‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי האקטיביזם השיפוטי?

תוכן עניינים:

מבוא

שאלת המחקר

תשתית עובדתית

פוזיטיביזם

עמדתו של אהרן ברק, משפט טבעי ופוזיטיביזם משפטי

אקטיביזם שיפוטי

נימוקי המתנגדים והתומכים

נימוקי המתנגדים:

נימוקי התומכים:

הפרדת הרשויות

כפילות תפקידים: ח"כים שמשמשים כשרים.

חקיקה שיפוטית

הליך הסרת חסינות

דוגמאות למערכת איזונים ובלמים בישראל

הצעת אי אמון

אישור התקציב

ביטול חוקים

דוגמות למערכת איזונים ובלמים בארצות הברית

חקיקת חוקים

עריכת מלחמה

ביטול חוקים

מינוי שופטים.

הפרדת רשויות בממלכה המאוחדת

סיכום

בזמן האחרון שומעים יותר ויותר פוליטיקאים כמו השרה מירי רגב וח"כ דוד ביטן המלינים על עליה הולכת וגוברת במעורבות של בתי המשפט ובראשם בג"ץ, בחיים הציבוריים בישראל, מה שקרוי אקטיביזם שיפוטי. על אף העובדה שבישראל קיימת הפרדת רשויות ברורה וחוקית, מוצא עצמו בג"ץ מתערב בהחלטות של הרשות המחוקקת (הכנסת), וכן בגופי הביטחון השונים כגון צה"ל והמשטרה (הרשויות המבצעות). נשאלת השאלה עד כמה "טובה" מעורבותו של בג"ץ ובתי המשפט לאזרח הפשוט או למדינה, והאם התערבות זו אינה למעשה נטרול כוחם של הרשויות האחרות והפיכתה של הרשות השופטת[1] "לשליטת" המדינה בפועל. ידועות דוגמאות בשלל תחומי החיים השונים: מביטחון ועד לנישואים במסגרת לא דתית, בהם בג"ץ התערב ושינה החלטות שהתקבלו על ידי גופים כאלה ואחרים.

