‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי פסילת ראיות הוכחתיות ולא הוכחתיות?

תוכן עניינים

מבוא

ראיות הוכחתיות

ראיות לא הוכחתיות

פסילת ראיות הוכחתיות

פסילת ראיות לא הוכחתיות

פסלות חוקתית 

סיכום

ביבל'

עלתה שאלת מקומו של כלל פסילה חוקתי בכמה פסקי-דין בערכאות השונות. 

נראה, כי לאור חקיקת חוקי-היסוד - והחשוב שבהם לענייננו, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו והכלים הניתנים בו - על בתי-המשפט בישראל לחרוג מהלכתם, הדוחה כל כלל פסילה של ראיות שהושגו תוך פגיעה בזכות, ולקבוע כי ראיות כאלה הן פסולות ואין לעשות בהן שימוש כלשהו במהלך המשפט, גם אם משמעות הדבר היא פגיעה באמת העובדתית.

החיבור מציג את הבסיסים לעיגונו של כלל הפסילה ואת אופן החלתו בארצות שונות המקיימות אותו. לטענתנו, לחלק נכבד מבסיסים אלה ניתן למצוא מקום ועיגון בחוק היסוד האמור.

עוד עוסק החיבור ספציפית בשאלת היחס האפשרי בין כלל פסילה עתידי לבין סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], המעגן כלל פסילה להודיית נאשם. בהקשר זה תיבדק נחיצותו של כלל פסילה לראיה שהושגה תוך פגיעה בזכותו של אדם להיות מוזהר בשלבים השונים של ההליך הפלילי.

בהתחשב בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המאפשר החלה של כלל פסילה שכזה, בין בפסקאות המטרה שלו ובין בפסקת כיבוד הזכויות שבו, המסקנה היא כי אכן יש מקום לשינוי ההלכה הקודמת ולהחלתו של כלל פסילה חוקתי.

אחת הסוגיות המרכזיות בתחום דיני הראיות היא כללי הפסילה. אלה הם כללים המאפשרים לבית-המשפט לפסול ראיות המובאות לפניו בהליך המשפטי (בעיקר זה הפלילי) מסיבות שונות. מקור יצירתם של כללים אלה, כמו גם מקור יצירתם של כללים אחרים בדיני הראיות, נובע כעיקר מהצורך להגן על המושבעים מפני הסתמכות על אינפורמציה שכוחה להטעות רב בהרבה מכוחה לתרום לבירור העובדות במשפט. לכן לא ייפלא, כי במשך שנים ארוכות סירב המשפט האנגלי ליצור כלל פסילה לגבי ראיה שכוחה ההוכחתי לא היה מוטל בספק, רק משום שלא הושגה כדין. כפי שנראה מיד, מערכת המשפט בישראל אימצה את ההלכה האנגלית, וסירבה גם היא ליצור בארץ כלל פסילה של ראיה רלבנטית רק משום שהושגה שלא כדין. סירוב זה לא נבע אומנם מהסיבות של שיטת המושבעים האנגלית, אלא בעיקר מהעמדת הערך של גילוי האמת מעל לערכים אחרים, שנפרטם בהמשך ; אך כעת, כאשר זכויות האדם זכו לעיגון חוקתי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, האם הפרת זכות כזו1 בדרך להשגת ראיה תצדיק את פסילתה של הראיה ?

חיבור זה שם לו למטרה לבחון האם ראוי וניתן לעגן כיום בחוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו כלל פסילה חוקתי, לפיו רשאי בית-המשפט לפסול ראיה שהושגה תוך הפרת זכות יסוד. כדי לענות על שאלה זו נבחן את ההנמקות השונות העומדות בבסיסו של כלל זה.

מה שהביאנו לדיון המיידי הוא השאלה הבאה, שהוצבה לפני זמן לא רב בפני בית-משפט מחוזי: מה דינה של הודאה שנגבתה מחשוד שנעצר בלא שהוזהר בדבר זכותו שלא לומר דבר ?

בעבר, זכותו של חשוד להיות מיודע ומוזהר בדבר זכויותיו הדיוניות סמוך לאחר מעצרו לא הוסדרה בחוק, אלא נקלטה בארץ כחלק מדיני הראיות של המשפט המקובל באנגליה. בעניין זה הפנה המשפט המקובל אל "תקנות השופטים"2.

הפרתן של תקנות אלה לא היוותה אף באנגליה עילה הכרחית לפסילת הודאה שנגבתה בניגוד להן, למשל : תוך הפרת זכותו של החשוד להיות מוזהר, שכן כוחן היה הנחייתי בלבד ולא מחייב3. עם זאת, הפרתן נכנסה למסגרת שיקול דעתו של השופט בבואו לקבוע אם ההודאה ניתנה מרצונו החופשי של החשוד4.

גם בארץ לא נתפסו התקנות כדין מחייב, שהפרתן מחייבת בהכרח את פסילתה של ראיה שהושגה בניגוד להן. גם בארץ היתה הפרתן רק שיקול נוסף בשיקוליו של השופט אם לקבל את טענת הנאשם כי הודאתו נגבתה שלא מתוך רצונו הטוב והחופשי - שהוא, כידוע, המבחן לקבילותה של הודאה, כקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

  א' הרנון דיני ראיות (כרך ב) 268

 643 .S.U 367 Ohio .v Mapp.

485, 435 .S.U 277 ,United States.v Olmstead in Brandeis .J