‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי פמינזם ומשפט?

תוכן עניינים

א. מבוא

ב. סודיות והרמוניה במשפט האמריקאי

1. הזיכוי השקט: איון על-ידי מושבעים

2. איון על-ידי מושבעים כמכשיר לתיקון חברתי?

ג סודיות והרמוניה במשפט הישראלי?

1. הדיון בבית-המשפט - "הפרדה אקוסטית" בהרמוניה?

2. הליך ההעמדה לדין - מדיסקרטיות למוחצנות

3. הקהילה כחבר-מושבעים?

ד. סוף-דבר

קיימת מחלוקת בין זרמים שונים, בפרט בספרות הפמיניסטית, סביב השאלה אם ניתן להשיג תיקון ושוויון חברתי באמצעות איתור "הקולות האחרים" של נשים וקבוצות מיעוטים וצירופם לשיח החברתי הגלוי,3 או שמא יש בהיעדרם של קולות אלה כיום כדי ללמד על תבנית עמוקה יותר של יחסי כוח בלתי-שוויוניים בין מינים או קבוצות בחברה.4 למרות מחלוקת זאת, ניתן לאתר מכנה משותף לדיון זה. בבסיס הדיון הביקורתי מצויה התפיסה כי השתקת "הקול האחר" בשיח הציבורי מייצגת התעלמות מהצורך והרצון של נשים או חברי קבוצות מיעוטים להשתתף בעיצוב החברה ומוסדותיה, תוך שימור מעמד דומיננטי לקול אחד בלבד והנצחת הפער, השליטה וההיררכיה בחברה. כך עמדה באחרונה ליאורה בילסקי על "אלימות האלם" המכוונת כלפי נשים, בדונה באופן שבו כללי הדיון הפלילי מסייעים הלכה למעשה בהמשך השתקתה של נערה קורבן אונס, תוך שהם מונעים ממנה את האפשרות לזכות במאבק על השמעת קולה הן בדיון המשפטי והן בהקשר הנרחב יותר של יחסיה עם הנאשם וסביבתה הקרובה, שכפו עליה אלם וכניעה.5

בחיבור זה אבקש לדון בזיקה בין "הקול" למשפט הפלילי מזווית שונה, הנראית במבט ראשון הפוכה ממסגרת הדיון שהוצגה לעיל, ואשאל: האם דווקא בשקט ובסודיות יש כוח שניתן לנצלו על-מנת לקדם את עניינן של נשים ושל קבוצות מיעוטים כאשר הנחיתות במישור החברתי אינה מאפשרת השגת מטרות אלה בדיון גלוי? מעבר לכך, האם הסודיות עשויה להביא לשיתוף-פעולה סמוי מצד המערכת המשפטית הדומיננטית מכיוון שהשקט משמר כלפי חוץ את עליונות הכללים של מערכת זו?

נקודת-המוצא לאיתורה של תבנית פעולה אפשרית כזו, שאכנה אותה בחיבור זה תבנית של "סודיות והרמוניה", הינה בניתוח בינתחומי של המחזה "זוטות" (Trifles")" מאת6,Susan Giaspell שאותו הצעתי, יחד עם שרון אהרונסון-להבי, בכנס שעסק בנושא אלימות כלפי נשים והיבטיו במשפט ובתיאטרון.7 ניתוח זה, שאביאו בתמצית להלן, מדגים היכן הסודיות יכולה להצליח במקום שהדיון הגלוי נכשל, והוא מהווה נקודת-פתיחה נוחה לדיון בהחלתה האפשרית של תבנית פעולה כזו במשפט הפלילי וביכולת השימוש בתבנית זו כדי לקדם את עניינן של נשים וקבוצות מיעוטים במקום שלא ניתן להשיג תיקון ושינוי בשיח החברתי והמשפטי הגלוי.

