‏290.00 ₪

שאלת מחקר:

כיצד בא לידי ביטוי בית המשפט העליון?

תוכן עניינים

ביבל'

בית-המשפט העליון ממלא תפקיד של בית-משפט עליון לערעורים פליליים ולערעורים אזרחיים. בתפקידו זה הוא דן כערכאת-ערעור אחרונה על פסקי-דין ועל החלטות אחרות של בתי-המשפט המחוזיים. בהסמכה חוקית מיוחדת ידון בית-המשפט העליון כערכאת-ערעור על החלטת ערכאות אחרות, למשל: בית-הדין הצבאי לערעורים או ועדת-הבחירות המרכזית לכנסת. במכלול פועלו ברור, שתפקידו המיוחד והרגיש ביותר הוא בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירותיו של הפרט בריבו עם השלטון. שאלת גבולות סמכותו ומיקומה הראוי של בית-המשפט העליון במרקם החברתי, בכללו, עומדת על חודה בעיקר בעת שמדובר בתפקידו כבג"ץ. בימי המנדט הבריטי בארץ-ישראל הופקדה הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על המינהל הציבורי בידי בית-המשפט העליון בתפקידו כבג"ץ, שפעל כערכאה ראשונה ואחרונה; הואיל והשלטון המנדטורי העדיף להפקיד את הביקורת השיפוטית על מעשיו בידי הערכאה העליונה בלבד בשל העובדה ששופטיה, רובם ככולם, היו בריטים, להבדיל מבתי-המשפט הנמוכים יותר, שבהם כיהנו שופטים מקומיים. גם בשנות התשעים - בעת שגוברת נטיית המחוקק להפקיד עניינים שלהם אופי מינהלי-ציבורי בידי בתי-המשפט המחוזיים - עדיין נשמרת הגישה הרואה בבג"ץ את בית-המשפט הראשי להפעלת ביקורת שיפוטית על רשויות המדינה, שבידיו תיוותר השפיטה בנושאים החוקתיים והמינהליים הרגישים ביותר. גם קבלת חקיקה להעברת עניינים רבים מבג"ץ לבתי-המשפט המחוזיים תותיר בידי בית-המשפט העליון, בתפקידו כבג"ץ, עניינים שלהם אופי חוקתי ומינהלי עם חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת.3

פסיקת הבראשית - זו של שנות החמישים, המאפיינת בעיקרה גם את הפסיקה בשני העשורים הבאים - מצטיינת ביסודה בגישה פורמליסטית. בית-המשפט הושפע בתחילת דרכו השפעה עמוקה מהמשפט האנגלי, שהשתחרר רק בשנות השמונים מגישה שמרנית ומרוסנת בכל הנוגע להפעלת ביקורת שיפוטית על רשויות המדינה. כך, למשל, נקלטה בישראל הדרישה להוכחת זכות העמידה - החובה להראות אינטרס אישי ומיוחד של העותר לבג"ץ בעניין המועלה על-ידיו כתנאי לדיון בקובלנתו - כ"כלל גדול", שיסודו במשפט האנגלי. דרישת המעמד שלטה בכיפת בג"ץ במשך כשלושה עשורים וביטאה השקפה שיפוטית, שלפיה תפקיד בג"ץ הוא להכריע בסכסוך פרטי בין מי שנפגע באופן מיוחד, ממשי וישיר ובין הרשות הציבורית.4 מחסום המעמד שימש בידי בג"ץ כלי להימנע מלדון בעתירות שעניינן קיום שלטון החוק ואורחות-ממשל תקינות באופן כללי. כך, למשל, נמנע דיון בטיעון כנגד החלטה שלא להעמיד אדם לדין או כנגד מדיניות של אי-אכיפת חקיקה בנושא מסוים. ב"עתירה ציבורית" כזו לא יכול היה עותר להראות אינטרס אישי, המתייחד מזה של הציבור בכללו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 יצחק זמיר, הסמכות המינהלית (כרך א, נבו,), 75-72;

 הצעת חוק בתי-משפט לענינים מינהליים, תשנ"ז -  ה"ח 102.

 בג"ץ נוחימובסקי נ' שר המשפטים ואח',

בג"ץ בקר נ' שר הבטחון ואח" פ"ד כד (1) 238