עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

עבודה אקדמית נוטות החסד, בית המשפט במחזה נוטות החסד של אייסכילוס (2149)


‏290.00 ₪

49 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 2149
עבודה סמינריונית בית המשפט במחזה נוטות החסד של אייסכילוס

מבלי להתעלם מן ההבדלים בין מעמדו של בית-המשפט בחברה היוונית הקדומה לבין מעמדו בחברה המודרנית, נראה לי כי העלילה שאייסכילוס רוקם סביב ייסודו של בית-המשפט עשויה לעניין גם את מי שעוסק באופיו ותפקידו של בית-המשפט בחברה המודרנית. יש תיאורטיקאים של המשפט הסבורים כי התפקיד שהגוף השופט ממלא במערכת המשפט חשוב יותר להבנת אופיה מהתפקיד שהגוף המחוקק ממלא בה. בין אם נקבל טענה כוללנית זו ובין אם לאו, נראה לי כי במערכת המשפט שהתקיימה באתונה הקדומה היה לבית-המשפט מעמד מרכזי ביותר, מרכזי אף יותר ממעמדו של בית-המשפט בחברה המודרנית. אפילו כאשר התגבש בחברה היוונית הארכאית גוף שניתן לראות בו גוף מחוקק, הנורמות המשפטיות שקבע (חוקי דראקו במאה השביעית לפני הספירה, ואף חוקי סולון במאה השישית לפני הספירה) היו מעטות. אין זה מקרה שאריסטו אומר על חוקי סולון שאין הם כוללים הנחיות ברורות בשאלות רבות הניצבות לפני בית-המשפט.6 התפקיד שמילא בית-המשפט האתונאי לא התמצה ביישום החוק, ומבחינה זו הוא לא היה שונה מבית-המשפט המודרני, אך מרחב שיקול-הדעת שלו היה גדול בהרבה מזה שיש לבית-המשפט בימינו.7 ניתן איפוא לשער כי המיתוס שאייסכילוס רוקם סביב המהפך שהתחולל בחברה האנושית עם ייסוד בית-המשפט לא נועד להבליט את חשיבותו של גוף שופט בעל תפקיד יישומי צר, כגון זה שעליו דיברו התיאורטיקאים הפורמליסטיים

של המשפט. חשיבות בית-המשפט שייסדה אתנה, כפי שהיא מצטיירת ב נוטות החסד, חורגת הרבה מעבר לחשיבות שיש לגוף העוסק ביישום פורמלי של חוקים שקבע גוף אחר.

בחיבור זה אנתח את האירועים שהוליכו את האלה אתנה להחלטה לייסד את בית-המשפט, אבחן את המשפט הראשון שהתנהל בבית-משפט זה – משפטו של אורסטס, ואדון בתוצאותיו. אין ספק שבית-המשפט שיסדה אתנה מצטייר במשפטו של אורסטס כזירה למאבקי-כוח, אך מאבקי-הכוח שמסתמנים בזירה זו אינם אישיים בלבד. המחלוקת בין האריניות, המשמשות במשפט כתובעות, לבין אפולו, המגן במשפט על אורסטס, משקפת במחזה את ההתמודדות בין האלים הקמאיים, הכתוניים, שחיו בחשכה מתחת לאדמה (האריניות נמנות עם קבוצת אלים זו, והן מדברות במחזה בשמה) לבין האלים "הצעירים", אלי האולימפוס שטוף האור, המיוצגים במשפט על-ידי אפולו. המחלוקת בין הצדדים במשפט משקפת במחזה גם את ההתנגשות בין הערכים המסורתיים של חברה אגררית, שבתי משפחה הנשענים על קשרי-דם עמדו במרכזה, לבין הערכים החדשים של חברה עירונית מתפתחת, שמוסדות העיר-מדינה, הפוליס, ניצבים במרכזה. ההתמודדות בין האריניות לאפולו כרוכה גם בהתמודדות אחרת – בין כוחות נשיים לכוחות גבריים. יסוד זה אינו מובלט במחזה בצורה מפורשת, אך הוא נרמז שוב ושוב באפיון הדמויות הנוטלות

חלק בעלילת האורסטיאה. הקונפליקטים המרכזיים שעומדים במוקד ה אורסטיאה, להבדיל מאלה המתוארים באפוס של הומרוס, אינם קונפליקטים בין גברים לגברים, אלא בין גברים לנשים. השאלה אם אשה הרוצחת את בעלה עושה מעשה חמור מזה של בן הרוצח את אימו – אחת השאלות שהועלו במשפט אורסטס – קשורה לשאלת מעמדו של הגבר לעומת מעמדה של האשה במשפחה ובחברה.8

