מבוא. 

חוק איסור לשון הרע. 

חוק איסור לשון הרע – ההתנגשות עם חופש הביטוי 

סעיפים 13(5) ו- (7) לחוק איסור לשון הרע. 

הגנת אמת דיברתי

פס"ד אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ.

החלטת בית המשפט המחוזי 

החלטת בית המשפט העליון 

פס"ד ידיעות אחרונות בע"מ נ' יוסף קראוס. 

ההחלטה בערעור. 

המוטלת על העיתון חובת עדכון במסגרת עוולת הרשלנות?

סיכום

ביבליוגרפיה. 

עבודה אקדמית זו תעסוק בלשון הרע[1] מתח מול חופש הביטוי . חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום, הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת[2]. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם עקרוןחופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור. חופש הביטוי נחשב למימוש של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם.

חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד. דוגמה לכך היא הטענה כי חוקים האוסרים ביטויי גזענות או תאוריות היסטוריות כמו הכחשת השואה מגבילים את חופש הביטוי. דיני לשון הרע מגבילים את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, כדי לאפשר לנשוא הפרסום לשמור על שמו הטוב. בחוקי מדינת ישראל, חוק איסור לשון הרע‏ עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בנזיקין ויכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית. בגין העוולה האזרחית ניתן לקבל פיצויים וסעדים הן לפי החוק עצמו והן לפי פקודת הנזיקין, ובהתקיים העבירה הפלילית יוטל עונש של עד שנת מאסר. דינים אלה עורכים איזון בין חופש הביטוי וחופש העיתונות מחד, לבין הזכות לכבוד ולשם טוב מאידך. [7]סעיף 1 לחוק קובע שלשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם (יחיד או תאגיד) בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו[8], מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. לשם הגדרת לשון הרע, אין חשיבות אם מדובר בעובדה או בדעה, להבחנה יש חשיבות בנוגע להגנות.[9]

פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי - מוגן. כלומר, דברי אמת שיש בהם עניין ציבורי עשויים להיות לשון הרע, אולם פרסומם יהיה מוגן (מותר). בפרסום לשון הרע[10] יש להבחין בין טענת עובדה להבעת דעה. טענת עובדה, שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי, תהא מוגנת בלי קשר למניעיו של המפרסם.

חוק איסור לשון הרע[11] מגן על שמו הטוב של האדם, שנגזר מכבוד האדם ומזכותו לקניין, שני אלה הן זכויות יסוד, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. חוק זה מדגיש בשני סעיפים נפרדים את חשיבות ההגנה על כבודו ושמו הטוב של האדם,בסעיף אחד אומר החוק "אין פוגעים בחייו,בגופו או בכבודו של האדם באשר הוא אדם " ובסעיף נוסף קובע החוק כי "כל אדם זכאי להגנה על חייו על גופו ועל כבודו". החוק מגן גם על הפרטיות, זאת משום שפרסום משפיל הנוגע לחיים הפרטיים הוא פרסום שבדרך כלל אין בו עניין ציבורי.