‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הרישום הפלילי בבתי-הדין הצבאיים מבחינה חוקתית ופלילית תוך היבטים של פגיעה בשם טוב?

תוכן עניינים

שאלת המחקר. 

מבוא. 

המרשם הפלילי 

תכלית החוק והמצב החוקתי הרצוי מבחינת המרשם הפלילי של חיילים

היבט חוקתי של הדין המצוי - פגיעה חמורה ומיותרת בכבודו של הנאשם ובשמו הטוב. 

התמודדות אפשרית במסגרת המצב המשפטי הקיים.

הגנת זוטי הדברים.. 

מחיקת המרשם הפלילי עקב טענת הגנה מן הצדק. 

סמכות מנהלית. 

הסמכות לתיקון עוולה חוקתית. 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

הרישום הפלילי במדינת ישראל מוסדר על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. מטרתו של הרישום הפלילי היא, לכאורה, טכנית-ניהולית גרידא, זאת ניתן ללמוד מניסוחו של סעיף 1 לחוק, הקובע, כי המשטרה תנהל רישום פלילי ובו פרטי הרישום לעניין כל אדם שניתנה לגביו הרשעה או החלטה אחרת. מכיוון שלמשטרה לא ניתן כל שיקול דעת בעניין המרשם הרי שלכאורה המרשם הפלילי הוא תוצאה טכנית של ההרשעה.

אף על פי שהרישום מצטייר, לכאורה, כעניין משרדי בלבד, יש לרישום השלכות כבדות משקל על זכויותיו הבסיסיות ועל אורחות חייו של האדם שפרטיו מופיעים במרשם. ההשלכה של המרשם היא כפולה: ראשית, יש שהרישום הפלילי כשלעצמו פוסל אדם מלהתמנות לתפקיד מסוים, לתקופה מוגבלת או לצמיתות. שנית, רשאית המשטרה למסור את פרטי הרישום הפלילי של אדם לשורה של גורמים, בהם לכל מי שהוסמך על פי חוק לתת רישיון או היתר והוסמך לשם כך לשקול את הרישום הפלילי, לשורה של גופים ציבוריים שבעל המרשם רוצה להשתתף במכרז מטעמם וכן לרשויות ממלכתיות זרות ולרשות הרישוי. אף על פי שהגופים הרשאים לקבל את המרשם הפלילי אינם מחויבים לפסול את בעל המרשם מלמלא את התפקיד בו הוא חפץ, הרי שהם רשאים להביא את המרשם הפלילי במניין שיקוליהם, שיקול שבוודאי פועל לרעתו של בעל המרשם. מידע על הרשעות קודמות המופיע במרשם הפלילי יש להביא גם לידיעת בתי המשפט לצורך שיקוליהם בהטלת עונש על המורשע. רישום פלילי עשוי לשמש שיקול משמעותי להחמרה בעונשו של נאשם.

חוק המרשם הפלילי משלב, נוסף להטלת אחריות על העבריין, גם עיקרון של שיקום, לפיו מלבד במקרים יוצאים מן הכלל אין לזכור את חטאו של אדם כל ימיו ויש לאפשר לו להשתלב באופן מלא בחיי החברה. על כן, מכיל החוק גם הסדרים להתיישנות ולמחיקת הרישום הפלילי.

למעשה, הרישום הפלילי הוא חלק מהותי מאחריותו הפלילית של אדם. הרישום אינו סתם חלק מעונשו של אדם המורשע, בדומה לעונש של מאסר על-תנאי שבית המשפט רשאי להטילו או שלא להטילו. הרישום מהווה חלק מן האחריות עצמה והוא קשור אליה בקשר בל יינתק.

תימוכין לגישה זו ניתן למצוא בדברי ההסבר להצעת חוק המרשם הפלילי המבהירים, כי קנה המידה המוצע לעניין המרשם הוא סוג העבירה בעוד שהעונש המוטל ישמש רק קנה מידה לעניין התיישנות המידע. דהיינו, הרישום נלווה לעבירה על פי סוגה ואינו מותנה בעונש שהוא מטבעו תלוי בשיקול דעתו של בית המשפט.

זו הסיבה שניתן לראות את מחיקת העבר הפלילי או התיישנותו, בדרכים המנויות בחוק המרשם הפלילי, כסייג לאחריותו הפלילית של אדם. עומד על כך פלר בספרו דיני עונשין:

"העבר הפלילי שאדם חייב לשאת אותו מהווה חלק מנתוני זהותו. כאשר הוא מצווה להצהיר על קורות חייו או סתם על קורותיו הפליליים, ובייחוד כאשר נובעים ממנו נכות חברתית ופסול משפטי – מום זה במעמדו החברתי והמשפטי של האדם, הוא היבט נוסף של האחריות הפלילית לעבירה, שאותו אדם עבר, הורשע בה ונשא גם את העונש הרגיל שהוטל עליו, עבורה.

הריהביליטציה, בבואה להחזיר לאדם את מעמדו החברתי והמשפטי ואת זהותו כאדם שווה בין שווים לכל דבר, חוסמת בכך את המשך הנשיאה באחריות הפלילית לעבירה שנעברה בזמנו, ומהווה בכך סייג למימוש בהמשך של אחריות זו, על היבטה האמור."

לבית הדין הסמכות להשית עונשים שונים ורשאי הוא להימנע מהטלת עונשים מסוימים כל אימת שהוא מוצא זאת לנכון. הפסיקה אף הכירה במקרים שבהם התנהגות בלתי תקינה של הרשות עשויה להוביל למצב שבו יקבל הנאשם עונש מופחת. אף על פי כן, הכלל המרכזי שבו פתחנו חיבור זה הוא, כי במקום שבו הוכחה אשמתו של אדם, אין בית הדין רשאי לזכותו מאחריות לביצוע העבירה ועליו להרשיעו. כפי שראינו, ההרשעה והרישום הפלילי הם כתאומים סיאמיים שאינם ניתנים להפרדה, שכן שניהם נובעים ישירות מאחריותו הפלילית של האדם.

