפלילית מבטאת את היחס הנפשי של עושה העבירה ליסודות העובדתיים של העבירה. היחס הנפשי כולל מישור הכרתי ומישור רצוני.6 המישור ההכרתי הוא הבסיס לכל הצורות של המחשבה הפלילית. סעיף 20 לחוק מגדיר את הצורות השונות של המחשבה הפלילית.7 המשותף לכל הצורות הוא המישור ההכרתי של מודעות. רק לגבי התוצאות מתפלגת המחשבה הפלילית למספר רמות: כוונה ופזיזות, והפזיזות מתחלקת לאדישות ולקלות דעת. התפלגות זו נעשית על-פי המישור הרצוני. כוונה היא מודעות לאפשרות הגרימה לתוצאות, ועמה המטרה לגרום לתוצאות; ואילו פזיזות היא מודעות לאפשרות הגרימה לתוצאות, כאשר העושה אדיש לאפשרות זו, או אף כאשר העושה נוטל סיכון בלתי סביר לאפשרות זו מתוך תקווה שיצליח למנוע את התוצאות ההן. הכוונה והפזיזות נבדלות זו מזו במישור הרצוני, בעוד המישור ההכרתי משותף לשתיהן, ומשותף גם למחשבה הפלילית הנדרשת לנסיבות ולמעשה.

בדברי ההסבר להצעת החוק מובהר, כי אין מקום לחלוקה בין רמות שונות של מחשבה פלילית באשר לנסיבות, כיוון שהן מהוות מצב נתון, ולכן אין לדבר על יחס רצוני כלפיהן. היחס הרצוני כלפי הנסיבות הוא חלק מהמניע, ולכן אינו חלק מהיסוד הנפשי של העבירה.8

יש לציין, כי בתורת המשפט יש גם גישות המבחינות בין רמות שונות של מחשבה פלילית בהתאם למישור הרצוני, גם כאשר מדובר בנסיבות. לפי גישות אלה כאשר העושה רוצה שהנסיבות יתקיימו, ומקווה ומאמין שהנסיבות קיימות, הוא פועל בכוונה; וכאשר העושה יודע שיש אפשרות שהנסיבות קיימות והוא אדיש לכך - זו פזיזות.9 ההתחשבות ביחס הרצוני לנסיבות, כחלק מהיסוד הנפשי של העבירה, שנויה במחלוקת, ואין בכוונתי לדון בה כאן.10 אצא מתוך ההנחה של הצעת החוק שלנו; דהיינו, שלגבי הנסיבות אין מקום לדון ביחס הרצוני, אלא רק ביחס ההכרתי. הטענה שאפתח כאן היא, שגם על-פי הנחה זו יש מקום להכיר ברמות שונות של מחשבה פלילית לגבי הנסיבות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין

י' לוי וא' לדרמן עיקרים באחריות פלילית

A. Duff Intention, Agency, and Criminal Liability