עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

מוענק על כל האתר 7 אחוז הנחה בעת "חרבות ברזל". קוד קופון: "מלחמה"

ב"ה. אנו חב"דניקים ולא נחטא בגזל: יש גם עבודות אקדמיות בחינם (גמ"ח). 15,000 עבודות אקדמיות במחיר שפוי של 99 - 390 שח.  סרטון על מאגר העבודות האקדמיות

اللغة العربية Русский

français              አማርኛ

לא מצאתם עבודה מתאימה במאגר? סמסו לנו דרישות לכתיבה מותאמת אישית - ונפנה למומחה חיצוני בעל תואר שני בתחום שלכם לכתיבה הנתפרת לצרכים שלכם בדיוק!

פרסמו את עבודותיכם הישנות אצלינו וקבלו הכנסה פסיבית נהדרת!

חוות דעת על מרצים

הוצאת ויזה לדובאי תשלום מאובטח בעברית

אמריקן אקספרס – ויקיפדיה    (לא דיינרס)    

תוצאת תמונה עבור פייבוקס 5% הנחה ב-פייבוקס  

bit ביט on the App Store   ×ª×©×œ×•× בחיוב אשראי טלפוני דרך נציג שירות 24/7העברה בנקאית

 

עבודה על הכרזת העצמאות, הכרזת המדינה, מגילת העצמאות, ציונות, מדינה יהודית ודמוקרטית, חוקי היסוד, קוממיות (עבודה אקדמית מס. 2081)

‏290.00 ₪

37 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 2081

עבודה על הכרזת העצמאות, הכרזת המדינה, מגילת העצמאות, ציונות, מדינה יהודית ודמוקרטית, חוקי היסוד, קוממיות

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הכרזת המדינה לאור עקרונות ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?

תוכן עניינים

מבוא

זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל

זכות לאומית על ארץ-ישראל

ממשלת בריטניה

יסוד מדינת ישראל

הצהרת כוונות בפני אומות העולם:

כתיבת המגילה

הכרזת המדינה בשיח המשפטי הישראלי: מדינה יהודית ודמוקרטית

לפני חקיקת חוקי-היסוד החדשים

חוקי-היסוד החדשים: חקיקה ופרשנות

סיכום

ביבליוגרפיה

האם טוב עשתה הכנסת כשעיגנה בחוק-יסוד את עקרונות הכרזת המדינה? כשלעצמי, איני משוכנעת. מן הצד האחד, ניתן לתהות אחר הגיון כבילתה החוקתית העתידית של החברה הישראלית, על סף האלף השני, לערכים ציוניים לאומיים, שייתכן כי מידת הרלוונטיות שלהם למציאות החברתית הולכת ונמוגה. יתרה מכך, ספק אם מערכת המשפט היא המוסד שראוי להטיל עליו את מלאכת קביעת התכנים הספציפיים של עקרונות הכרזת המדינה. עם זאת, בהינתן המדיניות (שיש המכנים אותה מסוכנת) של הטלת ההכרעה בסוגיות הציבוריות החשובות ביותר של מערכת המשפט, ייתכן שלנוכח הנוסחה "יהודית ודמוקרטית", היה טעם בהצגת השילוב "ציונות (חילונית) דמוקרטית". אם הכרזת המדינה מכילה איזון כלשהו בין חירות שלילית וחירות חיובית - אזי השיבה אליה טובה היא. בין כך ובין כך, מידת "ראויותה" של חקיקת-היסוד אין בכוחה לשנות את העובדה הפוזיטיבית כי חוקי-היסוד נחקקו (או נתכוננו), וכי סעיפי עקרונות-היסוד נקבעו בהם, השאלה המעשית, ה"משפטית", היא לכן: מהם "העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" אשר אומצו בסעיפי העקרונות של חוקי-היסוד החדשים? או כיצד ראוי להגדיר עקרונות אלה? (וזאת, בין אם יאומץ המודל העצמאי ובין אם זה הפרשני).

בחלקיה הראשונים של עבודה זו טענתי כי טקסט הכרזת המדינה מכיל את ערכיה הציוניים של ההכרזה הציונית ואת ערכיה הדמוקרטיים של ההכרזה הדמוקרטית. ערכי ההכרזה הציונית כוללים את "שלילת הגלות", "ריקון הארץ" (האידיאולוגי) מכל היסטוריה וזהות שאינן יהודיות, "גאולה חילונית" ושלילת הזכות להגדרת עצמית של

