‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי משטר הטלת האחריות בעוולת הרשלנות?

תוכן עניינים

הקדמה

מסגרת מושגית

צפיות

משפט משווה: אנגליה, התפתחות הלכת דוניגיו

סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין הישראלית

התפתחות הפסיקה : חזקת התרשלות

גרימת הנזק כבסיס מספיק להטלת אחריות

דין מצוי

דין רצוי וראוי

התנהגות בלתי-ראויה של גורם הנזק ומאזן חברתי חיובי להטלת אחריות

חובת הזהירות בעוולת הרשלנות

התפתחות הדין הישראלי כעצמאי לאנגלי בענין גדרי האחריות הנזיקיים

סיכום

ביבליוגרפיה

עבודה זו תעסוק בקביעת גדרי האחריות ברשלנות. רשלנות היא כישלון בהתנהגות או בפעילות אתית שנצפתה בנסיבות שנקבעו. תחום דיני הנזיקין של רשלנות כרוך בפגיעה שנגרמה עקב מחדל כסוג של חוסר זהירות. תפיסת הליבה של הרשלנות היא שאנשים צריכים לנקוט בזהירות סבירה במעשיהם, על ידי התחשבות בפגיעה הפוטנציאלית שמישהו הסובל מאובדן שנגרם בגלל רשלנותו של אחר עשוי לתבוע נזקים כדי לפצות על נזקם. אובדן כזה יכול לכלול פגיעה גופנית, פגיעה ברכוש, מחלה או אובדן כלכלי[1]. ניתן להעריך את עוולת הרשלנות במונחים כלליים על פי מודל בן חמישה חלקים הכולל הערכת חובה, הפרה, עילה ממשית, עילה קרובה ונזקים. בהגדרת הרשלנות שני תנאי-יסוד לאחריות. התנאי האחד הוא התנהגות בלתי-ראויה של המזיק כלפי הניזוק. התנאי השני הוא קיומו של ערך חברתי חיובי להטלת אחריות. בבדיקת שני התנאים נדרש בית-המשפט לאזן זה מול זה את האינטרסים הפרטיים והחברתיים המונחים על כפות-המאזניים, כשהוא מונחה על-ידי שיקולי צדק, מוסר, הגינות, יעילות וכל ערך חברתי מוכר אחר. בבדיקת התנאי הראשון מתבצע איזון זה לגבי התנהגות המזיק. כאן השאלה היא, אם יש פגם בהתנהגות זו בהינתן מכלול הערכים והאינטרסים הרלבנטיים. התנהגות פגומה היא התנהגות שאין רוצים כי תישנה בשל מאזנה השלילי. במסגרת זו נבדקים בין השאר הסתברות התממשותו של הסיכון, היכולת לצפותו, גובה הנזק הצפוי, עלות מניעתו והאינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון. משנתקיים התנאי הראשון בא תורו של התנאי השני, הבוחן את מאזנה החברתי הכולל של האחריות. התוצאות החיוביות של האחריות - כמניעת התנהגויות פגומות (הרתעה) ופיצוי הניזוק - נשקלות כאן מול תוצאותיה השליליות, כפגיעה בהתנהגויות ובפעילויות רצויות (הרתעת-יתר), בזבוז משאבים חברתיים הכרוך במישרין ובעקיפין בהתדיינות המשפטית (עומס-יתר והצפת בתי-משפט) והכבדה בלתי-צודקת עם המזיק הנבחן על-פי סטנדרט התנהגות מחמיר[2]. תפקידו של התנאי השני הוא להגביל את האחריות למצבים שבהם רצוי להטילה כעניין שבמדיניות.

ביבליוגרפיה לדוגמא: (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

קלהורה ת' אכיפת חוק ציבורית-אזרחית: תביעות נזיקין מטעם המדינה בשל פגיעה באינטרס ציבורי (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הוצ' האוניברסיטה העברית בירושלים, נבו) (2019)

מיגל דויטש דיני המחאת חיובים, הוצאת נבו (2018)

Marzel I., Eltis K. "Revising The Limits On Judicial Expression In The Digital Age: Striving Towards Proportionality In The Cyberintimidation Context", (The National Journal of Constitutional Law 2018