המחזה "זוטות" מתרחש במטבח ביתם של בני-הזוג רייט בעיירה בארצות -הברית. המחזה נפתח לאחר שהבעל ג'ון נמצא מת במיטתו כשחבל כרוך סביב צווארו, ואשתו, מיני, נלקחה לבית-המעצר בחשד שרצחה אותו בשנתו. השריף והתובע המחוזי, בלוויית שכן, נכנסים אל הבית על-מנת למצוא ראיות שיבססו מניע לרצח על-ידי האשה. אל הגברים נלוות נשותיהם של השריף והשכן, שהובאו על-מנת לאסוף בגדים למיני רייט. בעוד הגברים משוטטים ברחבי הבית בחיפוש אחר ראיות, הנשים נשארות במטבח. תוך כדי איסוף החפצים בשביל מיני, הנשים מגלות שמיכת-טלאים שתפירתה על-ידי מיני לא הושלמה. התעסקותן של הנשים בתפירה מהווה מוקד ללעג מצד הגברים, המכנים אותה התעסקות ב"זוטות", אולם לגבי הנשים שמיכה זו מהווה רמז ראשון להבנת סיפורה של מיני. לאחר שהגברים נעלמים שוב ברחבי הבית, הנשים ניגשות לקופסת התפירה על-מנת להשלים את התפירה, ומגלות בתוכה ציפור חנוקה. על-סמך נסיונן האישי, הנשים מבינות כי חניקת ציפור-השיר בידי הבעל היתה רק רכיב אחד במסכת ארוכה של התעללות מצד הבעל לאורך כל שנות נישואיהם של בני-הזוג רייט, ומסיקות, בלא להגיד זאת מפורשות, על הקשר שבין חניקת הציפור לבין הריגת הבעל. כאשר הנשים שומעות שהגברים עומדים להיכנס בחזרה למטבח, אחת הנשים מטמינה את הקופסה, ובה הציפור החנוקה, בכיס מעילה. אף שהגברים תמהים בינם לבין עצמם אם יש לבדוק את החפצים שלקחו עימן הנשים, השריף פוטר את הצורך בבדיקה כזו באומרו שאשתו "נשואה לחוק", ולפיכך אין סיבה לחשש. כל הדמויות יוצאות מהבמה בסיום המחזה, כאשר הראיה היחידה שהיתה עשויה ללמד על מניע לרצח טמונה בכים מעילה של אחת הנשים.8

העובדה שנמנע עימות גלוי בין הנשים לגברים לא רק מבטיחה את עשיית הצדק עם מיני רייט בעולם הבדיוני של המחזה, אלא גם יוצרת אצל הצופים בתיאטרון תחושה של "סוף טוב". פתרון דרמטי זה, שחורג מהמקרה השכיח של קונפליקט ועימות גלוי,9 מעלה את השאלה הבאה: מהו הפתרון העדיף? האם, לשם הוכחת הצדק ובורותם של הגברים, היו הנשים צריכות להוכיחם על שלא הצליחו לחשוף את סיפורה של מיני, וכן על שהם עצמם מתנהגים באופן מתנשא ומשעבד כלפי נשותיהם, או שמא עדיפה הפעולה הסודית,  שהשיגה בסופו של דבר את המטרה הספציפית של שחרורה של מיני רייט, אך שימרה כלפי חוץ את הדומיננטיות של הגברים? במחזה "זוטות", שימור הדומיננטיות הוא זה שמאפשר את השגת הפתרון ההרמוני ואת שיתוף-הפעולה הסמוי, הבא לידי ביטוי הן ב"עצימת העיניים" של הגברים במחזה והן בתגובה שבעת-הרצון של קהל הצופים והמבקרים.10 בסופו של דבר, אף-על-פי שהפעולה השקטה היתה מנוגדת לכאורה לנורמות של המערכת השלטת, יש בשימורה של המסגרת הכוללת כלפי חוץ כדי לאשר מחדש את ערכיה של החברה הבדיונית והמציאותית כאחת.

מבנה זה חושף גם את הפן האירוני של הסודיות במחזה "זוטות": בעוד הסודיות בשלב שלאחר מעשה ההריגה מסייעת בהשגת תוצאה צודקת מבחינתה של מיני רייט, היתה זו הסודיות שהביאה אותה מלכתחילה לירי מצבה הנואש: השתיקה ועצימת העיניים של הקהילה אפשרה את קיומם של יחסי ההתעללות בין בני-הזוג לאורך שנות נישואיהם בלא התערבות חיצונית. הסודיות בפעולתן של הנשים עשויה איפוא להיתפס בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי" לתיקון העוול שהסודיות והשתיקה גורמות מלכתחילה.

