‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שיקול דעת השופט בענישה?

תוכן עניינים

מבוא 

1. מהותה של הענישה בדיני העונשין

2. העונש הפלילי

3. שיקולי הענישה

4. דרכי הענישה במשפט הישראלי

הליך גזירת העונש לאור הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה 

1. רקע כללי - הליך קביעת העונש בטרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין

2. ההיבט המהותי - העקרונות והשיקולים שבמרכזו של תיקון 113

3. ההיבט הדיוני - גזירת הדין על פי הבניית שיקול הדעת השיפוטי 

4. נושא ראייתי

5. משפט משווה

העבר הפלילי כשיקול ענישה  

על עבר פלילי מסוכנות ומועדות

מועדות רצידיביזם

משקלו של העבר הפלילי בפסיקה

משקלו של העבר הפלילי בתיקון מס' 113 לחוק העונשין

סיכום

בעבר מינה שר המשפטים ועדה ציבורית בראשות שופט בית-המשפט העליון, השופט אליעזר גולדברג, והטיל עליה לבחון את הצורך בהבניית שיקול הדעת של השופט בקביעת העונש ואת דרכי ההבניה. בסוף חודש אוקטובר מסרה הוועדה לשר המשפטים את מסקנותיה.1 ועדת גולדברג הוקמה על רקע ביקורת בציבור על גזרי-דין שניתנו במקרים של עבירות אינוס ועבירות אלימות במשפחה, ולאחר שהוגשה לכנסת הצעת חוק פרטית לקביעת עונשים מזעריים בעבירות אינוס.2 הוועדה לא הצליחה לגבש מסקנות שיהיו מקובלות על כל חבריה. אמנם, כל החברים הסכימו שיש צורך בשינוי המצב הקיים3 ובהבניה של שיקול הדעת האמור – ולכן זו גם נקודת-המוצא של רשימה זו – אלא שהדעות נחלקו באשר לדרך בה ראוי להבנות את שיקול הדעת. בחיבור זה אתייחס לדעת הרוב: אסביר את הדילמות שעמדו לפני הוועדה, אראה מה עמד מאחורי ההחלטה של הרוב בשאלות אלה, ואנסה להציג את הגישה של הרוב על רקע הפתרונות שננקטו במדינות אחרות והספרות המחקרית בנושא זה. אתרכז ככל האפשר בהסברת דעת הרוב, ואביא את דעת המיעוט רק כאשר הדבר נדרש לשם הסברת עמדת הרוב.

ההצעה של הרוב בוועדת גולדברג היא הצעה לחקיקה שנועדה לכוון ולהדריך את שיקול הדעת של השופט בקביעת העונש, תוך הותרת מידה רבה של שיקול דעת. האופי של ההצעה כמדריכה ומכוונת את שיקול הדעת בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שאין בהצעה הוראות המגבילות את השופט מבחינה כמותית; למשל, אין בה הוראות האומרות כי בעבירה שהעונש המרבי שנקבע לה עולה על מספר מסוים של שנות מאסר, אין לתת צו-מבחן או מאסר על-תנאי. ההוראות שבהצעה מאזנות בין המטרות השונות של הענישה, ומורות לשופט מה עליו לשקול תוך שמירה על האיזון האמור.

הנדבך הראשון והחשוב בהצעה של ועדת גולדברג הוא בקביעת הרציונלה לענישה, כלומר, מטרות הענישה והאיזון ביניהן. הרציונלה שנקבעה נותנת משקל מכריע לעיקרון של הלימה בין חומרת העבירה לחומרת העונש. על חומרת העונש להיות מותאמת לחומרת העבירה. ההצעה מאפשרת לחרוג מעקרון ההלימה לחומרה מטעמים של הגנה על הציבור מעבירות נוספות של הנידון, ולקולא משיקולי שיקום. פרט למקרים אלה, יש לשמור על הלימה בין חומרת העבירה לחומרת העונש. אמנם, חומרת העבירה אינה מצביעה על חומרה מדויקת של העונש, ולכן ההצעה מדברת על מתחם של חומרת עונש שהוא פרופורציונלי לחומרת העבירה. משום כך, שאלה זו של חומרת העבירה היא שאלה מרכזית בקביעת העונש לפי ההצעה. עונש ההולם את חומרת העבירה מתייחס כמובן גם לחומרת האירוע הקונקרטי הנידון לפני השופט. אכן, ההצעה ממשיכה ונותנת רשימה של נסיבות מיוחדות מקילות ומחמירות, לפיהן יקבע השופט את חומרת האירוע הקונקרטי. רשימה זו באה להדריך את השופט בקביעת חומרת העבירה שלפניו, והיא מהווה את הנדבך השני בהצעה. הנסיבות המחמירות והמקילות הן משני סוגים. הסוג הראשון קובע את חומרת העבירה במקרה הקונקרטי, ולכן קובע את מתחם העונש ההולם. הסוג השני כולל נסיבות שאינן משפיעות על חומרת העבירה, אך ייתכן שישפיעו על חומרת העונש בתוך המתחם של העונש ההולם.

