‏290.00 ₪

שאלות המחקר

כיצד בא לידי ביטוי אימוץ לסבי?

האם על פקיד מרשם האוכלוסין לרשום צו אימוץ זר, שניתן במסגרת משפחה לסבית, בטרם קיבל הצו הכרה של בית-משפט ישראלי מוסמך ? 

תוכן עניינים

מבוא

בג"צ 1779/99 פלונית

אימוץ לסבי בישראל : תקדים פסק דין יָרוּס חקק

הרקע החוקי

תקדים ברנר קדיש

הרקע האישי לעתירה

בית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט המחוזי

בית המשפט העליון

תגובות לפסיקה

הנחיית היועץ המשפטי לממשלה

תוקפו של צו האימוץ הזר ובשאלה אם הכרה בו נוגדת את תקנת הציבור החיצונית שלנו

דין רצוי, הלכת פונק-שלזינגר

רישום צווי אימוץ זרים במרשם האוכלוסין - ההנחיות של שר הפנים וסבירותן

תיחום גבולות: אימוץ בינ"ל – להט"ב

סיכום ודיעה אישית 

ביבל'

בעבר ניתן על-ידי בית-המשפט העליון פסק-דין פלונית שהוא חשוב ועקרוני, אשר דן והכריע בשאלה: האם על פקיד מרשם האוכלוסין לרשום צו אימוץ זר, שניתן במסגרת משפחה לסבית, בטרם קיבל הצו הכרה של בית-משפט ישראלי מוסמך ?

על שאלה זו השיב בית-המשפט העליון בחיוב. פסק-הדין ניתן ברוב דעות של השופטות דורנר ובייניש כנגד דעתו החולקת של השופט זועבי. בשל חשיבותו המיוחדת של הנושא והשלכותיו הרבות מנצלים אנו הזדמנות זו על-מנת להביא כאן את הערותינו והשגותינו מן הבחינה המשפטית.

העובדות, כפי שמובאות בפסק-דינה של השופטת דורנר, הן בקיצור כדלקמן : העותרות 1 ו-2 הן שותפות לחיים מזה כשבע שנים. הן אזרחיות ישראליות. מקום מושבן הקבוע הוא בקליפורניה שבארה"ב.  ילדה העותרת מס' 2 (להלן : "האם הטבעית") את העותר מס' 3 (להלן : "הבן"), לאחר שהרתה באמצעות תרומת זרע. הבן אומץ על-ידי העותרת מס' 1 (להלן : "האם המאמצת"), בהסכמת האם הטבעית, על-פי צו אימוץ שניתן  על-ידי בית-משפט במדינת קליפורניה, המהווה מקום לידתו של הבן ומקום מושבם של שלושת העותרים.

העותרות, המבקשות לחזור לישראל, והשוהות בה לצרכי לימודים מזה שנתיים, פנו לפקיד מרשם האוכלוסין וביקשו לרשום את הורותה של האם המאמצת על-פי צו האימוץ הזר. פקיד המרשם סירב לרשום. טענתו היתה כי מבחינה ביולוגית קיומם של שני הורים מאותו מין אינו אפשרי. לפיכך, הסביר, כי סירובו לרשום מבוסס על אי נכונות גלויה לעין של הרישום, שהוא נדרש לרשום, על-פיו לילד זה שתי אימהות, דבר שהוא בלתי-אפשרי מבחינה ביולוגית. לפיכך חל כאן, לדבריו, החריג שבהלכת פונק-שלזינגר, כי במקרה של אי נכונות גלויה לעין של הרישום, אין פקיד המרשם צריך לרשום2. כנגד סירוב זה הוגשה העתירה לבג"צ.

בית-המשפט העליון פסק ברוב דעות של השופטות דורנר וביניש כנגד דעתו החולקת של השופט זועבי לעשות את הצו על-תנאי החלטי כנגד שר הפנים.

בתחילת פסק-דינה מעירה השופטת דורנר, אגב-אורחא, כי:

"כללי המשפט הבינלאומי הפרטי מחייבים, כי מעמד אישי של אדם יוכר באופן אחיד בכל המדינות. בפיצול הסטטוס יש כדי לפגוע הן בתקנת הציבור והן בתקנת הצדדים. רק במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר הסטטוס הזר פוגע בתקנת הציבור של המדינה שבה מתבקש הרישום, הוא לא יוכר".

לדידה, אין בהכרה של צו אימוץ זר - במקרה שלפנינו - כדי לנגוד את תקנת הציבור שלנו. לחיזוק דבריה מביאה אסמכתאות מן הפסיקה האנגלית והאמריקאית שדנו בנושא של תקנת הציבור לענין הכרה בפסק-דין זר. מסקנתה :

"נראה, איפוא, כי צו-האימוץ הזר תקף בישראל כל עוד לא נפסל בהליך שיפוטי".

