‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי מדיניות הענישה בכלל ובעבירות גניבה והתפרצות ‏בפרט?

ראשי פרקים

פרק א. מבוא

א.1. מהי פנולוגיה?:

א.2. מהם מטרות הענישה?

א. 3 גישת המרקסיסטיים:

א.4. גישות

גישת מודל הקונפליקט:

גישת מישל פוקו:

גישת האנרכיסיסטים (שלילת צידוק) :

א.5 החוק בחברה מודרנית –

א.6. אחידות או סלקטיביות בענישה –

א.7. מיון מטרות הענישה

א.8. בסיס פילוסופי / מוסרי לתגמול:

פרק ב' : מהי גניבה במשפט הפלילי?

ב.1.נוטל ונושא

פרק ג' : ענישה פלילית ישראלית בכלל ובעבירות רכוש בפרט

ג.1. ענישה במשפט הישראלי

ג.2. המצב המשפטי הקיים בתחום הענישה במדינת ישראל :.

ג.3. ההלכה הישראלית

ג.4. היעדר אחידות בענישה

פרק ד. ענישה בעבירת התפרצות

מוצא

 החמרה? הקלה? והשימוש במאסר

 פרק ה. המלצות ועדת גולדברג

 המלצות המיעוט בוועדת גולדברג ובעיקר קביעת עונשים מזעריים 

(עונשי מינימום)

המלצות הרוב בוועדת גולדברג ובעיקר קביעת "עונשי מוצא"

הצעת החוק הנוכחית – יתרונות מול חסרונות

סיכום

ביבליוגרפיה

המסקנה העיקרית שלי לאחר ניתוח העבודה לעיל היא הצורך בקודקס פלילי חדש ולאו דווקא בהחמרת הענישה.

בעבודה זו ניסיתי להביע דיעה ומגמה מסויימת הנובעת מהיותי אזרח שומר חוק המעורה בחברה הישראלית ומודע לבעיותיה. לדעתי, המצב הקיים בישראל בתחום הענישה הפלילית אינו טוב. גיליתי שבנושא זה של ענישה אין אחידות בענישה, אין ודאות, עקרון החוקיות נרמס יום יום.

הבעיה חריפה בייחוד על רקע חוק העונשין המנדטורי הקיים, שהעבירות הקבועות בו מוגדרות באופן רחב מאוד ומדי, ועונשיהן המרביים ("עונשי המכסימום"), שגם אותם ירשנו מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הם מופרזים בעליל, ולכן אין בכוחם להדריך את השופטים.

אין כמעט כתיבה משפטית סדורה בנושא הפנולוגיה של עבירות גניבה והתפרצות.

למדתי רבות מהמלומדים חסין וקרמניצר אשר פרסמו מאמר חשוב בשם "עבירת ההתפרצות – המשתנים המשפיעים על מידת האחידות בענישה" בכתב העת משפטים. כמו כן נכתבה ביקורת על מאמר זה ע"י א' טננבוים "על האחידות בענישה (הערות למחקרם של חסין וקרמניצר)" באותו כתב עת.

שינוי משמעותי בחקיקה הנוגעת לענישה הוא הכרחי, אלא שאין להסתפק בטלאי נוסף שיוצמד לחוק העונשין הארכאי. לפיכך הוצע ע"י מלומדים כי תוקם ועדת מומחים אשר תנסח מחדש את חלק העבירות שבחוק הפלילי תוך ביטול עבירות חסרות הצדקה או מיותרות, תוך צמצום היקף העבירות שתיוותרנה תוך הקפדה על הגדרות בהירות ומדויקות, ותוך הנמכה ניכרת של העונשים המרביים כך שיהיה ניתן להתייחס אליהם ברצינות ואל דבר המחוקק בכבוד. 

על המחוקק לבנות סולם ענישה רציונלי, שיקיים את עקרון הפרופורציה – הן בין חומרת העבירה לבין עונשה הן בין כל עבירה לבין העבירות האחרות. בנוסף, יש לקבוע בחלק הכללי של החוק נסיבות מיוחדות – מקלות ומחמירות – וכן את העיקרון המנחה בענישה. כך תינתן הדרכה משמעותית לאזרח – מה מותר ומה אסור – בהתאם לעקרון החוקיות ולכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". כך תינתן הדרכה משמעותית של המחוקק לשופטים הן באשר לעצם פליליות המעשה הן באשר לענישה, בהבדל מן ההדרכה האפסית והעלובה שמספק להם החוק כיום.

דברים נכוחים אלו, נכונים שבעתיים לנושא הפנולוגיה של עבירות גניבה והתפרצות. אי הסדר הפנולוגי וחוסר האחידות בענישה בעניין זה משווע. ענין זה עולה ממחקרם של חסין וקרמניצר במאמרם "עבירת ההתפרצות – המשתנים המשפיעים על מידת האחידות בענישה" ואף ביקורתו של א' טננבוים אינה חולקת על כך במאמרו "על האחידות בענישה (הערות למחקרם של חסין וקרמניצר)"

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

גיל שפטל אחריות הקפידה במשפט הפלילי (הוצאת נבו, 2018)

אורן גזל אייל ״התפתחויות במשפט הפלילי המהותי והדיוני " דין ודברים ט תשע"ו (2017)

World Encyclopedia of Law, with International Legal Research and a Law dictionary [2016]