"יהדות התפוצות". יודגש שוב כי ערכיה של הכרזה זו אינם "יהודיים" במובן דתי, מסורתי או "חרדי" של המושג, אלא במובן הציוני של יהדות כזהות לאומית-היסטורית תרבותית. יתר על-כן, ערכי ההכרזה הציונית אינם מכוננים כל קשר בין המדינה ובין הדת, ואינם מכוננים את מדינת-ישראל כמדינה בעלת צביון יהודי-דתי. למעשה, כמעט ההיפך הוא הנכון, ההכרזה הדמוקרטית מכילה, בין השאר, את ההכרה בזכות קיומה של מדינה ערבית בשטח פלשתינה המנדטורית, את ההסכמה לאחדות כלכלית בין ישראל ופלשתין, את המחויבות למשטר "דמוקרטי", ואם נקרא לתוך שתיקותיה את תוכנית החלוקה, אזי גם הכרה בזכויות קבוצתיות של מיעוטים ואת העיקרון החוקתי של "הגנה שווה מצד החוקים" לכל אדם. [1]

אולם כל הערכים הספציפיים שקראתי בטקסט ההכרזה אינם, בהכרח, העקרונות לאורם יש לכבד את זכויות האדם בישראל. הכרזת המדינה מבטאה ערכים קונקרטיים שהתפתחו, עוצבו ונוסחו בנסיבות היסטוריות מסוימות מאוד. הכרזת המדינה נכתבה שלוש שנים אחדי תום מלחמת-העולם השנייה, כשהצבא האנגלי עזב את חופי הארץ, כשעצרת האו"ם עמדה לחזור בה מהחלטת החלוקה, וכשהיישוב העברי עמד לפני סכנה קיומית ממשית ולא ידע מה ילד יום, העולם הערבי, לרבות ערביי הארץ, נתפסו כאויב מסוכן מוחשי מאוד, מדינת-ישראל היתה עדיין בבחינת חלום לא-ממומש, היישוב העברי טרם גובש לציבור מדיני, ויהדות העולם, שתמיכתה נדרשה ליישוב העברי בזירה הבינלאומית, לא שיתפה-פעולה כפי שמנהיגי היישוב ציפו ממנה. החזון הציוני טרם נהפך לקלישאה, וטרם נוצרו הנסיבות המאפשרות והמחייבות דאגה קפדנית לזכויות פרט וזכויות מיעוטים. שלילת הגלות, ריקון הארץ וההיאחזות בהחלטת החלוקה - כולם ערכים סבירים ומובנים בהקשר זה, הם הרבה פחות סבירים ומובנים חמישים שנה מאוחר יותר, כשמדינת-ישראל היא עובדה בלתי-מעורערת, נתמכת על-ידי צבא אדיר-עוצמה; כשמדינת-ישראל צפופה כל-כך, שהעלאת כל יהדות התפוצות לא רק שאינה הכרחית, אלא כמעט אינה אפשרית; כשהסכמי שלום נכרתו עם מדינות ערביות אחדות, ועשויים להיכרת עם נוספות; כשהאוכלוסייה הערבית בישראל היא מיעוט הסובל מקיפוח כלכלי, פוליטי ואף משפטי, במציאות העכשווית, אימוץ חוקתי של הערכים הציוניים הקונקרטיים הגלומים בהכרזת המדינה יהווה אנכרוניזם בלתי-סביר, משתק ומונע התפתחות ונורמליזציה. [2]

אם-כן, אימוץ הערכים הספציפיים, כפי שהם מופיעים בהכרזת המדינה, אינו פתרון משביע-רצון, פתרון הולם הרבה יותר מכיל אסטרטגיה כפולה: (1) הפשטה של הערכים ה"ציוניים" שבהכרזה הציונית ושל הערכים ה"דמוקרטיים" שבהכרזה הדמוקרטית לשתי מערכות של "עקרונות" תיאורטיים, שאפשר לגזור מהם ערכים רלוונטיים למציאות העכשווית; (2) התאמת שתי מערכות ה"עקרונות", והקפדה שכל ערך קונקרטי הנגזר מהן ומאומץ על-ידי שיטת המשפט יעוצב כך שיעלה בקנה אחד עם שתיהן. [3]

