‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי דחייה על הסף?

לשם כך1 (להלן: "החיבור"), הכניס המחוקק , בלחץ המפלגות הדתיות, תיקון בחוק בית-המשפט לעניני משפחה, הקובע :

"25.(א) חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של בתי-הדין הדתיים ובית-הדין לעבודה.

(ב) בענין הנתון לסמכותו המקבילה של בית-דין דתי, יהיה בית-המשפט לעניני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית-הדין הדתי דן בו."

למרות התיקון הנ"ל המשיך וממשיך השופט גרניט ללא ליאות בשורה של החלטות ארוכות לחזור שוב ושוב על החלטותיו הראשונות - אותן ביקרנו בחיבור2 - כי מאז חקיקת חוק בית-המשפט לעניני משפחה, בא הקץ ל"מירוץ הסמכויות" בין בית-המשפט לעניני משפחה לבין בית-הדין הרבני בכל הנוגע למזונות האשה ולעניני רכוש בין בני-זוג, שנכרכו בתביעות הגירושין. לדעתו, למרות שהבעל הקדים את האשה בהגשת תביעת גירושין לבית-הדין הרבני, בה כרך את מזונותיה ו/או עניני הרכוש ולמרות שמתמלאים מבחני ה"כריכה" זה"כנות"3 - לא קנה, בית-הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית לדון בענינים שנכרכו, אלא סמכותו מקבילה לזו של בית-המשפט לעניני משפחה4. אין בכך, לדבריו, משום "גריעה" מסמכות השיפוט של בתי-הדין הרבניים. שכן, לדעתו, לשתי הערכאות - בית-הדין הרבני ובית-המשפט לעניני משפחה - יש סמכות לדון בענין. מכאן, השאלה המתעוררת, איזו ערכאה תדון במזונות האשה ו/או בעניני רכוש - כאשר לשתי הערכאות סמכות שיפוט מקבילה

- צריכה להיחתך, לדידו, "לא על-פי המבחנים של סמכות לעומת היעדר סמכות אלא על-פי מבחנים אחרים, כגון ענין תלוי ועומד ,(Lis.Alibi.Pendens) הטפל הולך אחר העיקר, או כבוד הדדי של ערכאות". לפיכך, הוא דוחה בהחלטותיו את הבקשות שהוגשו לפניו לדחות על הסף תביעות של אשה למזונות ו/או בעניני רכוש, שהוגשו לאחר שענינים אלה נכרכו קודם לכן בתביעת הגירושין שהגיש הבעל לבית-הדין ונתמלאו לגביהן מבחני ה"כריכה" זה"כנות".

את החלטותיו הנ"ל של השופט גרניט ביקרנו בחיבור שיוחד בחלקו המרכזי לנושא זה, וציינו ש"עם כל הכבוד לעבודה האינטלקטואלית המקיפה והמעניינת שעשה השופט גרניט, אין ההחלטה השיפוטית שנתן עומדת במבחן הביקורת המשפטית ויש לסטות ממנה ולבטלה בהקדם האפשרי, על-מנת שלא להוסיף קשיים ותסבוכות נוספים בדיני המעמד האישי, שהם ממילא מן הנושאים הקשים והמסובכים במערכת המשפט במדינה. כפי שנשתדל להראות במסגרת חיבור זה, חוק בית-המשפט לעניני משפחה לא הכניס כל שינוי בסמכויות השיפוט של בתי-הדין הדתיים, כפי שהיו לפני חקיקת חוק בית-המשפט לעניני משפחה. הוא לא גרע כהוא זה מסמכויותיהם. הכל נשאר כפי שהיה לפני חקיקת החוק."5

את הדברים הנ"ל כתבנו לפני תיקון סעיף 25 לחוק בית-המשפט לעניני משפחה, שנעשה  בעקבות החלטותיו הנ"ל של השופט גרניט (תיקון ש לא היה דרוש, כפי שהסברנו בחיבור, על-מנת לסטות מהחלטותיו של השופט גרניט). דברי הביקורת שהשמענו על החלטותיו של השופט גרניט חלים ביתר שאת כיום על החלטותיו המאוחרות, שניתנו לאחר התיקון הנ"ל6.

החלטותיו של השופט גרניט עומדות בניגוד גמור הן ללשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), והן להלכות פסוקות של בית-המשפט העליון המתייחסות לסיטואציות, שבהן דן, כענין של חוסר סמכות של בית-המשפט לעניני משפחה, דבר המחייב דחיה על הסף של התביעות שהוגשו שם (מזונות אשה ו/או עניני רכוש) כנסיבות בהן נכרכו קודם לכן בתביעות גירושין שהגיש הבעל לבית-הדין הרבני ושנתמלאו לגביהן מבחני ה"כריכה" זה"כנות" שנקבעו בפסיקה7.

מבחינת לשון החוק - כיצד?

סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים קובע כדלקמן :

"3. הוגשה לבית-דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על-ידי האשה ואם על-ידי האיש, יהא לבית-דין רבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."

סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים קובע חד-משמעית כי לבית-הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית לדון "בכל ענין הכרוך בתביעת גירושין".

ביבליוגרפיה לדוגמא

  ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4) 155 ;

 בג"צ 552/83 שליו נ' בית-הדין הרבני, פ"ד לח (2) 67, 73.

 תמ"ש 22362/97, בש"א 7053/98 בענין כריכת מזונות אשה בתביעת גירושין (החלטה מתאריך ) ;

תמ"ש 84851/98, בש"א 10400/98 בענין כריכת רכוש בתביעת גירושין (החלטה מתאריך ) ;

תמ"ש 29633/99, בש"א 18723/99 + תמ"ש 29634/99, בש"א 3034/00 בענין כריכת רכוש בתביעת הגירושין (החלטה מתאריך ) ;