‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי התופעה של שם משפחה כפול לאישה -היבטים מגדריים,חברתיים ומשפטיים?

תוכן עניינים

מבוא. 

שם כפול לאישה כסממן פמיניסטי שוויוני 

עבודת הדוקטורט של ד"ר מיכל רום בנושא בחירת שם המשפחה לאחר הנישואים

שם כפול לאישה פטריארכליזם מוסדי שמרני מול תפיסות מגדריות מתקדמות. 

המדיניות שהחיל משרד-הפנים לגבי שמותיהן של נשים לא-נשואות. 

חוק השמות. 

פסק-דין נזרי 

פרשת אפרת. 

עובדות המקרה של בגץ אפרת. 

מערכת החוקים שחלה על המקרה. 

ידועים בציבור. 

הסכם בין בני זוג ס' 61 ב - ו 39 לחוק החוזים.

סיכום ודעה אישית.

ביבליוגרפיה

ד"ר מיכל רום, מרצה בתוכנית ללימודי מגדר בבר־אילן ובחוג לסוציולוגיה במכללת אשקלון, שחקרה בעבודת הדוקטורט שלה[1] את נושא בחירת שם המשפחה לאחר הנישואים, מצאה לא מעט תשובות לשאלה זו במהלך המחקר שלה, וחלקן הפתיעו אותה מאוד. שתי השאלות הראשונות שהפנתה רום למרואיינות שלה היו מה השם המלא שלך והאם את תמיד משתמשת בו. "אלו שאלות טכניות לכאורה. מלמדים אותנו לחשוב שלכל איש יש שם, ושהשם הוא דבר יציב וקבוע", היא אומרת. "אבל כבר בשלב הזה קיבלתי במקום תשובות קצרות מונולוגים ארוכים, הסברים והתנצלויות, ומהר מאוד הבנתי שהנושא הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי".

הדילמה סביב החלפת השם לאחר הנישואים נוצרה רק בעשורים האחרונים. עד אז, הנורמה החברתית היתה שלאחר החתונה אשה מחליפה את שם המשפחה שלה לשמו של בעלה. הנורמה נתמכה על ידי מוסדות כמו משרד הפנים, שהחליף את השם אוטומטית עם שינוי הסטטוס ל"נשואה" בתעודת הזהות. עם השנים השינוי נהפך לפחות מובן מאליו עבור נשים רבות, המבקשות לשמור בדרכים שונות ומסיבות מגוונות את שמן מהבית. גם התהליכים הפורמליים השתנו, והיום השינוי במשרד הפנים אינו אוטומטי. ועדיין, למרות ההקלות הביורוקרטיות, קבלת ההחלטה הכל כך אישית אינה תמיד קלה. 

רום ניגשה למחקר מצוידת בתפיסת עולם פמיניסטית וגילתה כי לנשים נשואות יש כמה תשובות לשאלה מה השם שלהן בסיטואציות שונות של חייהן. מדובר בסוג של תבנית גמישה. "יותר מחצי מהנשים שראיינתי פצחו בסיפורים שלעתים הן משתמשות בשם המשפחה מהבית, ולפעמים בשם של הבעל, וכשיש ילדים זה בכלל סיפור אחר". רום חשבה שמגוון הזהויות יוצר בלבול, אבל גילתה להפתעתה שרוב הנשים אינן חוות את מגוון השמות כמשהו כאוטי, אלא כהזדמנות. בחקיקת חוק השמות הביעה הכנסת אהדה לרעיון "שוויון האשה", אך בהעניקה לאשה הנשואה זכות שלא לקבל את שם-משפחת אישה ראתה לנגד עיניה את "האשה החריגה" ולא את "האשה הרגילה", שנתפשה כאם ורעיה המסורתית. פסקי-הדין של בית-הדין הגבוה לצדק משנות השבעים, העוסקים בזכותה של האשה הלא נשואה לבחור לעצמה שם-משפחה, משקפים גישות פטריארכליות מושרשות של מרבית השופטים. רק השופט זוסמן, בדעת מיעוט, החיל על האשה בהקשר זה גישה ליברלית, והתייחס אליה כאל אזרח שהשתייכותו המינית אינה רלבנטית לזכותו המשפטית. במחצית הראשונה של שנות התשעים זנח בית-המשפט העליון את הקו הפטריארכלי (השופט ברק בהלכת אפרת), והמירו במודע בגישה ליברלית פמיניסטית. הכנסת אימצה מהפך זה בחוקקה מחדש את סוגיית שם-משפחתן של האשה הנשואה והלא-נשואה כאחת בתיקון מס' 3 לחוק השמות . אני מסיימת בקריאה טקסטואלית של פסק-דין נזרי של בית-המשפט הגבוה לצדק, שאף שהוא מאשר את התוצאות שנקבעו בהלכת אפרת ובתיקון מס' 3 לחוק השמות, הוא שב לחיק הטרמינולוגיה הפטריארכלית של שנות השבעים, המגדירה נשים ומסווגת אותן על-פי טיב קשריהן עם בני-זוגן הגברים. טענתי היא כי תפישת האשה שמשדר הטקסט המשפטי חשובה לא פחות מתוצאתו האופרטיבית, וכי השקפת-העולם הפטריארכלית הבאה לידי ביטוי בהלכת נזרי חותרת תחת תוצאתו המעשית הליברלית.

