‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שעבוד צף?

א.      מבוא

ב. שלושה סוגים של מעגלי עדיפויות

1. מעגלים סוג א

2. מעגלים סוג ב (א) חלוקה לפי סדר כרונולוגי (ב) הכפפת הנושה אשר לא רשם את שעבודו (ג) "נוסחת דיקסון" וגרסותיה המשופרות (1) נוסחת דיקסון (2) גרסות משופרות לנוסחה (ד) שימוש בכלל החלוקה למעגלים סוג א

3. מעגלים סוג ג (א) עדיפויות מעגליות בפירוק חברה בישראל (ב) התרת מעגלי עדיפויות באנגליה (1) פרשת Woodroffes (2) פתרון אחר: והיה המעגל לישר (ג) אנלוגיה מארצות-הברית: הכפפה של שעבודים סטטוטוריים בפשיטת-רגל (1) הפסיקה לפי חוק פשיטת הרגל הישן (2) סעיף 724(b) לקוד פשיטת-הרגל

ג.        הצעה להתרת מעגלים סוג ג בישראל

 1. הצעת הפתרון: שימוש בכלל החלוקה למעגלים סוג א תוך הכפפת השעבוד הצף

 2. שיקולי המדיניות שבבסיס ההצעה (א) שיקולי יעילות: הכפפת הנושה בעל אמצעי הפיקוח המיטביים (ב) משפט משווה: המשפט האמריקני (ג) עקביות בחלוקה ומניעת תוצאות אקראיות

 ד. סיכום

תיקון סעיף 169(ב) לפקודת החברות באמצעות החוק לתיקון פקודת החברות (תיקון מס' 17),חיזק במידה ניכרת את מעמדו של נושה המובטח בשעבוד צף הכולל תניה של הגבלת עסקות שהוגשה לרישום אצל רשם החברות. ביכולתו של נושה כאמור לזכות בעדיפות על נושה המובטח בשעבוד ספציפי שנוצר אחרי השעבוד הצף.לשון אחר, בזכות רישום תניה של הגבלת עסקות, השעבוד הצף, שהעניק בעבר לנושה עדיפות על חובות מובטחים אחרים. אכן, חרף שמו המקורי, אין דין השעבוד הצף המודרני כדין השעבוד הצף המסורתי והמקורי.4 ברם, המחוקק לא הפך את השעבוד הצף לשעבוד רגיל לכל דבר ועניין. אף כי נושה המובטח בשעבוד צף המגביל עסקות, שנרשם, זוכה בעדיפות על נושים מובטחים המאוחרים לו, עודנו כפוף לעדיפותם של חובות בדין קדימה.5 חובות אלה כוללים: הוצאות הפירוק,6 שכר עבודה של עובדי החברה, ניכויי מס במקור שנוכו על-ידי החברה וטרם שולמו למס-הכנסה, מיסים ותשלומי חובה שונים לרשויות המקומיות, ותשלומי שכירות מקרקעין.7 החובות האמורים עדיפים על חוב המובטח בשעבוד צף, הן בפירוק והן בכינוס נכסיה של החברה החייבת.8 מצד אחר, החובות בדין-קדימה כפופים, מכוח הפסיקה, לעדיפות נושה המובטח בשעבוד ספציפי.9 בשלב החלוקה של נכסי החברה החייבת ופירעון חובותיה לנושים נוצר איפוא מעגל עדיפויות.10

מעגל עדיפויות נוצר במצב בו מעורבים שלושה נושים או יותר, וכללי החלוקה הדו-צדדיים מעניקים לחובו של ראובן עדיפות על חובו של שמעון, לחובו של שמעון עדיפות על חובו של לוי ולחובו של לוי עדיפות על חובו של ראובן. קיומם של שלושה כללי חלוקה דו-צדדיים כאמור במערכת משפטית אחת יוצר מצב שאינו מניח את הדעת.11 דומה שבכל נוסחה המוצעת לפתרון סבך משפטי זה, לרבות נוסחות המשקפות מדיניות משפטית כלשהי, יש מידה מסוימת של שרירות.12 אכן, הבעיה האמיתית בהתרה של מעגל עדיפויות היא כי לאמיתו של דבר לא ניתן לקבוע חד-משמעית איזה מבין כללי החלוקה הדו-צדדיים ראוי לשמש נקודת-מוצא לנוסחת חלוקה משולשת.13

