‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי עבירת האונס מתוך נקודת מבט של ניתוח פמיניסטי?

תוכן עניינים

מבוא: זרמים מרכזיים בחשיבה הפמיניסטית. 

יסוד אי ההסכמה של האישה בעבירת האונס. 

שימוש בכוח  

איומים   

חזקת אי-ההסכמה. 

כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?

"שלא בהסכמתה החופשית" והתנהגות האשה לפני האונס, במהלכו ואחריו

התנגדות פיסית. 

ניצול הזדמנות בריחה. 

אי-ניתוק הקשר בין המתלוננת לבין הנאשם

גלגולי הפרשה של האונס בשומרת.

עבירת האינוס ויסוד אי ההסכמה.

עבירת האינוס ויסוד אי ההסכמה

זניחת הדרישה לשימוש בכוח

סוגיות משפטיות תקשורתיות ב"פרשת שמרת"

"קטינים","חיסיון" ו"פומביות הדיון"-לשון החוק

"קטינים","חיסיון" ו"פומביות הדיון"-יישום בפרשה

"צו איסור פרסום" ו"זכות הציבור לדעת"

סוגיות "צו איסור פרסום" ו"זכות הציבור לדעת" ב"פרשת שמרת"

פרשת שמרת-סוביודיצה-עבירה או תרומה?

פרשייה להשוואה

"משחקים בחצר האחורית"

נקודות דמיון בין הפרשיות

דיון 

סיכום פרשת שומרת.

סיכום   

רשימת מקורות.

הרבה דיו כבר נשפכה על עבירת האונס. מקרי האונס רבים, למרבה הצער, ובתי- המשפט מכריעים את הדין במשפטי אונס, באופן תדיר למדי, בפסקי-דין המאירים סוגיות מסוגיות שונות שעולות באשר לעבירה זו. כך ניתן אף למצוא כתיבה אקדמית לא- מעטה באשר לעבירת האונס והיבטיה השונים. עם זאת יש לשים-לב שהכותבים, שופטים ומלומדים כאחד, מתעלמים כמעט תמיד מהנקודה המרכזית ביותר באשר לעבירת האונס: ברובם המכריע של משפטי האונס, הנאשם והקורבן משתייכים לג'נדר שונה: הנאשם הינו גבר ואילו הקורבן חינה אשה.

ההתעלמות מנקודה זו הינה בעייתית. המשפט אינו פועל בחלל-ריק; הוא חלק ממציאות חברתית-כלכלית-פוליטית כוללת. כאשר אנו דנים בעבירת האונס, אין אפשרות להתעלם מכך שהקורבן הינו תמיד אשה. על בית-המשפט להכיר בנתון בסיסי זה ולבחון מה משמעות יש לו. על בית-המשפט להכיר גם בהלכי-רוח שונים המנקבים בחברה והקשורים לאשה או ליחסים שבינו לבינה. עליו לתת את דעתו על הסטריאוטיפים והמיתוסים השונים הקשורים לאשה, ובפרט לאשה כשותפה למעשה המיני, ולהישמר פן ילך אף הוא שבי אחריהם מבלי משים.

ההכרה בהשתייכותם הדיכוטומית של הנאשם ושל הקורבן בעבירת האונס לג'נדר שונה מובילה אותנו בהכרח לבחינה מעמיקה יותר של ההבדלים הטמונים בהשתייכות לג'נדר הנשי לעומת ההשתייכות לג'נדר הגברי בחברה שאנו חיים בה. נראה שקשה לחלוק על כך שבפועל יש הבדלים משמעותיים בין השניים, אך נשאלת עדיין השאלה מהו מקור ההבדלים האלה ומהי משמעותם עת דנים אנו בעבירת האונס.

הדיון בשאלות אלה מוביל באופן טבעי לספרות הפמיניסטית. במסגרת ספרות ענפה זו ניתן למצוא דעות מדעות שונות בתוך זרמים מזרמים שונים. אולם לצורך החיבור הזה מצאתי לנכון להסתפק באזכור קצר של שלושה מאותם זרמים, שיש הרואים אותם כשלושת הזרמים המרכזיים בתיאוריה הפמיניסטית: הפמיניזם הליברלי, הפמיניזם התרבותי והפמיניזם הרדיקלי. ייאמר כבר עתה: אף כי שלושת הזרמים הללו מסווגים תחת הכותרת "תיאוריות פמיניסטיות", ואף כי שלושתם נוגעים פעמים רבות בסוגיות דומות בתחום מעמד האשה, נראה כי רב השונה על הדומה ביניהם.

נקודת-המוצא של הפמיניזם הליברלי היא, כפי שניתן להבין, הליברליזם המושתת על העקרונות של ערך האדם, החירות ושוויון ההזדמנויות. הפמיניזם הליברלי קורא תיגר על כל סוג של הפליית נשים לרעה, ומצדד בעיצוב כללים שוויוניים לשני המינים. נקודת-המוצא של הפמיניזם הליברלי הינה, בתמצית, כי נשים, ממש כמו גברים, הן יצורי-אנוש, ויש להן זכות, כמו לגברים, לממש את האוטונומיה שלהן ולהגשים את עצמן. התיאוריה הפמיניסטית -הליברלית שמה את הדגש בקווי הדמיון בין האשה והגבר, ומגיעה לאור אותם קווי דמיון למסקנה שיש למנוע את הפליית האשה לרעה לעומת עמיתה הגבר.

