‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי רשלנות משפטית?

תוכן עניינים

מבוא

גורמים להערכת חיוניותה של הטלת אחריות נזיקית

חלק א: איזוני אינטרסים

           מבוא

           קטיגוריה 1: אינטרס המזיק מול אינטרס הניזוק

           קטיגוריה 2: אינטרסים שונים של הניזוק

           קטיגוריה 3: אינטרס הניזוק מול אינטרס של אדם שלישי

           קטיגוריה 4: אינטרס הניזוק מול אינטרס חברתי

           קטיגוריה 5: אינטרסים שונים של המזיק

           סיכום ביניים

חלק ב: איזוני אינטרסים בראי דיני הרשלנות הנוהגים

           מבוא

           קטיגוריה 1: אינטרס המזיק מול אינטרס הניזוק

           קטיגוריה 2: אינטרסים שונים של הניזוק

           קטיגוריה 3: אינטרס הניזוק מול אינטרס של אדם שלישי

           קטיגוריה 4: אינטרס הניזוק מול אינטרס חברתי

סיכום

אדם הינו רשלן כאשר התנהגותו אינה עולה בקנה אחד עם איזון נאות בין אינטרסים של הזולת לבין אינטרסים אחרים. הטלת אחריות משפטית עליו מוצדקת משיקולי הרתעה: היא יוצרת מלכתחילה איום על המזיק-בכוח, ומתמרצת אותו לערוך איזון נאות בין האינטרסים השונים ולפעול על-פיו. הטלת אחריות משפטית נתמכת אף בשיקולי צדק: היא מביאה לידי תיקון מצבו של הניזוק שנפגע עקב כך שהמזיק לא ביצע כראוי את איזון האינטרסים או עקב אי-פעולתו של המזיק על-פי איזון זה.

בתחום הניתוח הכלכלי של המשפט, נוסחת "לרנד הנד" משמשת להמחשת הרעיון של איזון האינטרסים. על-פי נוסחה זו, אדם הינו רשלן כאשר העלות של הוצאות המניעה של הסיכון שהתממש נמוכה מהירידה בתוחלת הנזק שהיתה נגרמת אילו הוצאו הוצאות המניעה האמורות. בניתוח התיאורטי של דיני הרשלנות מונח לעיתים קרובות כמובן מאליו שהוצאות המניעה מתייחסות למזיק, ואילו תוחלת הנזק מתייחסת לאחרים, ובכללם לניזוק הספציפי. לפיכך. נוסחת "לרנד הנד" נתפסת כמתמרצת איזון יעיל בין האינטרסים של המזיק לבין אלה של הניזוק: המזיק-בכוח ישווה בין העלות של הוצאות המניעה הנדרשות לשם הפחתה של תוחלת הנזק לבין תוחלת הנזק שתופחת עקב השקעתן של הוצאות המניעה. אם העלות של הוצאות המניעה גבוהה מתוחלת הנזק שתופחת, הוא לא ישקיען ואף לא יימצא אחראי לנזקים שייגרמו. לעומת זאת, אם העלות של הוצאות המניעה נמוכה מתוחלת הנזק שתופחת, הוא ישקיען מתוך ידיעה שאם לא יעשה כן, יימצא אחראי לנזקים שייגרמו עקב הימנעותו מהשקעה זו.1

אף בתחום הניתוח המוסרי-הקנטיאני של דיני הרשלנות אנו מוצאים הנחה דומה: הרשלן נכשל בכך שהעדיף העדפה בלתי-ראויה מבחינה מוסרית את האינטרסים שלו על אלה של הזולת. עקב כך עליו להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו, ולתקן בדרך זו את אי-הצדק שגרם לו. אינטרסים החורגים ממערכת היחסים של המזיק והניזוק אינם רלוונטיים לקביעת האחריות הנזיקית, שהרי אין זה ראוי שהמזיק או הניזוק יהוו כלי להשגת מטרות חברתיות, יהיו חשובות ככל שיהיו.2

בחיבור זה אני מבקש להראות כי הסתכלות זו על דיני הרשלנות הינה פשטנית מדי. כפי שאראה, במצבים רבים אין האיזון שבו נכשל המזיק הרשלן דווקא בין האינטרס שלו לבין האינטרס של זולתו. לעיתים הוא נכשל באיזון בין האינטרסים השונים של הניזוק עצמו; לעיתים הוא נכשל באיזון בין האינטרסים של הניזוק לבין האינטרסים של אדם שלישי; לעיתים הוא נכשל באיזון בין האינטרסים של הניזוק לבין אלה של הציבור או של החברה; ולעיתים הוא נכשל באיזון בין האינטרסים שלו עצמו. במקרים אחרים, האינטרסים שבאיזונם נכשל המזיק הינם תערובת של אינטרסים, העשויים, אך אינם חייבים, לכלול גם את האינטרס של המזיק. זאת ועוד, קיימות סיבות שונות שבגינן נכשל המזיק באיזון האינטרסים. לעיתים הכישלון נעוץ בהערכת-יתר של האינטרסים שלו, לעיתים בהערכה מופחתת של האינטרסים של הזולת, ולעיתים בהעדפה מודעת של האינטרסים שלו על אלה של זולתו, הנובעת מזלזול בזולת.3

המשפט אינו צריך להתייחס באותו אופן לכשלונותיו השונים של המזיק באיזון האינטרסים ובפעולה לפיו. שיקולי הרתעה וצדק גם יחד מחייבים יחס שונה למקרים שונים, בהתאם לסוג האינטרסים שהמזיק נכשל באיזונם.4 חלקו הראשון והעיקרי של החיבור יתמקד בסוגים טיפוסיים של איזוני אינטרסים שהמזיק-בכוח נדרש לבצע בטרם יבצע פעולה. בסופו של חלק זה אצביע על מידת החיוניות שבהטלת אחריות על המזיק בכל אחד מן המקרים האמורים. אחת המסקנות העולות מחלק זה של החיבור היא שלא אחת הטלת אחריות משפטית על מזיק רשלן הופכת אותו מלכתחילה לבעל אינטרס עצמי הנוגד את זה של הניזוק-בכוח, שעה שבלעדי הטלת אחריות משפטית, אינטרס עצמי זה לא היה קיים כמעט. מסקנה זו עומדת בניגוד לתפיסה הרווחת, האינטואיטיבית, שעל-פיה הטלת אחריות משפטית בגין רשלנות מוצדקת מהיבט ההרתעה בראש ובראשונה בכך שהיא מנטרלת את נטייתו הטבעית של המזיק-בכוח להעדיף את האינטרס העצמי שלו על זה של זולתו.

חלקו השני של החיבור יבחן אם דיני הרשלנות הנוהגים תואמים את התיאוריה המוצגת בחלק הראשון, ואף יציע כלים אפשריים להשגת התאמה כזו.

לפני כל אלה, אעמוד בקצרה על אופיים של שיקולי ההרתעה והצדק שישמשו אותי לאורך החיבור לשם הערכת חיוניותה של הטלת אחריות משפטית במצבים השונים שבהם המזיק נכשל באיזון האינטרסים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 29 Stud .Leg .J 1 "Negligence of Theory A" Posner .R.A.

;1 Accidents of Cost The Calabresi .G Yale 81 " Torts