משאלו הם פני הדברים, וכל עוד לא נמצא מקור המאפשר לבית הדין להימנע מהטלת אחריות פלילית על אדם, הרי שאין בידינו גם אפשרות לשנות את רישומו הפלילי של אדם, חרף הוראות החוק.

בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מוטלת חובה על בתי-המשפט בישראל להגן על כבודו של האדם.1 הרישום הפלילי במרשם הפלילי המנוהל על-ידי משטרת ישראל אינו עונש אלא סימון האדם כבעל "אופי פלילי או שלילי".2 על חומרת הפגיעה בכבודו של האדם ברישום הרשעתו במרשם הפלילי המנוהל על-ידי משטרת ישראל ניתן ללמוד מעיון בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. תקופת ההתיישנות הרגילה של הרשעה היא 7 שנים וההרשעה נמחקת באופן רגיל כעבור עשר שנים מיום התיישנותה, כלומר, כעבור 17 שנים בסך הכל.3 מעבר לפגיעה בשמו הטוב של אדם,4 פוגע הרישום הפלילי בחופש העיסוק בכך שהוא מקשה בקבלת תעסוקה, כיוון שהוא מהווה שיקול במתן רשיונות שונים מטעם המדינה, כגון רשיון להחזקת נשק, רשיון למונית, רשיון לשמש עורך-דין, רואה חשבון, סוכן ביטוח וכדומה.5

בידיהן של כל ערכאות השיפוט הפליליות הכלליות של המדינה ניתנו מנגנונים ספציפיים, שהם כלים להגן גם על כבודו של מי שהוכח בפניהן כי ביצע עבירה.

בית-משפט שהוכחה בפניו אשמתו של אדם יכול שלא להרשיעו ולהעמידו במבחן לפי סעיף 1 לפקודת המבחן. לפי סעיף 9 לפקודת המבחן לצו מבחן ללא הרשעה לא יהיו כל תוצאות המאפיינות הרשעה. לחילופין או בנוסף להעמדה במבחן של מי שהוכחה אשמתו, והוחלט לא להרשיעו, יכול בית-המשפט להורות לו לבצע שירות לתועלת הציבור לפי הוראות סעיפים 71א-ו לחוק העונשין.

לפי סעיפים 33א ו-541 לחוק השיפוט הצבאי, (להלן: חש"ץ), המנגנונים שהוזכרו לעיל אינם נתונים בידי בית-הדין הצבאי. דומה כי מנגנונים אלו לא אומצו בחש"ץ, לאור האלמנט של תקופת המבחן ובלי קשר להיבט של הפגיעה העתידית במי שהרשעתו נרשמת במרשם הפלילי.6 חיבור זה בא להמליץ על תיקון החש"ץ ומציע פתרון מעבר עד לתיקונו של החוק. תכלית החוק והמצב החוקי הרצוי

לפי סעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מחויבות כל רשויות השלטון לכבד את זכויות היסוד המעוגנות בו, מכאן שהיעדרם של המנגנונים שהוזכרו לעיל אין משמעותו פטור לבית-הדין הצבאי מחובתו להגן על כבודו של האדם, ובכללו כבודו של החייל הנשפט בפניו.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 9:

"אין מגבילים זכויות שלפי חוק-יסוד זה של המשרתים בצבא ההגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הבטחון האחרים של המדינה, ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות."

המחוקק לא התכוון7 כי לכל חייל שאשמתו מוכחת בפני בית-דין צבאי תירשם הרשעה במרשם הפלילי, והוא הסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות כי הרשעה בסעיפים מסוימים לחוק השיפוט הצבאי, כמו לפי חוקים אחרים, לא תירשם במרשם הפלילי.8 יוער כי שר המשפטים מוגבל בקביעת עבירות שלא יהוו פרטי רישום לעוונות בלבד.9 כפי שיובהר בהמשך, קשה יותר לקבוע כי הרשעה בסעיף עבירה מסוים בכל מקרה תהווה או לא תהווה פריט רישום, ומן הראוי לדון בכל מקרה לגופו. יודגש שאף כי כוונתו "הסובייקטיווית" של המחוקק, בהקשר בו עוסק החיבור, לא היתה לפתרון המוצע על ידי בהמשך החיבור, אלא לסינון הרישום לפי סעיף האישום, ניתן ללמוד מההסדר החקיקתי הקיים כי מתן עונש ממשי10 על-ידי בית-הדין הצבאי מבלי לרשום הרשעה במרשם הפלילי המנוהל על-ידי משטרת ישראל הוא פתרון המאזן נכונה לדעת המחוקק בין האינטרסים המתנגשים של כבוד האדם ושמו הטוב מזה וההכרח לשמור על המשמעת בצבא מזה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

גיל שפטל האחריות הקפידה במשפט הפלילי (הוצאת נבו, 2018) 

חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981, ה"ח התשמ"א 218.

גבריאל הלוי‎ ‎תורת דיני העונשין‎ ‎כרך א (הוצאת הקריה האקדמית אונו)‏

א' לוי "סמכות בית דין צבאי להמיר סעיפי אישום מטעמים של צדק" משפט וצבא 16(ג) 505, 529 - 530.

 Halsbury's‎‏‏Smith & B. Hogan, Criminal Law (London, Fifth Edition, Laws of ‎England (London, Fourth Edition ) p35‎