בישראל כידוע לא קיימת חוקה ובשל כך נקודת המוצא הייתה שבית המשפט רשאי להתערב במעשי הממשלה והמנהל הציבורי אך לא לפסול את דבר המחוקק. העיקרון המנחה תפיסה זו מכונה עיקרון ריבונות הכנסת לפיו רשאית הכנסת לחוקק חוקים כאוות נפשה ואין רצונה מוגבל. אך במשך השנים חלה שחיקה מתמשכת במעמדה של הכנסת. חלק משחיקה זו היא בשל חקיקתם של חוקי יסוד שבהם למעשה הגבילה הכנסת את כוח החקיקה שלה ובכך העניקה למעשה לבית המשפט מנדט לפסול במקרים מסוימים חוקים או הצעות שנוגדות את חוקי היסוד. למשל לקיום מצעד של תנועה פוליטית של זוגות צעירים חסרי דיור. המשטרה טענה כי קיום המצעד ידרוש ממנה כוח משטרתי גדול וכי הדבר עלול לפגוע בסדר הציבורי,( אפשר להשליך את הדוגמא גם על קיום מצעד הגאווה בירושלים), בג"ץ קבע "שעקרון חופש הביטוי" המעוגן בחוק למעשה כובל את ידי המשטרה שכן במסגרת תפקידה חוץ מלמנוע גניבות, מעשי שוד, ומקרי רצח, חובתה לשמור גם על עקרון חופש הביטוי. בג"ץ מצא עצמו לא פעם מתערב בענייניים שנחשבים "כנופלים בין הכיסאות" ואשר קשורים יותר לנורמות התנהגות. דוגמא: בית המשפט פסל הסכם בין מפלגת הליכוד לבין "הסיעה לקידום הרעיון הציוני" , שבמסגרתו הסכים הליכוד במסגרת הסדרת היחסים הפוליטיים שלו עם הסיעה המפגרת הזו, לשמוט חוב כספי שאותה סייעה חבה לו. בית המשפט קבע כי הסכם כזה פירושו למעשה הענקת שלטון תמורת בצע כסף ולכן הוא בטל. מקרה זה מראה עד כמה הרחיק בג"ץ בקבלו על עצמו תפקיד של גורם פעיל הקובע ומכתיב נורמות התנהגותיות בחברה ובחיי הציבור[2]. כידוע מאז קום המדינה מצויה עוצמה פוליטית לא מבוטלת בידי המפלגות הדתיות . לא פעם החלטות שלטוניות מושפעות משיקולים של הלכה דתית שאין להם עיגון מפורש בחוק. לאורך השנים התערבו בתי המשפט לא פעם בהחלטות שלטוניות שהיו מושפעות משיקולי דת. למשל הם פעלו נגד חקיקת עזר עירונית שהגבילה הפעלה של בתי עסק בשבת, כמו כן התערבו על מנת למנוע התנכלויות מצד רשויות עירוניות שעוררו התנגדות אצל חוגים דתיים , כגון אטליזים לא כשרים וחנויות לממכר של אביזרי מין. הכל בשם עיקרון חופש העיסוק. בג"ץ אף מצא את עצמו מתערב בנושאים רגישים כגון ביטחון, ולא פעם אף ביקר את הצבא בכך שבעצם היחס שלו לאוכלוסייה הערבית בשטחים[3] (כידוע צה"ל לא תמיד מטפל בכפפות של משי בערבים), מהווה פגיעה בחרות האדם ובשאר עקרונות יפי נפש. אך עם כל המאפיינים הליברליים שבג"ץ דוגל בהם, הוא מצא את עצמו במקרים שבהם הסיטואציה עוררה סערה ציבורית עזה שהובילה אותו בשל כך לסטות ולוותר על הסטנדרטים הבסיסיים שקבע לעצמו.דוגמא לכך היא בעת גירושם באמצע שנות ה-90 של 415 אנשי חמאס שנחשדו בפעילות טרוריסטית. רשימת האנשים הוכנה בחופזה מבל שהייתה אפילו אפשרות למנוע טעיות אלמנטאריות כגון זיהויים המדויק של המגורשים או בדיקת מעמדם בהיררכיה של הארגון. אלא שהקונצנזוס הציבורי הרחב שתמך בהחלטה, והסערה הציבורית רבת ההיקף בכלי התקשורת ובדעת הקהל בעולם, גרמו לבג"ץ לאשר את הגירוש בפסק דין אחיד ואנונימי של שבעה שופטים[4]. בג"ץ גם הפגין רגישות לזכויותיהם של הנשים בכך ששבר את הטאבו של בנות טייסות, וכן כאשר פעל כנגד חוק עזר עירוני שאסר פרסום מודעות על לוחות ציבוריים שבהם העברית אינה תופסת מקום מרכזי, ובכך מנסה בג"ץ לצמצם את הפער בין חוקי השוויון לבין המציאות בשטח בכל הנוגע לאפלייתם של מיעוטים בישראל. ניתן לומר שהמגמה האקטיביסטית של בית המשפט העליון הלכה והתגברה עם השנים. החששות מפני תגובה נזעמת של הציבור או הכנסת בדבר מעורבות זו, לא התגשמו. למעשה קרה בדיוק ההפך. ככל שבית המשפט הלך והרחיב את תחומי התערבותו, כך הלך מעמדו והתחזק בקרב הציבור. מחקרים מוכיחים שבג"ץ נהנה ממידה גבוהה יותר של אמון ציבורי ביחס לכל ההיבטים של התערבותו במעשי רשויות השלטון האחרות. בג"ץ הפך להיות למוסד המקובל לפיתרון ויכוחים וסוגיות. דוגמא לכל היא עמותת "אדם טבע ודין" שנאבקה בהקמתו של כביש 6. עיקר המאבק לא היה בשטח עצמו אלא בבית המשפט. נשאלת השאלה האם ימשיך תהליך התערבותו של בתי המשפט ובג"ץ בחיינו הציבוריים והאם הדבר אינו למעשה פוגם במהות הדמוקרטיה.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

ספר העובדות העולמי של הסי.אי.איי CIA 2020

[1] יגאל מרזל "סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה: דיון נוסף בדיון הנוסף" ספר דורית ביניש (אהרן ברק ,שחר ליפשיץ, קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב , עורכים) (2017)

[2] אמנון רובינשטיין שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד - ליברליזם ורב-תרבותיות בישראל, הוצאת דביר, 2017

[3] עמיחי כהן " בעקבות בג"ץ 794/17 זיאדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית" מבזקי הארות פסיקה (2018).

Andrew McStay, Privacy and Philosophy: New Media and Affective Protocol, New York Peter Lang