‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי עבירת שרשרת?

א. חילוקי הדעות. ב. העובדות. ג. שאלת התחולה של הדין הישראלי. (א) "מקשה אחת" במתכונת של "עבירת-שרשרת" ; (ב) גישת הערכאה הראשונה ; ד. מחוות הדעת של השופטים קדמי ומצא. (א) "עבירת-שרשרת" - אכסניית ריבוי פנימי של עבירות? (ב) תנאיי ההחלה של סעיפים 184 ו-216 לחוק סדר הדין הפלילי; (ג) "סמכות חובה" או "סמכות שבשיקול-דעת" ? ה. על חוות-הדעת של השופט קדמי בנפרד. (א) האם "עבירת-השרשרת" היא "אשכול של עבירות" ? (ב) האם "עבירת-השרשרת" היא מושג "עיוני" בלבד ? (ג) האומנם "עבירת-השרשרת" היא יצור "מטעם" ? ו. גם על חוותה דעת של השופט חשין. (א) הערות אחדות ; (ב) "עבירת-השרשרת" - תופעה בלתי ניתנת לפיצול ; ז. שתי הערות עקרוניות. (א) תחולה נגררת - תחולה טריטוריאלית לכל דבר; (ב) צד עקיף או שמא מבצע ישיר? ח. אחרית דבר.

פרופ' ש"ז פלר, במאמרו משתמש בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בפרשה שנדונה בע"פ 1377/94, בעיקר כדי לערוך דיון עיוני בסוגית "עבירת-השרשרת", אשר שאלת מבנה המיוחד והשלכת מבנה זה על תחולת דיני העונשין לפי הריבונות על השטח שבו נעברה העבירה היוו סלע המחלוקת שבין שופטי-הרוב ושופט-המיעוט, שישבו בדין כערכאת ערעור בפרשה זו. ואולם, פלר לא הסתפק בניתוח נרחב של הסוגיה, אלא סבר שראוי להתייחס, אם כי בהיקף מוגבל יחסית, גם לסוגיות המשפטיות הנוספות ששימשו את השופטים בהנמקת חוות-הדעת המרכיבות את פסק-הדין שניתן בנדון. בנוסף על כך, לא ויתר המחבר על הצורך לדון, אם כי גם זאת בקצרה, בדרך שבה נתגבשו חוות-הדעת הנפרדות של השופטים, נוכח ההנחיות שבסעיף 80 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], לגבי הדרך הראויה בה יש לגבש חוות-דעת נפרדות כאמור, אפילו כאשר השורה התחתונה באחדות מהן אינה שונה במהותה.

אשר לקטיגוריה "עבירת-שרשרת", כשלעצמה, מצביע פלר שהיא מוכרת היטב בעולם המשפט מזה זמן רב והיא נתקבלה בזמנו גם בפסיקת בית-המשפט העליון בישראל. המייחד את עבירת-השרשרת הוא מבנה המורכב מחוליות שבכל אחת מהן מתקיימים סימני ההיכר של אירוע עבריני מאותו סוג, המחוברות ביניהן כשרשרת אחת על-ידי רקע נפשי משותף. כתוצאה מכך, מאבדות החוליות את זהותן הפרטית, אין הן טעונות הכרעת דין נפרדת ואף אין הן יכולות להצמיח עבירות נפרדות. השרשרת כולה הופכת לעבירה אחת ויחידה, בלתי ניתנת לפיצול לפי חוליות שבה, ואלה מהוות רצף של שלבים בשרשרת. ה"יחידות" של עבירת-השרשרת אינה מתיישבת עם ריבוי עבירות בתוכה. החוליות הן רק "ממצאים" - כלשונו של השופט קדמי - שמקימים את השרשרת. כתוצאה מכך, אם חלק מן החוליות - ולא חשוב באיזה שלב של השרשרת - התרחשו בשטח מדינת ישראל והנותרות התרחשו מחוצה לו, כל השרשרת נופלת בגדר עבירת-פנים.

"עבירת-השרשרת" אינה המצאה ואינה מושג תיאורטי בלבד ; זהו מושג מושרש בעולם המעשה שממנו הוא צמח. הוכחה לכך היא הבעיתיות הכרוכה בנפקויות המשפטיות המיוחדות של ביצוע עבירה במתכונת של עבירת-שרשרת: תחילת הזרימה של התיישנות העבירה, תחולת הנורמה הפלילית לפי זמן עשיית העבירה, החלת חנינה כללית על העבירה כאשר התוספו חוליות גם לאחר הענקת החנינה, מידת החלק של השרשרת, המספיקה לשם התהוות נסיון לבצע את העבירה, תחולת כללי ה res judicata- על חלק מן החוליות לגבי הנותרות שנתגלו באיחור, ועוד; ולא רק שאלת התחולה של דיני העונשין של המדינה על כל השרשרת, כאשר חלק ממנה התרחש מחוץ לשטח הריבונות של המדינה - כל אלה שייכים לפרובלמאטיקה של עבירת השרשרת כמציאות קיימת, ובוודאי שמצאו וימצאו גם בהלכה הישראלית, הפסוקה או החקוקה, את הפתרון הראוי.