במסגרת גישה זו, ניתן להגדיר את "עקרונות ההכרזה הציונית", למשל, כתפיסה ציונית המיוסדת על השקפות הומניסטיות, ליברליות ופלורליסטיות, את הערכים הציוניים ההיסטוריים של שלילת הגלות וריקון הארץ ניתן להמיר, במסגרת זו, בעמדות ציוניות "בוגרות", המביעות ביטחון עצמי והולמות את המדינה הציונית בשנות החמישים שלה: מחויבות מצד מדינת-ישראל לשימור ולטיפוח של התרבות היהודית על כל גוניה ופניה, מחויבות לפיתוח השפה העברית והיצירה העברית, מחויבות המדינה לקשר אמיץ עם כל קהילה יהודית באשר היא, מחויבות לקליטת יהודים בכל שעת מצוקה, הכרה במיעוט הפלשתיני במדינת-ישראל כבקבוצה אתנית-תרבותית בעלת זהות והיסטוריה ייחודיות, מחויבות למורשת התרבותית של המיעוט הפלשתיני ומחויבות למעמדה של השפה הערבית. באותו אופן ניתן להמיר מקצת הערכים הדמוקרטיים, כפי שהוגדרו לפני חמישים שנה, בעקרונות דמוקרטיים עדכניים ומפותחים יותר, הכוללים גם זכויות תרבותיות של קבוצות. את הזכות המופשטת לשוויון אפשר לקרוא כמכילה לא רק זכות אזרחית רחבה. להגנה שווה של החוקים, אלא גם כבסיס לביטול כל ההסדרים המשפטיים הפוגעים בשוויון בין אזרחים על רקע השתייכותם לקבוצות המוגדרות על בסיס אמונה (או אי-אמונה) דתית, מגדר וזהות אתנית. את זכויותיו האזרחיות של המיעוט הפלשתיני במדינת-ישראל ניתן לקרוא כמכילות גם זכויות קבוצתיות לאוטונומיה תרבותית.

סעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו משריין "כל דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד". לכן לא יוכל בית-המשפט להגן על זכותו של אדם לשוויון על-ידי ביטול, למשל, של הוראה מהוראות חוק השבות. אולם פלשתיני שיתבע זכות שיבה ארצה בטענה שהוא זכאי לשוויון זכויות אזרחי יוכל לנסות להסתמך על עקרונותיה של הכרזת המדינה הדמוקרטית. בית-המשפט יצטרך לשקול אם האיזון בין עקרונותיה הציוניים של ההכרזה ועקרונותיה הדמוקרטיים מצדיק, בנסיבות העניין, הכרה בזכות השיבה של המבקש. אשה המרגישה כי זכותה לשוויון נפגעת על-ידי הסדר של משרד התחבורה, לפיו נשים רשאיות לשבת בקווי אוטובוס מסוימים רק בחלקו האחורי של הרכב הציבורי, תוכל להסתמך על עקרון השוויון המעוגן בהכרזות המדינה הדמוקרטית והציונית כאחת. קריאה משמעותית של הוראת השוויון תאפשר לבית-המשפט לאמץ את הדוקטרינה האמריקאית לפיה מדיניות של "equal but separate" פוגעת בזכות לשוויון. חוק המרה חדש, אם ימנע הכרה בהמרת-דת שנערכת על-ידי זרמים שונים ביהדות, יהא חשוף לביקורת שיפוטית: בית-המשפט יוכל לבחון אם יש בהסדר החוקי החדש כדי לפגוע בחופש הדת היהודית המובטח הן בעקרונותיה של ההכרזה הציונית והן בעקרונותיה של ההכרזה הדמוקרטית.

לא זה המקום לבחון ביסודיות את הערכים הציוניים והדמוקרטיים ההולמים את המציאות החברתית-המשפטית של החברה הישראלית על סף המאה העשרים ואחת, ולא עלי המלאכה לסיים. הצעתי אינה אלא שבמסגרת פרשנות של זכויות האדם המוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הדיון ב"עקרונות" הכרזת המדינה צריך להתמקד בהגדרת האידיאולוגיה הציונית (החילונית) הרלוונטית למציאות ההווה, בהגדרת האידיאולוגיה הדמוקרטית הרלוונטית ובהתאמת פתרונות קונקרטיים לשתיהן. דוגמה מובהקת לצורת התמודדות כזו ניתן למצוא בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 105/92 ראם מהנדסים נ' עירית נצרת עילית. באותו עניין ביקשו המערערים לפרסם מודעות (על-אודות מכירת דירות למגזר הערבי) בשפה הערבית בלבד, המשיבה סירבה, בדורשה שכל מודעה תכיל את נוסח ההודעה גם בשפה העברית, בפסק-דין ארוך ומנומק שקל הנשיא ברק את מקומה המיוחד של השפה העברית במדינת-ישראל לעומת זכותו של הציבור הערבי במדינת-ישראל לחופש לשון. השיקול האחד מתיישב היטב עם פירוש לאומי-תרבותי רחב ועכשווי של עקרונות ההכרזה הציונית; האחר מעוגן בעקרונותיה של ההכרזה הדמוקרטית, כפי שהנשיא מפרש: "הכרזת העצמאות, המהווה, את האני מאמין של העם, קבעה כי מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון..." בית-המשפט קבע פה-אחד כי בהקשר המסוים שנידון, זכות האוכלוסייה הערבית לחופש הלשון גוברת על המדיניות הציונית של עידוד הלשון העברית וטיפוחה. המערערים זכו, והורשו לפרסם את מודעותיהם בשפה הערבית בלבד, בעניין זה לא עשה בית-המשפט שימוש בסעיפי עקרונות-היסוד שבחוקי-היסוד החדשים. הוא גם לא נזקק לבטל הוראה של החקיקה הראשית. במקומות אחרים יהיה ניתן להפעיל שיקולים כאלה שהופעלו בעניין זה במסגרת דיונים שיפוטיים בסעיפי עקרונות-היסוד. במסלול זה יוכל בית המשפט לבחון את חוקיותם של חוקים (אלה שאינם "משוריינים") על-פי עקרונות הכרזת המדינה.

