‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי פעילותן הציבורית וכתיבתן של איטה ילין וחמדה בן יהודה ?

תוכן עניינים

מבוא.

פרק 1. סקירה היסטורית.

1.1             עלייה ראשונה.

1.2             נשים בעלייה הראשונה..

פרק 2. ביוגרפיה

2.1              איטה ילין 

2.2.             חמדה בן יהודה – שינויים ומהפכים.

פרק 3. אופן הכתיבה

3.1.            כתיבתן של נשים בעלייה הראשונה..

    3.2.            כתיבתה של איטה ילין 

3.3.            כתיבתה של חמדה בן יהודה

פרק 4. פעילות ועשייה ציבורית

4.1.            עשייתה הציבורית של איטה ילין

4.2.            עשייתה הציבורית של חמדה בן יהודה

סיכום.. 

מקורות..

מקורות כתובים

מקורות אינטרנטיים

עיתונות

איטה ילין וחמדה בן יהודה הן נשים כותבות, בנות העלייה הראשונה אשר סיקרנו אותי מאחר ולהן מאפיינים דומים אך תפיסתן המגדרית, אופן כתיבתן ופעילותן הציבורית הייתה שונה.         בפרק זה, אענה על שאלת המחקר בה עוסקת העבודה: כיצד פעילותן הציבורית וכתיבתן של איטה ילין וחמדה בן יהודה השפיעו על חיי הנשים בסביבתן.

איטה ילין וחמדה בן יהודה, עלו לארץ ישראל מרוסיה בגיל צעיר יחסית, שתיהן הגיעו ממשפחות מיוחסות. שתיהן היו צעירות משכילות, איטה אמנם התחנכה על ברכי החינוך הדתי יהודי אך ינקה גם חינוך לאומי בבית הוריה וגדלה בבית פתוח וחמדה למדה בגימנסיה לבנות ולאחר מכן למדה לימודי כימיה באוניברסיטה. השוני ביניהן היה שאיטה הגיעה מבית דתי מסורתי, אמנם פתוח אך עדיין דתי ואילו חמדה הגיעה מבית חילוני לכל דבר.

        אם נתבונן על מניעי העלייה של שתי הנשים נוכל לראות כי איטה ילין עלתה עם משפחתה לארץ ישראל ממניעים לאומיים, העלייה לארץ הייתה משום שליחות לסייע בבניית הארץ. לעומתה, חמדה בן יהודה בתחילה לא התלהבה מהרעיונות הציוניים אשר שטפו את בני גילה ולא הכירה את ערכי התנועה הציונית. היא עלתה לארץ בעקבות אהבתה לאליעזר בן יהודה, אשר היה לימים בעלה, ובעקבות הרפתקנותה. רק כאשר הגיעה לארץ והחלה ללמוד את הקשור להיסטוריה של עם ישראל החלה להתעניין בתנועה הלאומית וברעיון התחייה הלאומית.

        גם איטה וגם חמדה אהבו בכל מאודן את ארץ ישראל וניתן לראות זאת בכתביהן כפי שתואר בעבודה. שתיהן אימצו את הרעיון הלאומי בשונה מרוב הנשים בתקופה הנדונה. שתיהן התחתנו מאהבה ללוחמי השפה העברית. איטה ילין נישאה לדוד ילין וחמדה בן יהודה אמנם נישאה לאליעזר בו יהודה מאילוץ אולם גם ביניהם שררה אהבה עזה.