ברם, מייד לאחר הערות אלו היא מציינת, כי "השאלה בדבר תוקפו של הצו אינה דרושה להכרעה בעניננו"5.

לשם הכרעה בעתירה מסתמכת באופן בלעדי על הלכת פונק-שלזינגר, כפי שבוטאה על-ידי השופט זוסמן, בקובעו כי :

"לא בתוקפם של הנישואין או בבטלותם קא עסקינן. השאלה שלפנינו היא... האם יש צידוק לסירובו של פקיד מרשם התושבים לרשום את המבקשת כאשה נשואה".

ובהוסיפו כי :

"ברשמו את מצבו המשפחתי של תושב, אין זה מתפקידו של פקיד הרישום ליתן דעתו על תוקפם של הנישואין. חזקה על המחוקק שלא הטיל על רשות ציבורית חובה שאין היא מסוגלת למלאה. די לו לפקיד, לצורך מילוי תפקידו ורישום המצב המשפחתי, אם הובאה לפניו ראיה שהתושב ערך טקס נישואין. לשאלה מה תוקף יש לטקס שנערך יש לעתים פנים לכאן ולכאן ובירור תוקפם חורג מגדר מרשם התושבים"7.

השופטת דורנר מוסיפה, כי "במסגרת פסיקה עקיבה וממושכת" שתחילתה בפסק-דין פונק-שלזינגר נקבע, "שפקיד רישום אינו מוסמך לקבוע מהו תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא חייב הוא לרשום את אשר האזרח אומר לו, אלא אם כן מדובר ב'אי נכונות של רישום הגלויה לעין והיא אינה מוטלת בספק".

"על יסור אותה הלכה", מציינת השופטת דורנר, הוחלט "לרשום אנשים שגוירו גיור רפורמי או קונסרבטיבי בקהילות מוכרות מחוץ לישראל כ'יהודים' בפרטי הדת והלאום, בעודם אזרחי ותושבי אותן ארצות" וכן "לרשום כנשואים יהודי אזרח ישראל ואשה שאינה יהודיה (אזרחית ברזיל - מ.ש.), אשר נישאו בישראל במדור הקונסולרי שבשגרירות ברזיל".

לפיכך, גם במקרה דנן על פקיד המרשם לרשום את צו האימוץ שניתן במדינת קליפורניה, כשהיא דוחה טענתו של המשיב, שאין אפשרות מבחינה ביולוגית לרשום לילד שתי אימהות, בקובעה "שהרישום שלפנינו אינו משקף את ההיבט הביולוגי, כי אם את ההיבט המשפטי".

השופטת ביניש מצטרפת לדעתה של השופטת דורנר, כי "דין העתירה להתקבל ועל המשיב לרשום את פרטי העותרים במרשם האוכלוסין בהתאם לצו האימוץ הזר". היא מסתמכת על עמדת ב"כ המדינה, שטענה כי על עניני העותרים חלה הלכת פונק-שלזינגר, ועל-כן "פקיד הרישום אינו מוסמך להפעיל שיקול-דעת ביחס לתקפות משפטית, המוטלת בספק, של מסמך תקף המוצג בפניו...". כמו-כן היא מסתמכת על עמדת ב"כ המדינה, כי "המשיב נוהג להנחות את אנשיו לרשום, ככלל, מאומצי חו"ל ומאמציהם כהורים וכילדים, מבלי לפשפש בטיב האימוץ ובתוקפו". בהתאם לכך היא קובעת :

"מכתב התשובה עולה כי על דרך השגרה, וככל הנראה במסגרת יישום ההלכה שנפסקה בבג"צ 143/62 הנ"ל, נוהג המשיב להסתפק לענין רישום אימוצים, בצווי אימוץ זרים המוצגים בפניו, מבלי לחקור או לבחון את התוקף המהותי של האימוץ. מדיניות זו של המשיב מקובלת ככל הנראה זמן ניכר, והיא נראית סבירה על פניה"14.

השופטת ביניש דוחה טענת באת-כח המדינה - שאין המדובר במקרה דנן "בספק בדבר תוקפו המשפטי של צו האימוץ הזר" אלא "באי נכונות של רישום הגלויה לעין והיא אינה מוטלת בספק סביר", ושעל-כן חל לדבריה החריג בהלכת פונק-שלזינגר שעל-פיו אין לבצע את הרישום במקרה כזה - בקובעה כי:

"אין בידי המשיב להצביע על 'אי נכונות' גלויה לעין כאמור י פרט הרישום המבוקש אינו עובדה ביולוגית, אלא ענין הכרוך בשאלה משפטית מורכבת".

מכאן, מסקנתה :

"בהיעדר טענה, שאיננה מוטלת בספק, כנגד תוקפו של צו האימוץ הזר או נכונות פרטי המבקשים - ובעניננו אין כל טענה כזו - על פקיד הרישום לרשום את פרטי העותרים על יסוד צו האימוץ, ובהתאם למדיניותו ביחס לרישום לפי צווי אימוץ זרים בדרך-כלל"16.

