‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי בני זוג שנישאו בחוץ לארץ?

א.      פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור על בית-המשפט המחוזי

ב.      פסק-הדין של בית-המשפט העליון בדיון הנוס

1. פסק-דינו של השופט גולדברג

2. פסק-דינו של השופט חשין

3. פסק-דינו של הנשיא ברק המבטא את הלכת הרוב

ג.        הערותינו על הלכת הרוב בדיון הנוסף בעניין נפיסי

1. ה"הסכם" הנדרש על-פי הסיפא לסעיף 15 לחוק - פירושו, צורתו ותוכנו

2. יש בהלכת הרוב משום חקיקה המשנה את סעיף 15 לחוק

3. ניתן להגיע לאותה תוצאה על-פי הדין הקיים ללא צורך בפעולת חקיקה (א) אין להיזקק לסעיף 15 לחוק

(ב) חזקת שוויון הדינים

(ג) תקנת ציבור חיצונית

4. יחסי ממון בין בני-זוג העולים ארצה, שנישאו בחוץ-לארץ לאחר כניסת החוק לתוקפו, כשמקום מושבם בשעת עריכת הנישואין היה במדינה

זרה שאינה מכירה במשטר של שיתוף בזכויות בין בני-זוג

סעיף 15 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, (להלן: החוק), הדן בכללי ברירת הדין ביחסי ממון בין בני-זוג, נידון בהרחבה בשני פסקי-דין של בית-המשפט העליון בעניין נפיסי נ' נפיסי: בראשון - בערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי; 1ובשני - בדיון נוסף, שנפסק לאחרונה בהרכב מיוחד של תשעה שופטים של בית-המשפט העליון2.

במסגרת חיבור זה ברצוננו לנתח את דעות השופטים ביחס ליסודותיו ולהיקפו של סעיף 15 לחוק, ולהעיר את הערותינו עליהן, תוך הצעת הצעות אחרות לפתרון הסוגיה במסגרת הדין הקיים, ותוך דיון בסיטואציות שלא נידונו והעשויות להתעורר בעתיד.

 עיקרי העובדות והקשיים המתעוררים בעניין נפיסי

המדובר בבני-זוג יהודיים, שנישאו  בפרס, שם היה מקום מושבם. מנישואיהם המשותפים נולדו להם חמישה ילדים, שכולם בגירים כעת. בפרס הם גרו יחד קרוב לארבעים שנה. בא הבעל לביקור בארץ, ובמהלך שהותו כאן רכש חנות בתל-אביב, ורשם אותה על שמו בלבד. לאחר-מכן חזר לפרס. עלתה המשפחה לישראל, ובני-הזוג התיישבו בחולון בדירה שנרשמה בחלקים שווים על שם שניהם. כארבע שנים לאחר עלייתם לארץ הופר שלום-הבית, והאשה הגישה תביעה נגד בעלה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב לשיתוף בנכסים שהבעל רשם על שמו בלבד: החנות בתל-אביב ושני חשבונות בנק בהם הפקיד יותר מ-300,000 דולר שהביא עימו מפרס.

האשה ביססה את תביעתה לשיתוף בנכסים על הלכת השיתוף בנכסים בין בני-זוג, כפי שהתפתחה בפסיקה המקומית. הבעל, לעומת זאת, כפר בתחולתה של הלכת השיתוף במקרה דנן. הוא טען כי הדין לפיו יש לבחון את יחסי הממון ביניהם הוא - כקבוע בסעיף 15 לחוק - חוק מקום מושבם בעת עריכת הנישואין, דהיינו, החוק הפרסי, כפי שהיה בעת שנישאו. חוק זה אינו מכיר כלל, לדבריו, בשיתופן של נשים בנכסי בעליהן. לשם כך הציג חוות-דעת של מומחה - עורך-דין ישראלי ממוצא פרסי, השולט בלשון הפרסית והמצוי במידה מסוימת בתוכנו של הדין המהותי שנהג בפרס בנושא זה - ממנה עולה שלכאורה אין להצביע בדין הפרסי על הסדר המכיר בשיתוף בנכסים בין בני-זוג.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ע' ארבל) נעתר לתביעת האשה, ומכאן הערעור לבית-המשפט העליון.

עובדות המקרה מעוררות בעיות קשות. היטיב לתאר את הקשיים השופט חשין בעושר לשונו:

"גם מי שלא ניחן בדמיון מפליג יחוש כי ניצבת לפנינו קדירה רוחשת, ובה שאלות קשות מתחום דיני המשפחה והמשפט הבינלאומי הפרטי, משפט ישראל ומשפט פרס, והכל במעורבב אלו באלו. בזוכרנו כי  היתה ראשית תחולתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג (להלן: החוק) - והוא על רקע הילכת חזקת השיתוף שקדמה לו - נוסיף ונדע כי לעיסה נוספו דיני החוזים והוראות ההלכה והחוק אף הם. המבוך מפותל, הפחים רבים, והמוצאות מי יידעם. הנה הם חבריי, השופטים דב לוין, מצא וטל, שבשבתם לערעור הילכו בלבירינת והגיעו למוצא אל-דרום; והנה הם חבריי, השופט גולדברג, הנשיא ברק, השופטת דורנר והשופטת שטרסברג-כהן, שאף הם גיששו דרכם במבוכות והגיעו למוצא אל-צפון. ואף אני השתרכתי באפילה, וראשי ניגח בקירות..." 3

אין חולק על כך שלו היה מקום מושבם של בני-הזוג בשעת עריכת הנישואין בישראל, כי אז היו חלות הלכות השיתוף בנכסים בין בני-זוג כפי שהתפתחו בפסיקה המקומית, ועל-פיהן היתה האשה זכאית ללא ספק להצהרה המבוקשת על-ידה לשיתוף בנכסים שהבעל רשם על שמו בלבד. ברם, בני-הזוג נישאו, כאמור, כשמקום מושבם בשעת עריכת הנישואין היה פרס, ושאלת השאלות היא: מהו הדין שיחול על יחסי הממון ביניהם?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 ע"א 2199/91 נפיסי

נ' נפיסי, פ"ד מח(2) 89

 ד"נ 1558/94 נפיסי