מבחינה אנליטית, קיימים שלושה סוגים של מעגלי עדיפויות הנבדלים זה מזה בדרך היווצרותם. הסוג הראשון הינו מעגלים הנוצרים כתוצאה מהסכם הכפפה (סבורדינציה) דו-צדדי (להלן: מעגלים סוג א); הסוג השני הינו מעגלים הנוצרים כתוצאה ממחדל של אחד הצדדים המעורבים (להלן: מעגלים סוג ב); והסוג השלישי הינו מעגלים הנוצרים כתוצאה מקיומן של הוראות-דין אחדות שאינן ניתנות ליישוב זו עם זו (להלן: מעגלים סוגג). כפי שנראה להלן, המעגל בו מתחרה נושה המובטח בשעבוד צף מגביל עסקות עם נושה בעל שעבוד ספציפי ונושה אשר לו חוב בדין קדימה – הינו מעגל סוג ג.

ראובן, שמעון ולוי נושים, כל אחד לחוד, בחייב פלוני, ועל-פי כללי החלוקה הדו-צדדיים ראובן עדיף על שמעון ושמעון עדיף על לוי. כעבור זמן, ראובן ולוי מסכימים ביניהם כי חובו של ראובן יוכפף לחובו של לוי.14 עובר להסכמה זו, אין ראובן ולוי נועצים ומסכמים דבר עם שמעון. הסכם ההכפפה בין ראובן ולוי יוצר מעגל, שכן עתה, לוי, שהיה לפני ההסכם אחרון בסדר החלוקה לנושי החייב, עדיף על ראובן, אך נותר כפוף לעדיפותו של שמעון. ברם, מעגל זה אינו קשה להתרה. הנוסחה המקובלת להתרתו היא זו:15

(א) מתוך נכסי החייב יופרש שיעור נשייתו של ראובן, ומתוך סכום זה ייפרע לוי תחילה; אחר-כך, אם נותר עודף מן הסכום המופרש האמור, ייפרע ראובן;

(ב) שמעון ייפרע כדי מלוא שיעור נשייתו בחייב;

(ג) לוי ייפרע את יתרת נשייתו בחייב;16

(ד) ראובן ייפרע את יתרת נשייתו בחייב.

נכנה את כלל החלוקה האמור כלל החלוקה למעגלים סוג א. הגיונו הוא בכך שהוא מגשים את ההסדר החוזי שהתנו לוי וראובן בדבר עדיפותו של לוי במסגרת יחסיהם הדו-צדדיים, מבלי שהסדר זה ישפיע על זכויותיו ועדיפותו של שמעון, שלא היה צד להסכם ההכפפה ראובן-לוי.17 לשם המחשתו של כלל זה נניח כי ראובן נושה בחייב 100 ש"ח, שמעון נושה בחייב 200 ש"ח ולוי נושה בו 300 ש"ח. שווי כלל נכסי החייב העומדים לפירעון החובות לנושים הינו 400 ש"ח. הפעלת הכלל האמור בנסיבות אלה תיעשה כך: מתוך כלל נכסי החייב יופרשו תחילה 100 ש"ח (שיעור נשייתו של ראובן), וישמשו לפירעון החוב ללוי, וזאת כאמור בהסכם ההכפפה בין לוי וראובן. זהו יישומו של שלב (א) בכלל החלוקה האמור.18 בשלב (ב) ייפרע שמעון את מלוא שיעור נשייתו (200 ש"ח). בשלב (ג)

ייפרע לוי את יתרת ה-100 ש"ח שנותרו בקופת נכסי החייב. יוצא איפוא כי לוי נפרע 200 ש"ח (2/3 משיעור נשייתו), שמעון נפרע פירעון מלא בסך 200 ש"ח וראובן לא נפרע כלל.19