בהבדל מן השופטת דורנר, אין השופטת ביניש נוקטת כל עמדה ביחס לתוקפו של צו האימוץ הזר במקרה שלפנינו ובשאלה אם אין בהכרה בו משום פגיעה בתקנת הציבור החיצונית שלנו, בקובעה ששאלות אלה הן "שאלות מורכבות, בהן שאלות מתחום המשפט הבינלאומי הפרטי... ואין לנו צורך להכריע בכך במסגרת הדיון שבפנינו"17.

לעומתן, פוסק שופט המיעוט, השופט זועבי, שיש לבטל את הצו על-תנאי כנגד שר הפנים מן הטעמים הבאים :

1. .(א) אין מקום להחיל את הלכת פונק-שלזינגר, שעליה הסתמכו שופטות הרוב, על המקרה שלפנינו. בענין פונק-שלזינגר מדובר היה ברישום של נישואין אזרחיים, שנערכו בקפריסין, בין יהודי אזרח ישראלי לבין נוצריה אזרחית בלגיה, שבעקבותיהם קיבלו תעודת נישואין מקפריסין. משסירב פקיד מרשם התושבים בישראל לרשום את האשה "נשואה" על טמן תעודת הנישואין, שהוצגה לו, הוגשה העתירה לבג"צ. השופט זוסמן, אשר ביטא את דעת הרוב (כנגד דעתו החולקת של השופט זילברג) עשה את הצו על-תנאי החלטי בקובעו את ההלכה עליה מסתמכות שופטות הרוב (ושנכנה אותה להלן: "הלכת פונק-שלזינגר") כי :

"תפקידו של פקיד הרישום, על-פי הפקודה הנ"ל (פקודת מרשם התושבים, - מ.ש.), אינו אלא תפקיד של מאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול ספר התושבים, ושום סמכות שיפוטית לא ניתנה בידו". על-כן, "הפקיד חייב לרשום מה שהאזרח אומר לו", אלא אם הדברים אמורים "באי נכונות של רישום הגלויה לעין והיא אינה מוטלת בספק סביר".

ב-12 בפברואר 2006 אימצו באופן חוקי טל ואביטל ירוס-חקק זו את ילדיה הביולוגיים של זו, ובכך הפכו לזוג החד-מיני הראשון בישראל שהותר לו לעשות זאת. ב-17 באוקטובר באותה שנה אישר בית המשפט אימוץ נוסף בנסיבות דומות, ועד תחילת 2008 ניתנו כ-25 צווי אימוץ בנסיבות דומות. בשנת 2010 פרסם משרד הרווחה נתונים לפיהם חלה עלייה באימוץ ילדים על ידי משפחות חד מיניות. המשרד דיווח כי בשנת 2009 אומצו 72 ילדים על ידי הורים בני אותו מין, לעומת 30 ב-2008.

ב-10 בפברואר 2008 הודיע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בעקבות דיון בהשתתפות אנשי מקצוע מתחום הרווחה והמשפטים, כי ניתן לאפשר לבן זוג בן אותו המין לאמץ את ילדו, הביולוגי או המאומץ, של בן זוגו. כן נקבע, כי אין מניעה חוקית לאשר לבני זוג מאותו המין, או למי מהם, לאמץ ילד זר, שאינו ילדו של אחד מבני הזוג, וזאת בנסיבות בהן נשקלת בקשה לאימוץ על ידי אדם יחיד, ובכפוף לשיקולי טובת המאומץ כמקובל.

במהלך שנת 2017 הגישו עמותת 'אבות גאים' והמרכז הרפורמי לדת ומדינה בג"ץ ובו דרשו לשנות את נוסח החוק כך שיאפשר אימוץ על ידי זוגות גאים, ולא רק על ידי 'איש ואישה' כנוסח החוק עד אז. בתגובת המדינה הראשונה הבהירה שלא תאפשר אימוץ על ידי זוגות הומוסקסואלים, אולם לאחר מכן חזרה בה המדינה מעמדתה זו תוך אימוץ העמדה הסוברת שיש לבטל את תנאי הסף הדורש זוגיות של 'איש ואשתו' דווקא, תוך עמידה על כך שנדרש קשר זוגי יציב וממושך - וקבעה כי לשם כך נדרש שינוי חקיקה. [1]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ח' גולדווטר תקנת הציבור במשפט הבינלאומי הפרטי (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, ירושלים)

בג"צ פלונית נ' שר הפנים (טרם פורסם).

בג"צ פונק-שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225, 243 

[1] Esther Hayut, Limits of the Law, in THE CULTURE OF JUDICIAL INDEPENDENCE IN GLOBALIZED WORLD 73 (Shimon Shetreet & Wayne McCormack eds., 2016)