‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי עבירות?

תוכן עניינים

מבוא

העובדות ופסקי הדין

עובדות (חלק שני)

הערות

סיכום

 ביבליוגרפיה 

עימאד גנימאת היה צעיר שהתגורר בכפר צוריף שבנפת חברון. באחד הלילות גנב מכונית בירושלים ונהג בה לכיוון חברון. כשהגיע למחסום נטש את המכונית ונמלט. כעבור פחות מחודשיים נעצר כשנסע במכונית גנובה. גנימאת הודה בגניבת המכונית הראשונה, אך טען שלא השתתף בגניבת המכונית השנייה, וכי מכונית זו נגנבה על ידי חברו, בנוכחותו, ממקום חנייתה בבית-שמש. לדבריו, הוא הצטרף לנסיעה רק כדי להגיע לביתו.

בדיון בעניין מעצרו טען גנימאת כי גניבת המכונית הראשונה נעשתה על ידו מחמת קשיי פרנסה. השופט קמא, בבית המשפט המחוזי, החליט על מעצר עד לסיום ההליכים באומרו1 :

"דווקא טענת המבקש שבפני, כי גניבת המכונית הראשונה נעשתה על ידו מטעמים של מקור פרנסה למשפחתו, היא שצריכה להדאיג עוד יותר, כיוון שפרנסת המשפחה, שעולה מוטל על צווארו, כדבריו, אינה נפסקת עם גניבת הרכב הראשון, והנה באה לנו בעניין זה דווקא עילת המעצר משום ההגנה על הציבור."

על החלטה זו הוגש ערר2. לכאורה, היה זה מקרה פשוט. התקדימים בבית המשפט העליון היו מרובים וברורים. פסק דינו של השופט מ' חשין מפרט לא פחות מעשר החלטות של בית המשפט העליון בפני שופטים שונים שבהם ציוו על מעצר גונבי רכב עד לסיום משפטם3. היו לכך שני יוצאים מן הכלל (שניהם ניתנו על ידי השופטת דורנר) וכן אוזכרה החלטה נוספת שניתנה לפני שנים, ואשר בה נמנע בית המשפט מלהורות על מעצר ונאמר עליה כי הייתה טובה לשעתה, אולם מאז השתנתה גישת בית המשפט לעבירות מסוג זה4.

עניינו של גנימאת נפתח בצורה מיוחדת. כרגיל, מתבררת שאלה מעין זו בפני שופט יחיד. אולם המקרה הנוכחי נקבע מראש בפני הרכב של שלושה שופטים. זאת, כנראה מתוך כוונה להפוך את הנושא לעקרוני. ניתן פסק דין ארוך ומפורט המשתרע על קרוב לשבעים עמודי דפוס, ומאוזכרים בו לא פחות משמונים תקדימים של בית המשפט העליון וכן פסיקה של ארצות נוספות. הוא הוכרע ברוב דעות. שופטי הרוב, השופטים ד' דורנר וא' ברק, פסקו כי אין מקום למעצר עד לסיום ההליכים וכי יש לשחרר את העורר בתנאי שיפקיד במזומן ובערבות בנקאית סך של שלושת אלפים ש"ח וכן ערבות צד ג' בסך חמישים אלף ש"ח וכי עליו להישאר בגבולות כפר מגוריו (צוריף). לדעת המיעוט, השופט מ' חשין, ראוי להשאיר את הנאשם במעצר. אמנם אין הדבר צריך להעשות ללא הגבלת זמן, אולם ההחלטה ניתנה ב-22.2.95 (הנימוקים ניתנו ב-6.4.95) ומועד המשפט נקבע לחודש מרץ 1995. מדובר היה אפוא בשבועות ספורים נוספים (הנאשם כבר היה במעצר מאז דצמבר 1994, כלומר למעלה מחודשיים) ובתקופה זו ראוי שהנאשם יישאר עד אז במעצר. אשר להוראות החוק שחלשו על הנושא5, המצב היה כדלקמן : חוק סדר הדין הפלילי מפרט בסעיף 21א(א)(2) מספר עבירות שחומרתן, כשלעצמה, מצדיקה מעצר עד למשפט. העבירה של גניבת רכב איננה נכללת ברשימה זו, אולם סעיף 21א(א)(1) מורה כי רשאי בית המשפט לצוות על מעצר, בין היתר, אם "בשל נסיבות העבירה או מהותה קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את חייו של אדם או את בטחונו או את שלום הציבור או בטחונו או את בטחון המדינה".

השופטים דורנר וברק הדגישו את החומרה שבמעצר אדם שלא הורשע ופסקו כי התביעה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנאשם יסכן את ביטחון הציבור, וכי לא הוכח שהוא קשור לכנופיה שעיסוקה גניבת רכב.

מנגד, הצביע השופט חשין על היקפן העצום של גניבות רכב, הקלות היחסית שבה מתבצעת העבירה, הרווח ה"קל" יחסית שהיא מניבה, ובכך שמדובר ב"פעולה מקצועית", באופן ש"קיים יסוד סביר לחשש" שמי שגונב רכב לפרנסתו ימשיך בעיסוקו.

נוכח חשיבותו העקרונית של הנושא וחילוקי הדעות בין השופטים החליט ההרכב עצמו על קיום דיון נוסף.

הדיון הנוסף, שהתקיים בפני הרכב של שבעה שופטים, הוכרע, אף הוא, ברוב דעות6. בפסק דין המשתרע על כחמישים עמודים, ביטל בית המשפט, ברוב דעות, את פסק הדין הקודם ואישר אותו כאחד.

ביטל כיצד? ברוב מכריע של ששה שופטים (השופטים שמגר, ברק, גולדברג, מצא, חשין ושטרסברג-כהן) כנגד אחת (השופטת דורנר) נקבע כי בנסיבות המקרה קמה עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי. עילה זו מושתתת על כך שקיים יסוד סביר שהנאשם יסכן את שלום הציבור או את ביטחונו. בכך בוטלה החלטתם של שופטי הרוב ביחס לנקודה העיקרית שהייתה במחלוקת, ואומצה דעת המיעוט של השופט מ' חשין בדיון הראשון

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ד' דורנר "השפעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על דיני המעצרים" משפט וממשל ד

 ק' מן "היקף מעצר עד תום ההליכים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב" עיוני משפט יב

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).