‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מערכת הביטחון נגד הורים שכולים?

חלק א: מבוא

1. מדוע הארגון מתגונן?

שינוי תודעתי עובר למן שנות השמונים על מדינות המערב: הופנמה ההכרה כי מחד גיסא, מדינת-הרווחה אינה עומדת בציפיות, אך מאידך גיסא, גם מנגנוני השוק אינם מובילים בהכרח להגדלת הרווחה החברתית. תוכנות אלה הובילו למיקוד תשומת-הלב בהתפתחותה של "החברה האזרחית" הליברלית במערך החברתי.5 המתחם המכונה "חברה אורחית", הקרוי לעיתים ספירה, וכה בגלגולים רבים, ומקבל בעיקר משמעות של חירות והתנגדות לשליטת המדינה בפרט.6 כאשר אנו דנים בתרבות ובהתנהגות פוליטית, הכוונה היא לכל הפעילויות החברתיות הנעשות שלא בכפיפות להוראות ישירות של המדינה ומחוץ למסגרות המשפחתיות והפרימורדיאליות.7 החברה האזרחית במובנה זה כוללת התארגנויות שאינן פוליטיות באופן מובהק, אך יחדיו הן יוצרות חברה פוליטית, פעילה ואוטונומית. כלומר, אתר שקיימת בו השתתפות רצונית (וולונטרית) של יזמים שונים - קבוצות-אינטרס, קבוצות-לחץ, קבוצות תרבותיות פעילות בתחומי הכלכלה והתרבות ובתחום הפוליטי-הציבורי.8 מדובר בתפיסת אזרחות חדשה המזמינה פרטים ליהפך לפוליטיים מבלי להיכלל באפיקי ההשפעה הפוליטיים המסורתיים (מפלגה, מוסדות המדינה וכדומה) ומבלי לאמץ את ערכיהם. ייתכן שמדובר בספירה שעתידה להתחרות עם זו הפוליטית המסורתית על עיצוב סדר-יומה הציבורי של חברה. כל עוד הלמה מדינת- ישראל את המודל הקולקטיביסטי, נעדרה ממנה זירה חברתית ההולמת הגדרות אלה. בישראל של שנות השמונים, חברה אזרחית הינה מופע פוליטי חדש, ספירה שעולים בה קולות קונפליקטואליים לאלה המדינתיים.9 אז החלו להישמע בחברה האזרחית המתהווה קולות ראשונים שתבעו מן הזירה הביורוקרטית יתר פתיחות, שקיפות, אחריות אישית וארגונית ורגישות לצרכיו של הריבון - ציבור האזרחים.10 כמו-כן עלו ממנה, בעיקר מסוף שנות השמונים, קולות ויוזמות כלפי הזירה הפוליטית שתבעו את שינוי שיטת הבחירות.11

בחיבור זה אנו בודקים את מערכת היחסים המתפתחת בשנים האחרונות בתוך ההקשר הנורמטיבי האמור בין ארגון ביורוקרטי טיפוסי לבין ציבור אזרחים, בין צה"ל ומערכת הביטחון לבין תנועה חברתית חדשה: קבוצת הורים שכולים שאיבדו את ילדיהם בתאונות אימונים ובמחדלים במסגרת שירותם הצבאי. התביעות האזרחיות העולות בדינמיקת יחסים זו דומות לשתי הדוגמות שנזכרו לעיל: ציפייה ליתר שקיפות ופתיחות של הארגון הצבאי וכן תביעה לנשיאה אישית באחריות לכשלים ולמחדלים המתרחשים בו. מדובר במופע חדש יחסית במרחב הציבורי הישראלי, המאפיין את העשור האחרון: הורים שכולים, כהורים לחיילים, המעלים תביעות ודרישות פומביות ממערכת הביטחון. ההורים תובעים לדעת כיצד ולמה הם נעשו שכולים ומי האחראי למחדל שהבנים נפלו בגינו. הם מעוניינים להבטיח ש"מצב העניינים" שהוביל להתרחשות הנוראה יתוקן, שיופקו לקחים ויימנעו אסונות דומים. לשם כך הם פועלים כתנועה חברתית העושה להגדרת התופעה של תאונות האימונים כבעיה חברתית במרחב הציבורי, זאת תוך דרישה לחשיפת מידע שהארגון הצבאי מעדיף להסתיר. תביעותיהם מן הארגון (צה"ל) נענות לרוב בסירוב, המניע את ההורים לדבוק במאמציהם להגדרת הסוגיה כבעיה ציבורית, ולכפות בכך על הארגון להיענות לדרישות בעקבות לחצים חיצוניים לו. נראה כי מדובר בחיפוש אחר פתרונות אישיים, הקשורים ליכולת ההתמודדות של ההורים עם האסון שפקד אותם, המתורגמים להניעה (מוטיווציה) לפעילות חברתית אקטיבית.12