במילים אחרות: תבנית הפעולה של "סודיות והרמוניה" מצליחה להשיג תוצאה ספציפית רצויה, או "צודקת", במקום שהעימות הגלוי מחייב כישלון; אך כפי שנרמז לעיל, עצם ההידרשות ל"הרמוניה" כתנאי להצלחת הפעולה עשויה לעורר בהקשר זה מתח פנימי חריף. מעבר לכך, ההתפתחות בחשיבה המערבית של עצם תפיסת המושג "הרמוניה" עשויה להדגיש ביתר שאת את הבעייתיות הגלומה בתבנית פעולה כזו. המובן הקלסי של תפיסת המונח "הרמוניה" בספרות ובאמנות מדגיש את יסוד ההתאמה בין שני רכיבים או יותר, הפועלים במקביל ונעים באותו כיוון. הפעולה המקבילה של רכיבים אלה - צלילים, צבעים, חרוזי-שיר, תנועה - יוצרת שיתוף-פעולה שהינו נעים בדרך- כלל לעין או לאוזן ומעורר תחושה של שלמות ושביעות-רצון.11 ההרמוניה מבטאת איפוא את קיומם של שני רכיבים או יותר הדומים במאפייניהם ומתגבשים בפעולתם המקבילה לכדי שלמות אחת. לעומת זאת, התפיסה הביקורתית של מונח זה על-ידי זרם החשיבה של הדה-קונסטרוקציה (deconstruction) מבקשת לנפץ את המובן הקלסי של "הרמוניה" על-ידי צימודו של מונח זה, מעצם טבעו, למונח "הגמוניה": מכיוון שאין תפיסה אחת או פרשנות אחת שהינה "נכונה" או "אמיתית" בהכרח, כל פרשנות או משמעות הניתנות לטקסט או לתפיסה של ידע מוציאות בהכרח משמעות לגיטימית אחרת ומשעבדות אותה.

ההרמוניה הקיימת לכאורה בסדר דברים מסוים מבטאת דומיננטיות של תפיסה אחת על פני אחרות. מכאן שהרמוניה אין משמעותה אלא הגמוניה של שיטה אחת. השיח הדה- קונסטרוקטיביסטי מבקש לערער את יסודותיה של ההרמוניה ככזו, ולהציב תחתיה דיון המאופיין בוויכוח תמידי של תפיסות מתחרות שמקיימות ביניהן יחם לא-היררכי, דבר המביא לידי חוסר יציבות, המאפשר באופן תמידי התנגדות ושינוי. היש איפוא בתפיסה כזו כדי לשמוט את הקרקע מתחת להצדקה לקיום תבנית פעולה של "סודיות והרמוניה", ובכלל זה לניסיון ליישמה במשפט הפלילי?

בחיבור זה אטען כי על-אף הביקורת שהובאה לעיל, תבנית הפעולה של "סודיות והרמוניה" יוצרת מנגנון בעל חשיבות רבה הן במשפט הפלילי האמריקאי והן במשפט הפלילי הישראלי ככל שהדיון מתמקד ברצון להשגת תוצאה הנתפסת כ"צודקת", ולא רק כתואמת את הדין, בכל עניין ספציפי המובא לידי הכרעה. גישתי זו מבוססת על העובדה שהתוצאה הפרטיקולרית המושגת בכל הליך פלילי הינה בעלת משקל מכריע. במיוחד מבחינתו של הנאשם, ההכרעה הספציפית בעניינו מהווה חזות הכל. לפיכך, ככל שתבנית פעולה של "סודיות והרמוניה" יכולה להשיג תוצאה הנראית בעינינו צודקת בנסיבות העניין, ושניתן להשיגה רק בדרך של פעולה דיסקרטית, יש לייחס לה משקל רב. דברים אלה תקפים במיוחד כאשר אנו מאתרים פער חריף בין נסיבותיו הספציפיות של נאשם - כאשר יש לעברה שעבר זיקה כלשהי למצב של נחיתות וכניעה שהוא מצוי בו - לבין הגינוי הכולל שאנו מבקשים להשמיע למעשה העברה. במילים אחרות, כאשר שינוי גלוי של כללי המערכת המשפטית אינו אפשרי, יש לשאוף להשגת תוצאות פרטיקולריות צודקות במקום שהכללים המשפטיים יוצרים עיוות כשהם מיושמים במקרים ספציפיים. ככל שתבנית פעולה של "סודיות והרמוניה" יכולה להשיג תוצאות כאלה, היא מהווה מכשיר מרכזי שיש להידרש לו. בהתאם לכך, נסיונם של מלומדים אחדים ליישם את תפיסת הדה-קונסטרוקציה במשפט על-ידי ראיית ניצחון בעצם עובדת אי-הכניעה של נשים וחברי קבוצות מיעוטים לכלליה ההגמוניים של המערכת המשפטית גם כשזו מלווה בהפסד במשפט עצמו15 נראה בעיני כנצחון-פירוס, המחמיץ את החשיבות האמיתית של החתירה לריבוי זהויות ודעות בשיח החברתי והמשפטי.

