‏280.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי פירסום שמות עצורים וחשודים?

א. מבוא. 1. הצגת הנושא; 2. דרכי הגבלת פרסום; 3. סגירת דלתיים ואיסור פרסום (חיסוי) ; 4. חיסוי שמות חשודים למניעת פגיעה בחקירה ; 5. מטרת החיבור ומבנהו - בקצרה. ב. עיקרון הפומביות בהליכים מוקדמים. 1. הליכים מוקדמים במשפט האמריקני; 2. פרשנות תכליתית של פומביות הדיון; 3. הליכים מוקדמים בדין האזרחי. ג. סגירת דלתיים בהליכי מעצר ושחרור חשודים. 1. סגירת דלתיים לפי חוק סמכויות אכיפה (מעצרים); 2. סעיף 68(ג) לחוק בתי המשפט: סקירה היסטורית ותמונת הדין הקיים; 3. מסורת החקירה המוקדמת; 4. סעיף 68(ג) לחוק בתי המשפט: עיון נוסף;

5. סיכום ביניים קצר. ד. חיסוי בהליכי מעצר ושחרור של חשודים. 1. חיסוי לעומת סגירה - פגיעה מינימלית בפומביות ; 2. צווי חיסוי להגנת חשודים : סקירה היסטורית והדין הקיים ; 3. הצעות חוק לאיסור פרסום שמות חשודים ; 4. האם יש סמכות חיסוי מכוח סמכות סגירה ? ה. מקורות אפשריים לסמכות חיסוי כללית. 1 . סמכות טבועה ; 2. סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי; 3. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; 4. השלמה לפי חוק יסודות המשפט. ו. גדרי סמכות החיסוי הכללית ושיקולים בהפעלתה. 1. תנאי מוקדם: בקשה מצד החשוד; 2. המישור הדיוני: זיקה לדיון משפטי; 3. המישור המהותי: שיקולים בהפעלת הסמכות; 4. מישור הזמן: שלב החשד; 5. סיכום: אינדיבידואליזציה של הפרסום. ז. סוף דבר.

פרסום שמות חשודים מעורר לא אחת תחושה חריפה של עוול ואי-צדק. במקרים רבים מתברר עד מהרה כי חשד נגד פלוני היה בלתי-מבוסס, או נבע מטעות בזיהוי או מתלונת-כזב ; אלא ששמו פורסם כבר ואת הנעשה אין להשיב. הניסיון שב ומלמד כי הדבר מטיל על אדם כתם שקשה מאד למחותו, אפילו לא הואשם ונוקה מכל חשד, שכן עצם הצגתו בפומבי כ"חשוד" עלול להביא לפגיעה קשה בו ובמשפחתו, ככל מעגלי חייהם.

חוק בתי המשפט קובע כמה עילות שמכוחן רשאי בית המשפט לסגור את הדלתיים בדיון משפטי, ובכך להביא לידי איסור פרסום אוטומטי על פרטי הדיון שנסגר. כן קובע החוק עילות למתן צו איסור פרסום - להלן צו חיסוי - אשר אוסר לפרסם את המידע הספציפי הנקוב בו. עם זאת, קיימת מחלוקת בשאלה אם נתונה לבית המשפט סמכות כללית - בלתי-מותנית בעילות סטטוטוריות - לסגור דלתיים בהליכי מעצר ושחרור בערובה או לתת צווי חיסוי על שמות חשודים. המחלוקת בשאלה זו מעוררות התנגשות בין זכויות ואינטרסים של החשוד, מזה, לבין פומביות הדיון, חופש הביטוי ו"זכות הציבור לדעת", מזה. מעורבים במחלוקת זו המחוקק, בתי המשפט, האקדמיה, פרקליטים מחיי-המעשה, אמצעי התקשורת והציבור הרחב - אך מזה עשרות שנים אין בה לא דעה מוסכמת, לא הלכה מוסמכת ואף לא פרקטיקה שיפוטית אחידה ; ואף מספר ניסיונות להסדר חקיקתי לא עלו יפה.

חיבור זה נועד לבחון מחדש את הסוגיה, בייחוד נוכח חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מטרת החיבור להצביע על קיומה של סמכות כללית להגביל פרסום שמו של חשוד כאשר נראה לבית המשפט כי יש לכך הצדקה ; וזאת כל עוד לא הוחלט על הגשת כתב אישום או על סגירת התיק.

ביבליוגרפיה לדוגמא

י' קרפ "המשפט הפלילי - יאנוס של זכויות האדם: קונסטיטוציונליזציה לאור חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו" הפרקליט מב  64, 71.

 ק' מן "השלכות רשמיות וחברתיות של מעצרים" פלילים ג  284.

 ר' עמ' 5-11 לדו"ח הוועדה לבירור הנושא של פרסום שמותיהם של אנשים החשודים בביצוע עבירות פליליות (ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון (בדימוס) דוד בכור, שמונתה בינואר ;