        מבחינת סוג הכתיבה קיים דמיון אך גם שוני בין השתיים. איטה ילין כתבה אוטוביוגרפיה, ספר זיכרונות-לצאצאיי, בו היא מתארת את פעילותה הענפה. קריאה חתרנית בו מעלה כי היא לא הייתה עיוורת לפן הציבורי של סיפורה האישי והיא רואה בו ציוני דרך לחברה המתעצבת בארץ ישראל. סיפורה נתפס על ידה כרכיב בפסיפס גדול של בניין הבית הלאומי וכפרט בסיפור העל של החדרת מודרניזציה לחברה הירושלמית בה היא חיה. חמדה בן יהודה כתבה אף היא אוטוביוגרפיה אשר כללה את קורותיה וקורות משפחתה. רק חלק קטן מכתבי הזיכרונות שלה פורסם והחלק הניכר שלא פורסם מצוי בארכיון הציוני המרכזי אך בנוסף לאוטוביוגרפיה ובשונה מאיטה, חמדה עסקה בכתיבה בספרותית וכתיבה עיתונאית. חמדה בעידודו של בעלה קיבלה את הבמה לכתוב במספר עיתונים מאמרים, טורים מיוחדים וסיפורים אותם כתבה. כמו כן, חמדה התאפיינה גם בכתיבה ספרותית וכתבה למעלה ממאה סיפורים אשר חלקם פורסמו וחלקם לא. הסיפורים עסקו בנושאים שונים והיו ברובם סיפורי הטפה. חמדה השתמשה בצורות הכתיבה השונות להעביר מסרים וכוונות בצורה ישירה ולעיתים בצורה עקיפה.

        ניתן לראות בכתיבה של שתי הנשים קריאה לשינוי ופעילות ציבורית. כל אחת בדרכה שלה העבירה את מסריה דרך כתביה אך תפיסתן המגדרית הייתה שונה ודבר זה בא לידי ביטוי בתוכן וצורת הכתיבן. איטה מתווה דרך האוטוביוגרפיה שכתבה דרך לנשים הן מצד סיוע כלכלי, חברתי ומורלי שנשים היו צריכות לקבל ולתת, הן בתחושת שותפות גורל, חברויות בין עדתיות ודרכי פעולה והתמודדות עם הקשיים שהיו בארץ ישראל באותה התקופה. תפיסת המגדר של איטה הייתה שמרנית וזהותה הנשית הייתה תוצר מובהק של התפיסה הפטריארכלית היהודית המסורתית למרות שבית הוריה היה בית יחסית פתוח ואף על פי שהחינוך שקיבלה היה חינוך תורני וכללי. ילין שראתה בה ובמשפחתה דגם חיקוי לרבים שאבה את עוצמתה והערכתה העצמית מאביה ובן זוגה אשר היו דמויות מרכזיות בחייה ולכן ניתן להסיק שלביוגרפיה שלה השפעה רבה על תפיסתה המגדרית. חמדה גם היא קוראת לפעילות ציבורית אך בעיקר לשינוי. כתיבתה מאופיינת בגיבורות ספרותיות, עצמאיות ונועזות, היא תופסת את דמות האישה הישראלית אישה עצמאית אשר הולכת נגד הזרם ואף אחד לא יכול לעצור אותה. חמדה מייחסת חשיבות לשפה העברית, בכתיבתה היא נותנת דוגמה אישית למהלכים אותם יחוו אנשים אחרים, היא מנסה להציע פתרון לשימור הקשר שבין השפה לרעיון הציוני ומטיפה לנשים המתנגדות לרעיון הציוני באמצעות כתיבת סיפוריה. היא קוראת לנשים לפקוח עיניים לקראת אפשרויות מתחדשות כאשר נקודת המוצא היא קודם ממוצא לאומי ורק אחר כך פמיניסטי. לפי המתואר ניתן לראות שבשונה מתפיסתה המגדרית של איטה, תפיסתה של חמדה מתכתבת עם הסרת התפיסות המסורתיות ואימוץ התפיסות המודרניות ביחס לעבודת נשים וכן עם העקרונות הציוניים באותה תקופה. חמדה משתחררת מהתפיסות המסורתיות ותופסת את הנשים כחברות שוות לגברים בפעל הציוני.