נראה כי חלקו הראשון של כלל החלוקה האמור בא לידי ביטוי בארצות-הברית בפסק-דין Kors.20 בנק פלוני נשה בחייב 1,510,000$, ונושים מובטחים אחרים נשו בו 400,000$. הבנק והנושים המובטחים האחרים חתמו על הסכם הכפפה לטובת הבנק. ברם, בשל פגם ברישום השעבוד של הבנק השכיל הנאמן בפשיטת-רגל של החייב לבטל את השעבוד האמור. על-פי קוד פשיטת-הרגל האמריקני (The Bankruptcy Code),21 נכסי החייב ששעבוד שרבץ עליהם בוטל על-ידי הנאמן עומדים לטובת הנושים הלא-מובטחים.22 לאחר שנמכרו נכסי החייב והתקבלה תמורה בסך 1,100,000$, טען הנאמן בפשיטת-רגל שכפועל יוצא מהוראת החוק האמורה, הוא נכנס לנעליו של הבנק ומקבל את זכויותיו, לרבות זכות העדיפות על יתר הנושים המובטחים מכוח הסכם ההכפפה. בית-המשפט לערעורים דחה טענה זו של הנאמן ופסק כי זכותו של הבנק מכוח הסכם ההכפפה, שהחייב אינו צד לו, נפרדת מזכותו של הבנק כנושה בעל שעבוד (זה שבוטל) כלפי החייב. לפיכך, הנאמן יכול ליהנות מזכותו של הבנק כלפי החייב, ואילו זכות הבנק על-פי הסכם ההכפפה אינה בכלל הזכות העומדת לנאמן עקב ביטול השעבוד.23 בית-המשפט פסק איפוא כי הנאמן חייב לכבד את הסכם ההכפפה האמור ולחלק את נכסי החייב בהתאם להוראות הסכם זה.24 התוצאה המעשית היתה איפוא כי מתוך התמורה האמורה היה הבנק זכאי ליטול תחילה 400,000$, סכום המגלם את שיעור נשייתם של הנושים המובטחים שהיו צד להסכם ההכפפה עימו, ורק היתרה הועברה לידי הנאמן בפשיטת-רגל.

לכאורה נוצר במצב המתואר מעגל בזה האופן: הנושים המובטחים (ראובן) עדיפים על הנאמן בפשיטת-רגל (שמעון), שמעון (הפועל לטובת הנושים הלא-מובטחים) בא בנעליו של הבנק (לוי), ואילו לוי, מכוח הסכם ההכפפה, עדיף על ראובן.25 ברם, לאמיתו של דבר, מצב זה אינו אלא מעין מעגל, שכן אין המדובר בשלושה נושים שכל אחד מהם עדיף על אחד משני האחרים ונדחה מפני השלישי, כי אם במצב בו ראובן (הנושים המובטחים) עדיף על שמעון (הנאמן), שמעון מביא את לוי (הבנק) לשוויון עם יתר הנושים הלא-מובטחים, ולוי עדיף על ראובן.26 מכל מקום, לאור ההבחנה שעשה בית-המשפט בין השעבוד שהחזיק הבנק והזכויות שהקנה לו שעבוד זה כלפי החייב, לבין זכות הבנק לעדיפות על יתר הנושים המובטחים מכוח הסכם ההכפפה, נראה שבית-המשפט הפעיל כפשוטן את ההוראות של הסכם ההכפפה, לפיהן הבנק היה זכאי להיפרע קודם לנושים המובטחים, והוא לא נזקק להפעלת כללי חלוקה של מעגל עדיפויות. יחד עם זאת, חשיבותו של פסק-דין Kors היא בכך שהוא מבהיר כי הסכם ההכפפה הוא חיצוני לסיטואציה התלת-נושית, ועל-כן יש לכבד את הוראותיו כלשונן. למעשה, זה גם הגיונו של כלל החלוקה למעגלים סוג א.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

י' ויסמן "דין שעבוד צף המגביל עסקות" משפטים יא

 W.J. Gough Company Charges

 ש' לרנר שעבוד נכסי חברה 241-242