בשנים האחרונות עברה עבירת האונס כמה שינויים חשובים, העולים בקנה אחד עם ההכרה בזכות האשה על גופה. הדין המהותי שונה בתיקון מס' 22 לחוק העונשין ובחוק העונשין (תיקון מס' 30), תיקונים שכללו, למשל, את הרחבת תחומי האיסור, וכן הבהרה כי אין בעל הסין מהרשעתו כאינוס אשתו. גם בתחום הפרוצדורלי עשה המחוקק כמה שינויים חשובים. כך, למשל, בוטלה דרישת הסיוע לעדותה של האשה הנאנסת, דרישה שהניעה את בית-המשפט פעמים רבות לזכות את הנאשם לנוכח היעדר סיוע אף-על-פי שקבע כי הוא מאמין בכל ליבו לעדות האשה כי הנאשם בעל אותה ללא הסכמתה. כן הוסיף המחוקק, במסגרת תיקון מס' 22 לחוק העונשין, את סעיף 2א לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) סעיף זה קובע כי למעט במקרים חריגים, אין להתיר את חקירת עברה המיני של המתלוננת בעבירות מין.

אך דווקא לנוכח התיקונים הרצויים שחוקק המחוקק, קיים חשש שהמחוקק ובתי- המשפט יסברו שהרפורמה הרצויה כבר הושלמה, וכי המשימה של הגנה על גופה ועל כבודה של האשה כבר הושגה במלואה. לא זה המצב לפי שעה. חרף השינויים הרצויים, לא תמה עדיין המלאכה.

תיקוני חקיקה אין בהם כדי לעשות את החשוב מכל, את ניתוץ המיתוסים והסטריאוטיפים שהובאו לעולם כדי להנציח את יחסי השליטה-הכפיפות בין גברים ונשים בחברה, או למצער, באו לעולם כתוצאה מאותם יחסי שליטה-כפיפות. ניסיתי להראות כי בית-המשפט שבוי עדיין לעיתים במיתוסים כאלה. כך, למשל, ניתן גם ניתן

לאתר הכרעות המבוססות או המושפעות מהמיתוס של "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?". מיתוס זה מבוסס פעמים רבות על מיתוס אחר, לפיו נשים רוצות בסתר ליבן להיאנס. גם מיתוס האשה המתירנית, שאורח חייה מעיד שהיא "רצתה את זה", מבצבץ מכמה וכמה פסקי-דין. מיתוס אחרון זה מבוסס לעיתים על מיתוס נוסף, לפיו גבר, מעצם היותו גבר, אינו יכול לשלוט ביצריו במצבים מסוימים, או למצער, שאוכלוסיית האנסים מאופיינת בחוסר יכולת שליטה כאמור. לרשימת המיתוסים ניתן להוסיף אף את המיתוס לפיו האונס מבוצע על-ידי אדם זר לנאנסת.בל נשכח כמובן את המיתוס לפיו נשים נוטות "להמציא" אירועי אונס ולהגיש למשטרה תלונות-שוא.

תופעה מעניינת נוספת, שניסיתי לעמוד עליה בפרק ו דלעיל, הינה הקושי שבית- המשפט מתקשה בו פעמים רבות ביישום אמירות שלו עצמו בדבר זכות האשה על גופה. אמירות אלה יש בהן להלכה משום ניתוץ אותם מיתוסים וסטריאוטיפים, אך כאשר מנתחים את ההכרעות אליהן הגיע בית-המשפט בפסקי-דין שונים, למדים כי למעשה, בית-המשפט שבוי עדיין באותן תפיסות "גבריות" שהוא עצמו קורא למיגורן.

ההשתחררות האמיתית, להלכה ולמעשה, מאותם מיתוסים וסטריאוטיפים המופנים כלפי נשים, מאותן תפיסות "גבריות", היא היא שתחולל את השינוי המיוחל בהכרעות הדין בתחום האונס, למען הגנה אמיתית ומלאה על זכות האשה על גופה ושיפור מעמדה של האשה בחברה.

מצגת אונס, עבירת האונס, הקורבן

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ס' דוידוב-מוטולה "פסק-דין פמיניסטי? היבט נוסף על פרשת נחמני" עיוני משפט כ  237-236,221.

שלו "על שוויון, שונות והפליית מין" ספר לנדוי (כרך שני, א' בדק, א' מזוז עורכים) 893

D.L. Rhode Justice and Gender: Sex Discrimination and the Law (Cambridge, ) 63-89

 M. Minow "The Supreme Court Term, Foreword: Justice Engendered" 101 Harv. L. Rev.) 10

 R. Tong Feminist Thought: A Comprehensive Introduction 11-31