כאן מקומו של הנדבך השלישי בהצעה – עונש-המוצא, כלומר, העונש ההולם את המקרה הטיפוסי של העבירה כאשר אין נסיבות מקילות או מחמירות. הנסיבות המחמירות והמקילות מתייחסות למקרה הנידון, והן חשובות כדי לראות את החומרה (או הקולה) של אותו מקרה לעומת מקרים אחרים של אותה עבירה; אך אין הן נותנות כל הדרכה לגבי ההתייחסות לחומרת העבירה המושגית (או המופשטת) כהגדרתה בחוק ולמקומה בין יתר העבירות. עונש-המוצא בא למלא חסר זה. הוא בא לתת לשופט התייחסות לחומרה של העבירה בה הורשע הנאשם עוד לפני שיובאו בחשבון הנסיבות המיוחדות של המקרה הנידון. יודגש כבר כאן כי השופט אינו מתבקש להטיל על הנידון את עונש-המוצא, ועונש זה משמש רק כנקודת-מוצא לשופט, הקובע את העונש ההולם בהתאם לנסיבות של המקרה שלפניו. לכן, אין לראות בעונש-המוצא הגבלה כמותית. לעונש-המוצא חשיבות גדולה ככלי להבניית שיקול הדעת, למתן ביטוי להתייחסות החברה לעבירה מסוימת ולהשגת אחידות רבה יותר בענישה.5

הנדבך האחרון בהצעת הרוב נוגע באיפיונן של דרכי הענישה השונות, בעיקר הוראות הנוגעות במתן מאסר על-תנאי והוראות לגבי צווי-מבחן.6

בהצעה של דעת המיעוט מצויה חקיקה מפורטת, שיש בה איפיון מדויק של דרכי הענישה, של הבחירה בין דרכי הענישה ושל קביעת מידת העונש. הצעת המיעוט מהווה חקיקה מחודשת של פרק ו של חוק העונשין, תשל"ז-1977, ובה הוראות מפורטות לגבי דרכי הענישה, נסיבות מחמירות ומקילות, מועדוּת, ענישה בריבוי עבירות ועוד. את מידת הפירוט שבחקיקה זו ניתן לראות בכך שיש בה מאה וחמישים סעיפים. כל הסעיפים של הצעת המיעוט, פרט לשני הסעיפים הראשונים, אינם עוסקים בעקרונות, אלא בהוראות מפורטות (המבטאות, כמובן, עקרונות). ההוראות המפורטות כוללות גם הגבלות כמותיות; למשל, במצב של מועדוּת, העונש המזערי והמרבי מוגדל במחצית (סעיף 102); או הגבלות כמותיות על הטלת מאסר על-תנאי ומבחן.7 יש גם הוראות המאפשרות חריגה מאותן הגבלות. אין בהצעת המיעוט עונשים מוצעים (להבדיל מההנחיות בארצות-הברית),8 אך היא קוראת לקביעת עונשי מינימום. אני מדגישה את ההוראות הכמותיות כי הן מבליטות את ההבדל בין הגישות, ונוסף על כך, הוראות כמותיות משפיעות על הדרך בה השופט מפעיל את שיקול דעתו.9

הבחירה בין שתי גישות אלה היא עקרונית. הבחירה אינה קלה, ולכל שיטה יתרונות וחסרונות. דומני שהבחירה בין שתי הדרכים מושפעת גם מן ההבנה שלנו לגבי האופי של תפקיד השופט בקביעת גזר-הדין10 וגם מן ההשפעה שתהיה לכל אחת מהשיטות על ההליכים המעשיים בבתי-המשפט.11

בשיטת המשפט שלנו יש לבית-המשפט שלערעור – ובמיוחד לבית-המשפט העליון – מעמד חשוב כקובע הלכות ועקרונות בתחום הענישה. הצעת הרוב תשמר מעמד זה ואף תחזק אותו. לפי הצעת הרוב, על השופט הגוזר את הדין להפעיל מידה לא-מבוטלת של שיקול דעת לפי העקרונות וההנחיות שנקבעו בהצעה. בית-המשפט שלערעור יפקח ויבקר שיקול דעת זה, תוך פיתוח נוסף של העקרונות וההנחיות שנקבעו בהצעה.12

נעבור עתה לבחינת המרכיבים השונים של הצעת הרוב.

מצגת ספיציפית פאוורפוינט מקצועית לרפרט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), ה"ח הממשלה 241.

ש' רופא ראיות דיגיטאליות הלכה למעשה בין משפט לטכנולוגיה, מהדורה מורחבת מעודכנת הכוללת סוגיות בנושאי הסדרה שיפוטית במרחב הקיברנטי 

גיל שפטל אחריות הקפידה במשפט הפלילי (הוצאת נבו)

(Sentencing Reform Guidance or Guidelines? (K. Pease and M. Wasik Eds