היעדר הודאה של הארגון בטעות, כמו גם סירובו התמידי לספק את המידע המבוקש, מעלים שאלה מחקרית מעניינת העומדת במוקד חיבור זה ואשר תוצג בחלקו הראשון: האם ההיגיון המגדיר במקרה זה את דפוסי הפעילות הארגונית של הצבא - ושל ארגונים ציבוריים אחרים במקרים דומים - נוגד את הדרישה להנפקת מידע ארגוני פנימי לגורמים חוץ-ארגוניים? כלומר, תיבדק הטענה כי ההגנה על המעמד המונופוליסטי שיש לארגון ביחס למידע המקצועי התוך-ארגוני, אף שמשאב זה הוא נכס ציבורי, הוא שמאפשר לארגון לתפקד באפקטיביות להשגת יעדיו, כפי שבכיריו מגדירים אותם.

החלק השני של החיבור יעסוק בשאלה כיצד ניתן לכפות על הארגון לשאת באחריות למעשיו ולהתנהל באופן ההולם את הנורמות החברתיות בסביבה החיצונית לו; כלומר, ליצור התאמה בין ההתנהגות הארגונית לבין הסביבה החיצונית. הדינמיקה הנצפית בין צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית לבין הורים שכולים שאיבדו את בניהם בתאונות וכשלים תשמש מסד אמפירי לבדיקת שתי שאלות אלה, תוך מעקב אחר יוזמות ההורים בכל זירה וזירה ותגובות הארגון שנועדו להדרתם של ההורים מן המרחב הציבורי ולמניעת האפקטיביות של פעילותם. התמודדות זו, שהיא פוליטית במהותה, תוצג בחלק השלישי.

2. דינמיקה של התגוננות ארגונית

המינהל הממשלתי פועל בשמם של האזרחים. יעדיו ואופני פעולתו מוגדרים ונקבעים על-ידי מערכת חוקים ועל בסיס החלטות פוליטיות-קואליציוניות המתקבלות בהקשרים של צרכים משתנים. לאחר ייסוד יחידותיו, מתקיים בו הרצון לשרוד אפילו אם היעדים שלשמם הוקם מומשו. צו ההישרדות נובע, בין השאר, מכך שהמסגרת הארגונית מעניקה לעובדים תגמולים חומריים, פסיכולוגיים ורגשיים. לשם מימושו של צו זה, הארגון פועל להתאמת הפרופילים האישיים של העובדים לדפוסי פעולתו ולפיתוח טכניקות התמודדות עם סביבות משתנות ואיומים חיצוניים.13 קואופטציה היא טכניקה אחת המאפשרת לארגון לאמץ יעדים נוספים לאלה המקוריים.14 חבירה לקבוצות חיצוניות הנותנות תמיכה לפעילות הינה אופן נוסף שבאמצעותו גדלים המשאבים הארגוניים המתועלים למימוש יעדי הארגון.15 העצמת הדימוי המקצועי וכיבוש מעמד הגמוני במערך הארגונים הציבוריים הם אופן אחר.

מעמד הגמוני משמעו כי בסוגיות ציבוריות מסוימות, הכל מקבלים את הפרשנות הנוחה לארגון, הן בדבר ראיית המציאות והן בעניין עיצוב המדיניות. תפיסת עמדה כזו מעניקה לארגון יתרונות במאבקי ההישרדות או בנסיונות ההתרחבות שלו.16 מסיבה זו, כפי שלורבר מציין,17 "גופים כאלה גם מתעבים ביקורת חיצונית, מפני שאם יתברר שהיא מוצדקת, כבודם ייפגע ובמקרים רבים הדרת הכבוד הזו מחפה על חוסר מקצועיות". חוסר מקצועיות זה סותר לעיתים תדמית חברתית המקנה לארגון דימוי של בעל ייחודיות פרופסיונלית, כזו המקנה לו יתרונות רבים על עמיתיו, כגון עדיפות תקציבית ויוקרה חברתית רבה לבכיריו. אלה יפעלו אם-כן מעצם השתייכותם לארגון, על-מנת שכל פער בין תדמיתו לבין המתרחש בו בפועל לא ייחשף. שמירה זו על משאב המידע, המזוהה כקריטי לשימור מעמד חברתי נתון, תוביל לעיצוב מדיניות ארגונית - במקרה זה ציבורית - שחלק מיעדיה, לאו דווקא אלה הפורמליים, יהיו יצירת חסמים בפני זליגת מידע פנים-ארגוני החוצה. ההורים השכולים יגרסו כי מאמצים אלה סותרים מחויבויות ארגוניות ליעדים אחרים, כגון השמירה על חיי החיילים. הארגון יציג זאת כמובן כנגזרת הכרחית של דבקותו במחויבות זאת, ואת חשיפת המידע כמקשה על השגת היעד ומסכלת אותה. לורבר ממשיך וכותב: "...אנשים כאלה אינם בהכרח חורשי רעות... ולרוב הם פועלים מתוך המניעים הנעלים ביותר, אך, כזכור, גם הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות..."