עם זאת, לצד היתרון הקיים בתבנית הפעולה של "סודיות והרמוניה", אבקש לעמוד בחיבור זה על מגבלותיו של השימוש האפשרי בתבנית זו. טענתי המרכזית בחיבור הינה כי בעוד שתבנית הפעולה של "סודיות והרמוניה" מהווה מכשיר חיוני להשגת תוצאות הנתפסות כצודקות במקרים ספציפיים, כאשר אין הן מתיישבות עם כלליה הגלויים של מערכת המשפט הפלילי, הניסיון לשימוש בתבנית פעולה זו כדי להשיג תוצאות נרחבות יותר של תיקון חברתי לטובת נשים וקבוצות מיעוטים - באופן החורג מן ההקשר של מקרים ספציפיים - מהווה אמצעי שגוי, שאף עלול לגרום נזק של ממש לאינטרסים של חברי קבוצות אלה. ביקורת זו נועדה להתמודד עם זרם בספרות המשפטית האמריקאית המבקש, לפי הבנתי, לעשות שימוש במנגנונים המצויים במשפט הפלילי והמאפשרים שימור של "סודיות והרמוניה" על-מנת לקדם באופן נרחב יותר את עניינם של חברי קבוצות מיעוטים במקום שבו הניסיון לעשות כך נועד לכישלון בשיח החברתי הגלוי.16 בחיבור זה אטען כי על-אף הקסם הראשוני שיש בתבנית פעולה של "סודיות והרמוניה" כאמצעי לא-עימותי לצורך השגת מטרה זו, בסופו של דבר, כל דיון בתיקון חברתי ובייצוגן השווה של תפיסות שונות בעיצוב המדיניות הציבורית חייב להיעשות באופן גלוי כדי להשפיע על הכללים והערכים של השיח החברתי, משום שרק מסרים בהירים ומנומקים יכולים להיות בעלי משקל של ממש בעיצובו-מחדש של שיח זה. הדרך האמיתית לשבירת ההגמוניה בהקשר החברתי הנרחב יותר אינה מצויה איפוא בניסיון לעקוף את המערכת הגלויה, אלא בשאיפה המתמדת להכנסת הוויכוח והדרישה לריבוי הדעות אל תוך המערכת עצמה.

על-מנת לבסס את טענתי המרכזית בחיבור זה, אציג בפרק ב את תבנית הפעולה של "סודיות והרמוניה" במשפט האמריקאי כפי שהיא באה לידי ביטוי בתופעה של jury - nullificationזיכויו של נאשם על-ידי חבר-מושבעים, אף-על-פי שמשקל הראיות והדין הפלילי מצביעים מעבר לספק סביר על אשמת הנאשם - תוך אפיונה של החלטת חבר- המושבעים כהליך סודי המשמר במקביל את העליונות הפורמלית של המערכת המשפטית. אטען כי תופעה זו מגלמת בתוכה מנגנון משמעותי להשגת פתרון "צודק" כאשר חבר- המושבעים מאתר פער בין נסיבותיו הספציפיות של נאשם מסוים לבין התפיסה הכוללת של העברה הנידונה. לאחר-מכן אדון בשאלה אם תבנית פעולה "סודית" זו מגלמת בתוכה פוטנציאל ליצירת שינוי חברתי נרחב יותר לטובת קבוצות נחותות חברתית, מעבר להכרעה בעניינו של נאשם ספציפי, במקום שלא ניתן ליצור שינוי כזה באמצעות השיח החברתי הגלוי. בפרק ג אבחן אם ניתן לאתר במשפט הפלילי הישראלי תופעה הדומה לתבנית הפעולה של "סודיות והרמוניה" ככל שהדברים נוגעים בהכרעה בעניינו של נאשם ספציפי. אם כך הדבר, אשאל אם ניתן להשתמש במנגנונים "סודיים" אלה המצויים בתוך המערכת המשפטית הישראלית ובמערכת החברתית מחוצה לה על-מנת לשדר למקבלי ההחלטות מסרים החורגים מהדיון בעניינו של נאשם ספציפי, במטרה להשפיע באופן נרחב יותר על קידום עניינם של חברי קבוצות הנחותות בכוחן. במסגרת דיון השוואתי זה, כפי שגם ניתן ללמוד מן ההקשר שהצבעתי עליו במבוא בין המחזה "זוטות" לבין המשפט הפלילי, אקדיש מקום מרכזי לסוגיה של נשים הנתונות להתעללות מתמשכת והנוקטות בסופו של דבר מעשי אלימות נגד בני-זוגן.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

1. Moriwake "Critical Excavations: Law, Narrative, and the Debate on Native- American and Hawaiian 'Cultural Property' Repatriation" 20 U. Haw. L. Rev.  261, 299

Asian American Legal Scholarship: Critical ;(Americans Race Theory, Post-Structuralism, and Narrative Space" 81 Cal. L. Rev. 

C. Gilligan In a Different Voice: Psychological Theory and Women's Development (Cambridge, Mass. & London) 1-2

ל' בילסקי "אלימות האלם: ההליך המשפטי בין חלוקה לקול" עיוני משפט כג  421.