‏290.00 ₪

שאלת מחקר:

כיצד באות לידי ביטוי תפיסות המתמקדות?

תוכן עניינים

דיני החוזים - המעבר מאינדיווידואליזם לשיתוף-פעולה

א. אסטרטגיות לניהול משא-ומתן

ב. שתי גישות שונות להליך הכריתה

1. גישת חוק החוזים (חלק כללי): סיווג מסרים

2. הגישה המתחרה: בחינה מהותית

3. היש הבדל פרקטי בין הגישות?

4. היחס בין הגישות

5. התיחום בין הגישות לפי מימד שיתוף-הפעולה במסגרת המשא-ומתן

ג. התאמת דיני "ההצעה והקיבול" לגישה הנורמטיבית המודרנית

ד. שתי גישות שונות לסיווג מסרים

ה. היחס שבין שתי גישות הסיווג לקידום האינטרס של "דאגה לאחר"

ו. פרק א לחוק החוזים (חלק כללי) - השלמת המעגל

סוף-דבר

ביבל'

במסגרת המשפט הפרטי בכלל ובדיני החוזים בפרט קיים מתח מתמיד בין תפיסות המתמקדות באינטרס הפרט לתפיסות המתמקדות באינטרס החברתי. מתן חופש פעולה מוחלט ליחיד עלול לגרום, במקרים רבים, להקרבת אינטרסים חברתיים חשובים (כגון שוויון והגינות), ומנגד, הגבלת חופש הפעולה של הפרט פוגעת באוטונומיית הרצון שלו, ומהווה, כשלעצמה, פגיעה באחד הערכים החברתיים המרכזיים (אם לא למעלה מזה) בכל מדינה ליברלית.

דיני החוזים הקלסיים של המאה התשע-עשרה היו מבוססים על הנחה לפיה ניתן לעצב מערכת של כללי משפט ניטרליים, שתצליח לאחוז במקל בשני קצותיו: מחד גיסא, לאפשר לכל פרט להתקשר בהסכמים רצוניים תוך הגשמת רצונו החופשי, ומאידך גיסא, להביא לרווחה וצדק חברתי באמצעות מנגנון "היד הנעלמה" (Hand Invisible) של השוק החופשי. גישה זו הולידה את התפיסה האינדיווידואליסטית של המתקשרים בחוזה: כל פרט פועל, ורשאי לפעול, באופן עצמאי להשגת מטרותיו, ומבלי שתוטל עליו חובה להביא בחשבון את האינטרסים של הצד האחר. אמונות-יסוד אלה השתנו תכלית שינוי במהלך המאה העשרים. דיני החוזים אינם נחזים עוד כמכשיר ניטרלי, המביא אך לידי "הגשמת רצונם של הצדדים", ואף האמונה בכוחו הפלאי של מנגנון השוק נמוגה. במציאות זו עלה הניגוד שבין אינטרס הפרט לבין האינטרס החברתי ותפס את קדמת הבימה. דיני החוזים המודרניים מתמודדים ללא הרף עם שאלת האיזון שבין חירות הפעולה של הפרט לבין החובות המוטלות עליו בשם האינטרס החברתי, האם צד למשא-ומתן חייב לגלות מידע לצד שכנגד? מתי מותר למתקשר לפרוש משולחן המשא-ומתן? מהו אותו לחץ חוקי העולה לכדי כפייה? מהן תניות חוזה הנוגדות את תקנת-הציבור? מתי מתקשר רשאי לכפות על חברו לקיים את התחייבותו? - שאלות אלה ואחרות תופסות מקום של כבוד בכל קורס שכותרתו "דיני חוזים".

ההתפתחות המתוארת גרמה גם לירידה במעמדה של הגישה האינדיווידואליסטית. הצדדים לחוזה אינם נתפסים עוד, בהכרה, כיריבים הפועלים איש איש לביתו, אלא יש הרואים בהם "מעין שותפים שחברו יחדיו לשם השגת רווחים הדדיים". מעבר זה מוצא את ביטויו בשני מישורים שונים: ראשית, מהבחינה התיאורית (דסקריפטיבית), אנו מודעים יותר לעובדה שבחלק ניכר מהמקרים הצדדים לחוזה פועלים מתוך שיתוף-פעולה, הן בשלב המשא-ומתן והן בשלב הביצוע. שנית, מבחינה משפטית (נורמטיבית), קיימת נכונות רבה יותר להטיל על הצדדים למשא-ומתן ולחוזה חובות התחשבות הדדיות, ובראשן, במשפט הישראלי, החובה לנהוג ב"תום-לב ובדרך מקובלת" הן בשלב של כריתת החוזה, כנדרש בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) (להלן: חוק החוזים (חלק כללי)), והן בשעת ביצועו (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי).

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

89 "Adjudication Law Private in Substance and Form" Kennedy Duncan

.Rev .L .Harv.

in Bargaining ,Contrahendo in Culpa" Fine Edith & Kessler Friedrich

Rev .L .Harv 77 "Study Comparative A :Contract of Freedom and ,Faith Good

 אריאל פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים 35-32;