‏99.00 ₪

מצגת פאוורפוינט מרהיבה, המציגה תוכן העבודה בצורת רפרט. כוללת גרפיקה, צלילים ואפקטים להנגשת המידע. מכילה כ-20 שקפים לרפרנט.

העיר שניתן ללכת בה, מתה עם ההתפתחות הטכנולוגית והתפתחות המודרניזם, והתחבורה המהירה הרגה את העיר שניתן ללכת בה (העיר "ההליכה"). אופי התכנון השתנה באמצע שנות העשרים, עם ייצורה ההמוני של המכונית הפרטית, והפך לתכנון שבמרכזו עומד הרב הפרטי. המתכננים התעלמו מסביבת הולכי הרגל לטובת כלי הרכב וזאת בכדי לשפר את מהירות הרכב.

קנה המידה האינטימי, שאפיין את הערים שניתן היה ללכת בהן נמחק והפך גדול יותר, הרחובות הפכו לדרך שירות לרכבים, לדרכים, ללא חיים חברתיים ותרבותיים. כמו כן, התכנון המודרניסטי יצר הפרדה ברורה בין הולכי רגל לרכבים: מסלולם של הולכי רגל נותב לכיכרות ומעברים עילאיים ואזורי מסחר סטריליים להולכי רגל, דבר אשר בטווח הארוך פגע בבטיחות הולכי הרגל במקומות בהם קיים מפגש בין הולכי רגל לבין כלי-רכב ושאינו מופרד (שם, 247). ההסבר לכך טמון בעובדה כי הולכי רגל הינם משתמשי דרך פגיעים, הנחת הרווחה היא שאם נפריד אותם מהמכוניות אז מספר הנפגעים ירד – אך להפך, ככל שנרחיק אותם מהכביש כך יעלה הסיכוי שלהם להיפגע. ריבוי הולכי רגל ורוכבים יוצרת ריבוי אינטראקציות בין נהגים להולכי רגל ולכן נוצרת זהירות הדדית המקטינה את הפגיעה. שיעור ההיפגעות של הולכי רגל ורוכבי אופנים הולך וגדל, ככל שמספרם במרחב קטן.