ניתן איפוא לראות במשפטו של אורסטס זירה למאבקי-כוח מסוגים שונים, גם בין המינים, אך בחיבור זה לא אדון בכל מאבקי-הכוח שבאים לידי ביטוי במשפט זה, אלא אצטמצם ואבחן את משפטו של אורסטס כמשפט שממחיש תפיסה מסוימת על התפקיד של בית-המשפט בפרט ושל מערכת המשפט בכלל. המחזה השלישי בטרילוגיית האורסטיאה, נוטות החסד, אינו משופע, כמו שני המחזות שקדמו לו, בסצֵנות בעלות עוצמה דרמטית, וייתכן שמבחינה אומנותית הגיע אייסכילוס לשיאו בשני מחזות אלה דווקא, אך קשה להבין את משמעות העלילה בשני המחזות הראשונים מבלי לבחון אותה מחדש לאור ההתרחשויות המתוארות במחזה השלישי, ומבחינה זו, להקמת בית-המשפט ולמשפטו של אורסטס יש חשיבות ראשונה במעלה. כפי שאנסה להראות בפרק השני של החיבור, כל המבנה של שלושת מחזות האורסטיאה מעוצב באופן שנועד להדגיש את חשיבותו של בית-המשפט. המהפך שמתחולל עם ייסודו של בית-המשפט על-ידי אתנה מתבטא בכך שהוא מוצג כגוף היחיד שהיה מסוגל לשים קץ לשרשרת מעשי הנקם הנוראים שפקדו את בית אטראוס. אך כיצד יש להבין מהפך זה ומה ניתן ללמוד ממנו? בפרק השלישי של החיבור אדון בתפיסת הנקמה המסתמנת בתיאור דמותן של האריניות, אלות-הנקמה. תופעת הנקמה משמשת עד היום נושא מרכזי ביצירות ספרות רבות. בתקופה היוונית הקדומה היא העסיקה כבר את הומרוס, ואוריפידס, הצעיר בשלושת הטרגיקונים הגדולים של אתונה הקלסית, עסק

בה בעיקר בטרגדיות מדיאה ו הקבה. אך הומרוס, כמו אוריפידס, עסק בתופעת הנקמה כתופעה פסיכולוגית-אישית, בעוד שאייסכילוס בחן אותה באורסטיאה לאור ההשלכות החברתיות-המשפטיות שלה, והשקפתו על טיבה של הנקמה חשובה להבנת השקפתו על תפקיד בית-המשפט בחברה. בכוונתי לדון בתפיסת הנקמה המומחשת במחזה לאור מחלוקות מודרניות על אופיה ואפשרות הצדקתה. אנסה להראות, בין היתר, כי בניגוד לפירוש מסוים שניתן למחזה, המהפך שמתחולל עם ייסוד בית-המשפט אינו כרוך בהסתייגות כוללת מתופעת הנקמה. כדי לעמוד על אופיו המדויק של מהפך זה, אדון בפרק הרביעי של החיבור בתכונות המאפיינות את בית-המשפט שייסדה אתנה, ועל רקע זה אבחן בפרק החמישי את הטיעונים המרכזיים שהעלו הצדדים במשפטו של אורסטס. בפרק השישי אדון בשאלה אם משפטו של אורסטס מתואר במחזה כמשפט-צדק. כמה מפרשני המחזה, וביניהם אנשי משפט שעסקו בו לאחרונה, טענו כי אייסכילוס התכוון להציג את משפטו של אורסטס כמשפט-צדק הממחיש תפיסת אחריות נאורה שלא היתה מקובלת ביוון הארכאית. לפי פירוש זה, המהפך שמתחולל, לפי המחזה, עם ייסוד בית-המשפט כרוך באימוצה של תפיסת אחריות חדשה זו. פרשנים אחרים של המחזה, וביניהם שוב אנשי משפט, טענו כי אייסכילוס לא התכוון כלל להציג את משפטו של אורסטס כמשפט-צדק. לדעתם, הוא מתאר את מהלך המשפט תיאור אירוני, בכוונה להציגו כמשפט לא-הוגן בעליל. פרשנים אלה סבורים כי תפקידו של בית-המשפט, כפי שהוא מצטייר במחזה, אינו לעשות צדק, אלא אך ורק לשכך את המתח החברתי שנובע מקונפליקטים מסוכנים בין בני-אדם. אנסה להבהיר מדוע איני שותף לפירוש הראשון ואף לא לפירוש השני, ואגב כך אעמוד על היחס המורכב בין תפקידו של בית-המשפט כמוסד לעשיית צדק לבין תפקידו כמוסד לשיכוך מתח חברתי.

 כאשר אנתח את תפיסת הנקמה, הצדק ותפקיד בית-המשפט כפי שהיא מצטיירת ב נוטות החסד, אשתמש לא-פעם באבחנות שונות שפותחו וגובשו בתיאוריות מודרניות מתחומים שונים. כדי למנוע אי-הבנות, ברצוני להקדים ולומר כי איני טוען שאייסכילוס או היוונים הקדומים השתמשו בכל האבחנות האלה, חשבו עליהן או היו מודעים להן. אך אפשר לנתח יצירות ספרות (ולא רק יצירות ספרות) גם בעזרת אבחנות שלא היו ידועות למחבריהן, ונראה לי כי דווקא ניתוח כזה עשוי להאיר יצירות קלסיות מתשקופות (פרספקטיבות) חדשות ומעניינות.


 

ביבליוגרפיה חלקית (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ג' טאוב. הנאורות (עורך) (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2018)

אייסכילוס אגממנון (אהרון שבתאי תרגם מיוונית, תל-אביב ).

אייסכילוס נושאות הנסכים (אהרון שבתאי תרגם מיוונית, תל-אביב ).

Rubel, A.; Vickers, M. Fear and Loathing in Ancient Athens: Religion and Politics During the Peloponnesian War. Routledge


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

בזמן הקניה, תועברו לאתר מאובטח ורק שם תתבצע הקניה


‏290.00 ₪

תוספות

בעלי חשבון פייפאל
כל כרטיס אשראי כולל דיירקט, ויזה נטען (לא דיינרס)