מערכת-המשפט הישראלית עשתה שני צעדים של ממש, בחקיקה ובפסיקה, לקידום זכותה של אשה לבחור לעצמה שם. כל אחד מן המהלכים האמורים, כמו הכרעות משפטיות קודמות בתחום זה, משקף השקפת-עולם כלשהי בסוגיית מעמדה המשפטי של האשה. ברשימה זו אבחן בקצרה את ההתפתחויות ביחסו של המשפט הישראלי כלפי זכותה של האשה לבחור לה שם, ואת העמדות הערכיות כלפי מעמד האשה המשתמעות מהתפתחויות אלה.

מבין הזכויות החברתיות, הפוליטיות והמשפטיות שפרטים וקבוצות נאבקים עליהן, יש שהן בעלות השלכות "פרגמטיות" יותר, ויש שהן בראש-ובראשונה "סמליות": מופשטות, סימבוליות, עקרוניות. הזכות לבחור שם היא סמלית ככל שיכולה זכות להיות. אין היא נושאת עמה (ככלל) יתרונות "מוחשיים" כלשהם : כל-כולה אינה אלא ביטוי לחופש הפרט להגדרה עצמית2, כפי שקבע כבוד השופט ברק (כתוארו אז) : "שמו של אדם הוא חלק מאישיותו. הוא האני החברתי שלו. הוא המפתח שבאמצעותו הוא צועד בשבילי החברה. אין הוא קוד זיהוי בלבד. הוא ביטוי לאישיות, לרגש, לחובה, למסורת וליעוד"3. הזכות לבחור שם היא אפוא ביטוי משפטי לזכות החברתית ליצור ולקבוע זהות עצמית, לזכות להתכונן כישות אנושית, כסובייקט וכתודעה.

התפתחויות במעמד האשה במשפט הישראלי הן לרוב בתחומים בעלי השלכות "מעשיות" בחייהן של נשים רבות, כמו עבודה, הורות, אלימות נגד נשים וחלוקת רכוש4. הזכות לבחור שם נבדלת מרוב הסוגיות בתחומים אלה בהיותה כולה סמלית "הצהרתית". לכן שלא כזכויות אחרות שהשיגו נשים במשפט הישראלי, לא ניתן לתרץ אותה כזכות "סוציאלית", או "הומנית", שנועדה "להגן" על האשה כאדם קשה-יום, ולאו דווקא לקדם את מעמדה כאשה5. הזכות לשם, כאמור, כל-כולה אינה אלא זכות לאוטונומיה ולהגדרה עצמית. לכן יש עניין ייחודי בבחינת המהלכים והרטוריקה, שבאמצעותם מתפתחת זכותן של נשים לשם במשפט הישראלי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 קתרין מקינון, "פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה," עריכה: דפנה ברק-ארז; תרגום מאנגלית: עידית שורר. תל אביב: רסלינג

מיכל רום. עבודת הדוקטורט בנושא בחירת שם המשפחה לאחר הנישואים

אורית קמיר, "לכל אשה יש שם", משפטים כ"ז 

Tuana, N. "Gendering Climate Knowledge for Justice: Catalyzing a New Research Agenda". Research, Action and Policy: Addressing the Gendered Impacts of Climate Change. p. 17