לא למותר להדגיש שכל האמור מתייחס להגנת זכויות האדם במסגרת משפט המדינה[4]: חלקים של החברה הישראלית יוכלו תמיד להחזיק בתפיסות-עולם שונות ומגוונות בכל הקשר אידיאולוגי, דתי, ואף ביחס לזכויות האדם. מסגרת מדינית-משפטית דמוקרטית-ליברלית אינה שוללת את זכותן של קבוצות אוכלוסייה להגדיר את "יהדותן" או את יחסן לזכויות אדם בכל אופן בו יחפצון אך היא שוללת את זכותן לכפות את הגדרותיהן על קבוצות אחרות ועל כלל החברה. עקרונותיה של הכרזת המדינה מאפשרים כפייה, על-ידי המדינה, של עקרונות ציוניים (חילוניים) ודמוקרטיים בלבד. קביעת צביונה המשפטי של המדינה אינה זהה עם קביעת תפיסותיהם הערכיות של אזרחיה, וייתכן שבמסגרת גיבוש של עקרונות זכויות האדם של המשפט הישראלי יש מקום לחזק את ההבחנה בין שתי הסוגיות. [5]

שתי ההכרזות המפעמות יחד בגוף הכרזת המדינה הן הבסיס הערכי היחיד, ההכרחי, הבלתי-נמנע, ממנו ניתן לגזור "עקרונות" רלוונטיים לקביעת זכויות האדם במדינת ישראל. היחס בין שתי ההכרזות מסובך ומסוכסך, כהנא הציע להמית את האחת ולשנות את צביונה של הנותרת, בחקיקת סעיף לא לחוק-יסוד: הכנסת בחרה הכנסת לא להכיר בבעייתיות שבשניות, ועם זאת הפרידה את ערכיהן ,של שתי ההכרזות לשני סעיפים שונים, עימות מעניין במיוחד בין שתי ההכרזות התרחש בטקס המרכזי של יום העצמאות החמישים של מדינת-ישראל. ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, בחר לגלם את תפקידו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, ולקרוא, בהר הרצל בירושלים, את הכרזת המדינה, נתניהו קרא את מסמך היסוד בנימה חגיגית, ובחר לסיים בתום הפסקה הקובעת "לפיכך נתכנסנו...". כלומר: נתניהו בחר להכריז את ההכרזה הציונית לבדה, וללא סעיף זכויות האדם האוניוורסלי, בניגוד חריף לבחירה זו, בחלקו האמנותי אל אותו ערב, אמנים ישראליים בחרו לשיר דווקא את סעיף זכויות האדם לבדו... [6]

בסעיפי עקרונות-היסוד שבחוקי-היסוד החדשים שתקה הכנסת בנקודה חשובה זו, ודיברה בנשימה אחת בכל עקרונותיה של הכרזת המדינה, אני סבורה כי עלינו לקרוא את שתי ההכרזות, על כל הקושי החברתי והאידיאולוגי הכרוך בכך; יש לראות ולכבד את שתיהן, ולדובב אותן לפתח ביניהן דו-שיח, שיאפשר להגיע להסדרים משפטיים מוסכמים בנקודות מוגדרות, בזו אחר זו. לעיתים קשה לראות כיצד ניתן לממש חזון הרמוני, כמעט אוטופי זה, במציאות חברתית הרמונית ואוטופית הרבה פחות, אך במצב המשפטי והחברתי הקיים, איני רואה דרך אחרת. בלית ברירה אין לנו אלא להיאחז ולהאמין במלותיו של חוזה המדינה הציונית-החילונית-הדמוקרטית, שכבר הגשימו עצמן בתקופות קשות בעבר: אין דבר העומד בפני הרצון. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי

ששון ש', החילוניות החדשה, הוצאת רסלינג, (2019)

מ' ספרד החומה והשער: ישראל, פלסטין והמאבק המשפטי לזכויות אדם, הוצאת כתר (2018)

ידין ש'. רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי, הוצאת נבו (2018)

Mazie, Steven V. Israel's Higher Law: Religion and Liberal Democracy in the Jewish State. Lexington Books

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת


שדה אימייל הינו חובה