‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי צדק נרטיבי?

א. עיצוב הנרטיב כמעשה השיפוט: הצומת הבלתי-מרומזר של סיפור ודין 1. על ניכור והזרה: הנרטיב המשפטי כטקסט אידיאולוגי 2. של מי הקול הזה? הדיבר המרובד והקול הפסוודו-אובייקטיבי 3. האשה, האיש והמוות: קוהרנטיות, זמן וריתמיקה 4. שמות, אפיון דמויות ואידיאולוגיה 5. הסיפור החלופי: קוהרנטיות פנימית וחיצונית 6. קהיליות-שיח, ניכור והזרה ב. צדק נרטיבי 1. לקראת תפיסה נרטיבית של עקרון ההליך הראוי 2. "זכות נרטיבית" כעילת ערעור 3. "הליך ראוי נרטיבי" ורפורמה של תפיסת האתיקה המקצועית של עורכי-דין: על החובה לספר סיפור הוגן 4. נרטיביות ותורת-משפט: לביקורת הדואליזם ובעיית היישום של נורמות בעובדות ג. מגבלות, הבטחות, תהיות 1. על מגבלות הניבוי: עינויים, חטיפות והחיפוש אחר הגביע הקדוש

לכל סיפור יש אנרגיה וכיוון משלו. מתחילתו, הסיפור יכול להתפתח לכיוונים שונים; עם התקדמותו, נתיבים נרטיביים נטבעים ומעוצבים, זרעי הסיום נזרעים, וחלופות ההתפתחות הולכות ומתגבשות. לסיפורים שיפוטיים יש בדרך-כלל מבנה המתמקד בקשת הולכת וצרה של סיומים קוהרנטיים, הנדמים "טבעיים", המחברים בין סיפור המעשה לשיפוט. על המחברת-השופטת לשכנע את הקורא לא – ולמצער, לא רק – בתקפות התזות המשפטיות שהיא מיישמת, אלא בקוהרנטיות הספרותית של הנרטיב, בהגיון הסיפור שהיא מספרת ביחס לציפיות הקוראים והנחות הרקע שלהם. (להלן יובחנו שני מובנים שונים ל"קוהרנטיות" בהקשר זה.) אריסטו גרס כי תפקיד הנרטיב הוא למקם את סיומו כנובע מן התנופה והדחף המרכזיים של הסיפור, וכי הסיום זורה אור – בדיעבד – על המרכיבים הנרטיביים המטרימים אותו, ואף מגדיר מחדש את יסודות הסיפור במונחי סיומו. הטענה שתיבחן למרכיביה בחיבור זה הינה כי בניית הנרטיב השיפוטי אינה מהווה רובד עובדתי "אובייקטיבי" שכללים משפטיים "מיושמים" בו, אלא שבניית הנרטיב היא-היא העבודה השיפוטית המנביעה, לפחות בקטיגוריות רחבות של מקרים, את סיומו השיפוטי של הסיפור. במילים אחרות, חיבור זה ינסה לבסס את התזה כי אופני הסיפור, אופני הארגון של ההתרחשויות ושחזור המציאות בחלל המשפט ובפסק-הדין הטקסטואלי במיוחד אינם תהליך עצמאי ביחס למעשה השיפוט. במקום לטעון את הטענה באופן תיאורטי, ייבחנו בחלק א של החיבור כמה מנגנונים נרטיביים לפרטיהם, ותבוסס הטענה כי פסק-הדין הינו טקסט אידיאולוגי במהותו (כלומר, האופי האידיאולוגי של הנרטיב השיפוטי אינו בגדר חריגה ממאפיין כללי יותר), אף-על-פי שמאפיינים צורניים שלו מטשטשים לעיתים אופי זה. האופי האידיאולוגי של הנרטיב השיפוטי כפי שאנו מכירים אותו הינו תכונה מכוננת שלו, ולא "רעש רקע", ונסיונות ל"דה-נרטיביזציה" של פסקי-דין פירושם בדרך-כלל הסתרת הנרטיב והטיותיו האידיאולוגיות. אי-לכך ייטען בחלק ב כי הנרטיב הינו מושא להחלה של עקרון ההליך הראוי (due process) על האופן שסוכני המשפט מספרים בו את סיפוריהם – השופטים, ואפילו פרקליטים. דרישה זו מעניקה לאתיקה המקצועית אופי שונה, פחות פורמלי ומוכוון-כללים. בחלק ב ייבחנו גם ההשלכות התורת-משפטיות של הביקורת הנרטיבית, בעיקר ככל שהיא נוגעת בשְנִיוּת נורמה/יישום: לכל נורמה, כך ייטען, יש מימד נרטיבי פנימי, מודל מופשט יחסית, ו"יישום" אינו במקרים רבים אלא בנייה דיאלקטית, מבנית ותוכנית של הנרטיב השיפוטי כחיבור בין הנרטיב הפנימי של הנורמה לבין ארגונו של סיפור ההתרחשויות – "העובדות" – במרחב חלל-זמני. הנרטיב השיפוטי בנוי באופן טלאולוגי, מוכוון-יישום: אין לבית-המשפט טעם בסיפור-מעשה שמבנהו הנרטיבי אינו מאפשר לזהות בו את המבנה של המיני-נרטיב שבנורמה. בין השאר, בית-המשפט עושה שימוש באמות-מידה של רלוונטיות כדי לבנות את הנרטיב באופן שהקורא – בית-המשפט עצמו ואחרים – ישתכנע בקוהרנטיות שלו. בחלק א של חיבור זה מופרדים שני מובנים של "קוהרנטיות", שכל אחר מהם ניזון מתפיסת רלוונטיות משלו, ואנו קוראים, למשל, כיצד שני שופטים היושבים בדין באותו עניין מרכיבים נרטיבים שונים (וגם מגיעים למסקנה שיפוטית שונה), בין השאר על-ידי שימוש בשתי תפיסות שונות של קוהרנטיות: קוהרנטיות פנימית, המתייחסת לסיפור עצמו, וקוהרנטיות חיצונית, המתייחסת לכוחו השכנועי של הסיפור, תוך מיקומו ביחס לרשת תרבותית של ידע-רקע המיוחס לקוראיו, או למצער לחלק מהם – החלק הנחשב, החלק המהווה את קהיליית-השיח של פסק-הדין, לעומת הקוראים המנוכרים ממנו. הטענה הכללית שבבסיס גישה זו הינה כי בסוג כזה של מקרים, המנגנון השכנועי העיקרי אינו אמינותה ההסתברותית של יחידת-מידע זו או אחרת – המוקד העיקרי של התיאוריה של דיני הראיות – אלא כוחו השכנועי של המבנה הרטורי כולו, יכולתו לעמוד בתחרות מול מבנים רטוריים מתחרים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Terry Eagleton T. Eagleton Ideology: An Introduction (London ).

M. Silverstein "Language Structure and Linguistic Ideology" The Elements: A Parasession on

 Linguistic Units and Levels (R. Clyne, W. Hanks and C. Hofbauer eds., Chicago ) 193.