        איטה ילין וחמדה בן יהודה היו פעילות ברמה הציבורית כל אחת בדרכה שלה. שתיהן ביקשו לפעול לא רק בספירה הפרטית הביתית אלא גם בספירה הציבורית. איטה, בדומה לאמה, אחיותיה וסבתה הצליחה לפעול בטבעיות בעשייה למען נשים. היא הייתה שותפה מלאה בארגון "עזרת נשים", עמדה בראשו והנהיגה אותו. בנוסף לפעילותה בארגון "עזרת נשים" איטה ייסדה יחד עם אחותה בית מלאכה לנערות אשר היו ברובן עניות. בית המלאכה הציב לעצמו מטרה כלכלית וחינוכית כאשר ביקש להשפיע על תושבי ירושלים לבחור באורח חיים יצרני באמצעות חינוך נערות לעבודה והתנהלות כלכלית נכונה ודחיית גיל הנישואין. איטה גם מציינת בכתביה על מסכת החידושים שהיא ומשפחתה הנהיגו בעיר ירושלים- מתן השכלה לנערות בוגרות, טיפול תרבות פנאי כגון: משחקי קלפים, קריאת עיתונים, יציאה לטיולים וריקודי נשים, והחדרת תפיסות חדשות בעניין תחום הזיווגים-הגשת חשיבות האהבה בין בני זוג וקידום נישואין בין עדתיים. חמדה פעלה רבות לקידום השפה העברית. היא כתבה בעיקר לנשים, הייתה בעלת טור אופנה בעיתון השקפה והייתה סופרת ילדים מצליחה. גם היא מצליחה לשלב בין הספירה הציבורית לפרטית בעשייתה תוך שעשייתה הציבורית וכתיבתה, מתכתבים עם חייה האישיים, תפיסותיה ואמונותיה. חמדה נגעה בספרות הארץ ישראלית בחיי היום יום בעיקר של הנשים, היא ביקשה לחולל מהפך בחייהן. הופעתה הציבורית תאמה יותר מאפיינים גבריים שכן היא הייתה אסרטיבית, יוזמת וממוקדת מטרה אך יחד עם זאת, היא הייתה ונותרה אישה – טובת מראה, נשית, ודרשה שיתייחסו אליה בהתאם. בכך, היא הצליחה לשלב בין כלל מעשיה וליצור דמות נשית חדשה.

        ניתן לסכם ולומר כי נתיבי חייהן של איטה וחמדה התפצלו והצטלבו תוך ששתיהן מפתחות קריירת כתיבה. שתיהן גם היו בקיאות ברזי השפה העברית ובעצם כתיבתן הפכו למעין "לוחמות צדק" זאת לצד עשייתן הציבורית הענפה. הן מתארות את החיים בארץ החדשה בלשון בהירה ומציאותית תוך שהן גם יוצרות מציאות חיים ומאפשרות לנשים ללכת בדרכן פורצת הדרך.

        בחינה של פעילותן וכתיבתן של שתי הנשים נשוא עבודה זו מעידה על הצטלבויות, כאמור, אך גם על שוני רב. האחת כתבה ושפעה והשנייה כתבה רק זיכרונות. עם זאת, שתיהן הציבו בפני הנשים בנות העליות הראשונות מודל לעיצוב החיים הנשיים בארץ, מודל אשר התכתב עם עקרונות השוויון המגדרי של התנועה הציונית והשאיפה לביסוס דמות עבריה חדשה בארץ ישראל תוך יציאה מהספירה הפרטית אל הציבורית ושילוב בין שתיהן. בכך, השפיעו שתיהן, כל אחת בדרכה, על עיצוב חייהן של הנשים בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל ותרמו לרווחתן, לכלכלתן ולעצמאותן תוך שהן מהוות מודל לאופן בו צריכות נשים לפעול ולהתאגד על מנת לשפר את תנאי חייהן.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אהרנסון רן, "נשים וחיי היום יום בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל", הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, ב(1), עמ' 311-305.

אופק אריאל, "והייתם לאנשים עברים!: צמיחתה של ספרות ילדים טבעית בארץ ישראל", קתדרה 3 ), עמ' 81-80.

חסינה