‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי עובד ומעבידו?

תוכן:

מבוא

השאלה מי ל"עובד" ייחשב

סימני היכר ל"עובד" ו"מעביד"

מבחנים שונים שימשו את הפסיקה לדורותיה לבחינת ההבחנה בין "עובד" ל"עצמאי

הקביעה אם פלוני הוא עובד - לאיזה צורך ?

הביטוי 'מעביד'

האם "חוזה" בין הצדדים הוא תנאי בל-יעבור לקיומם של יחסי עובד-מעביד ?

א. "יחסי עובר-מעביד הם, מעל לכל, יחסים חוזיים. אם אין חוזה בין השניים, או לפחות, אם השניים לא התכוונו לכריתת חוזה - אין בדרך כלל יחסי עובד-מעביד אלא באותם המקרים שהחוק קבע אחרת".

ב. "ברור שעבודתו של המערער היתה מ'יחסים חוזיים', כדרוש להיות אדם בגדר 'עובד"'

ג. "יחסי עובד-מעביד הם ביסודם יחסים חוזיים ; נשוא ההתקשרות היא עבודתו של האחד כנגד שכרו של השני ; יחסים אלה יוצרים 'מעמד' שעמו זכויות וחובות".

ד. "יש לברר אם התפקידים שמילא המערער הוטלו עליו מכוח התקשרות

השאלה מי ל"עובד" ייחשב, ואם הוכר כעובד, מיהו מעבידו, הטרידה את הפסיקה בישראל, ולא רק אותה. חיבורים לא מעטים עסקו בנושא, בייחוד בשאלה מי ייחשב כ"עובד" לענין חוקי העבודה או לצורך אחר, בין כנושא בלעדי ובין לענין ספציפי זה או אחר, כגון: חבר אגודה שיתופית, משרת הקבע בצה"ל ושופט, ובין כ"מוצר לוואי". הצורך להיזקק לנושא, ולחזור ולדוש בו, נבע בעיקר משלושה אלה : העדר הגדרה גורפת או ספציפית למונח במרבית החוקים הדנים בנושא (למעט פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ; פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה) ; פקודת מחלקת העבודה; ופקודת הפיצויים לעובדים [ביטול]. ההגדרות בחוקים אלה יפות רק לחוק בו מצויה אותה הגדרה), שוני בתפיסות בין הכותבים השונים, וגישות משתנות של הפסיקה, זו של בתי-הדין לעבודה וזו, בייחוד בעת האחרונה, של בית-המשפט העליון.

מטרתו של חיבור זה אינה לסקור את התמורות שחלו במרוצת השנים ואת המבחנים ששימשו את בתי-המשפט ובתי-הדין לעבודה בפסיקתם, לצורך הקביעה האם ב"עובד" עסקינן : החל ממבחן המרות והפיקוח, אשר שימש כמבחן הדומיננטי מאז הקמת המדינה, דרך מבחן ההשתלבות על שני פניו, מבחן אשר בית-הדין לעבודה, בתחילת דרכו, קבע כמבחן הישים, ואשר היה מקובל על בית-המשפט העליון, ועד למבחן המעורב, שהוא המבחן אשר בית-הדין לעבודה קבע, בתחילת שנות התשעים, כמבחן הראוי, לאור השינויים במערך העבודה שחלו במרוצת השנים. אף מבחן זה אומץ על-ידי בית-המשפט העליון.

חיבור זה, כל מטרתו לבקר את פסיקת בית-המשפט העליון בדנג"צ סרוסי.

באותו פסק-דין נקבע, שיש לבחון את המונח "עובד" על-פי תכליתו, בכל אחד מחוקי העבודה ובכל אחד מענפי הביטוח הלאומי בפני עצמם, וכן שאין כל הכרח לקיומו של קשר חוזי בין הצדדים על-מנת שייקבע שהיחסים בין הצדדים הם יחסי עובד-מעביד. בחיבור זה נבחן את שני הנושאים שנפסקו באותו דיון-נוסף. האחד

- האם ראוי, שמי שנקבע כ"עובד" לצורך אחד במשפט העבודה או הביטחון הסוציאלי, ייחשב ככזה לכל דבר וענין בתחומי משפט אלה, או שמא ראוי, כפי שנקבע בדנג"צ סרוסי, לבחון את מעמדו של אדם, אם ל"עובד" ייחשב, על-פי תכליתו הספציפית של אותו חוק או ענף ביטוח, כל אימת שמתעוררת השאלה באחד מאותם תחומים, מבלי לאמץ קביעה שנעשתה לצורך חוק אחר מאותו תחום תוך שימת-לב להוראת חוק המיוחדת לאותו ענף (כגון: הקביעה בחוק הביטוח הלאומי שחבר אגודה שיתופית ייחשב, לענין אותו חוק, כעובד האגודה). מובן שבחירה באפשרות השניה יכולה להביא לתוצאה דומה לזו אליה הגיע בית-המשפט העליון בדנג"צ סרוסי, על-פיה פלוני ל"עובד" ייחשב לצורך אחד בתחום משפט העבודה, ולא ייחשב ככזה לצרכים אחרים באותו תחום.

הענין השני אותו נבחן, הנגזר ממסקנתו של דנג"צ סרוסי, ואשר שימש תשתית להכרעה, הוא, האם נכון היה לקבוע, לענין משפט העבודה, תוך סטייה מהדין הקיים, שאין הכרח בקשר חוזי בין הצדדים על-מנת שייקבע ששררו ביניהם יחסי עובד-מעביד.

לא אתייחס לשאלה, אם ראוי הדבר שבית-המשפט העליון, ולא מערכת בתי-הדין לעבודה, יקבעו את אמות המידה הראויות בשתי הסוגיות שהוכרעו על-ידו בדנג"צ סרוסי, זאת מהטעם שבית-המשפט העליון, מזה שנים, מתערב לעיתים קרובות בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, וחדל הלכה למעשה לראות במערכת בתי-הדין לעבודה ערכאה שראוי שמומחיותה והתמחותה תקבע את ההלכות בתחום זה, בהתעלמו מהעובדה שבחוק בית-הדין לעבודה הוענקה

לבתי-הדין הסמכות הייחודית לדון ולפסוק בסוגיות אלה, מבלי שבית-המשפט העליון ישמש כערכאת ערעור על פסיקותיו, למעט בענינים פליליים.

ביבליוגרפיה לדוגמא

 מ' גולדברג "למהות המושג 'עובד"' הפרקליט כו  389,

מ' גולדברג "מהותם של יחסי עובד-מעביד" הפרקליט לב  81 ;