שליטה במידע דורשת, לצד התמקצעות, גם יצירת כלים מתאימים, או בניית מערכת חסמים מגוננים, שלא יאפשרו את פריצת השריון ההגמוני של הארגון. יחידות הדוברות, יחסי הציבור והייעוץ המשפטי הן, בין השאר, כלי-מגננה ארגוניים כאלה: סוכנים של תהליכי תקשורת פוליטית. אך המערכת המגוננת מגוונת יותר. ארגונים רבים מפעילים באופן קבוע את האמצעים הבאים: הם משתמשים בשדולות הפועלות במישור הפוליטי כדי להשפיע על המדיניות; הם מזינים את עובדיהם בהווה ובעבר במידע ברירני (סלקטיבי) כדי להכניסם למסגרת של "מעגלי יודעים" לצורך שימור נאמנותם המתמשכת;18 הם משפיעים על תהליכי החקיקה כך שיניבו חסימות פורמליות שימנעו התערבות חיצונית; הם משקיעים ב"רצון הטוב" של הציבור, בחינוכם של בני-נוער, באמנות ובתרבות כדי להוריד את סף ההתנגדות הפוטנציאלית לפעילותם, וכיוצא בזה.19

הצבא בישראל, כמו גם במקומות אחרים, הוא דוגמה טיפוסית לארגון ביורוקרטי המפעיל בהצלחה את רוב האמצעים האמורים כדי לשמר את מעמדו המיוחד בחברה, עד כדי הפיכתו לאיקונין - אתר הגמוני במרחב הציבורי, שלפיו, ביקורת המופנית כלפיו מגורם חיצוני כלשהו נהדפת בדרך-כלל ומוגדרת כבלתי-לגיטימית.

שימור מעמד זה של הצבא קל יחסית משום שניתן לתרגם ביקורת כמאיימת על היכולת לשמר את הביטחון הקיומי. אכן, כל עוד אין מיידעים את הציבור על התרחשויות שליליות פנים-ארגוניות, אין לו סיבה לערער על המעמד שקנה לו הצבא במשך השנים. אלא שמשברים הנתפסים כקטסטרופליים מבחינת הדרמה הציבורית (כגון הפסד במלחמה), כגדולים (בהטבעת המשחתת "אילת" או טביעת הצוללת "דקר"), כבינוניים (אסון המסוקים), כקטנים (תאונות בפעילות מבצעית או באימונים), או שהיתה מעורבת בהם אישיות רמת-דרג (מותו של אלוף יקותיאל אדם ז"ל, שנהרג  עקב כשל אבטחתי בלבנון), הנחשפים מדי פעם לציבור על-ידי התקשורת המקומית והבינלאומית, מעלים לעיתים הרהורי כפירה: האם הארגון ראוי למעמד המועדף שהוא זוכה בו? האין זה רצוי להיחשף למתרחש "מאחורי הקלעים" של הארגון, ולא להסתפק בהיכרות עם "קדמת הזירה", המלוהקת תמיד כמקצועית, יעילה ומוסרית? ועוד: כיצד ניתן להתגבר על אותם חסמים שבנה הארגון באופן שיטתי על-מנת לחצוץ בין אחורי הקלעים לקימת הזירה - פרקטיקה המשמרת את מעמדו הייחודי? נבדוק להלן את האופנים שבודדים, הורים שכולים, נוקטים בהם במאמציהם לנתץ את החיץ ולהשיג מידע למרות התנגדותו של הארגון. אלה הגדירו את אתגר פעילותם המרכזי כעשייה להגדרת בעיה ציבורית,  והפרקטיקה המרכזית שנבחרה למימוש עשייה זאת הינה החשיפה. חשיפת הציבור לאחורי הקלעים של הארגון תאפשר גיבוש עמדות ושיפוט מחודש של הארגון שלא במסגרת המיתוסים הדומיננטיים הרצויים לו.

ביבליוגרפיה לדוגמא:

 ד' פילק "בריאות עוברת לסוחר: הרפואה הציבורית בישראל בין המדינה, החברה האזרחית והשוק" תיאוריה וביקורת 6  19-3,3.

 J.H. Ely War and Responsibility - Constitutional Lesson of Vietnam and It's Aftermath (New Jersey,)

 J. Keane Civil Society and The State - New European Perspective (London)

 אי לבל התנהגות פוליטית של השכול (עבודת תואר שני, אוניברסיטת תל-אביב, החוג למדע המדינה, ).