‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי מינויי שופטים לבית המשפט העליון בחברה הישראלית ובעולם?

שופטים בכלל ושופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הועדה לבחירת שופטים. מרביתם של שופטי העליון מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עד מינויים עורכי דין במגזר הפרטי.

נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות החוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא שמינויו של שופט בגיל צעיר צפוי להפכו, בסופו של דבר, לנשיא.

תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון לתקופה מרבית של שבע שנים.

סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות

שימוש בוועדה לבחירת שופטים אינו מקובל ברוב המדינות.

לשיטה הישראלית לבחירת השופטים קמו מבקרים, התומכים בשינוי וטוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור כיאות, וכי כיוון שבית המשפט העליון דן בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית, שיטת הבחירה פוגמת בעקרונות הדמוקרטיה. המתנגדים לשינוי חוששים שיביא לפוליטיזציה יתרה של הוועדה ויגרום לבחירת שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ולא על פי כישוריהם המקצועיים.

אחת ההצעות לשינוי, של מרדכי הלר, היא לעבור לשיטה המזכירה את המינויים לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית, ובמידה מסוימת את השיטה שהייתה נהוגה בישראל לפני: בסמכות ראש הממשלה להציע מועמדים, ובידי הכנסת הסמכות, לאחר הליך שימוע פומבי, לאשרם או לדחותם (הדבר הוצע עת היו נהוגות בחירות ישירות לראש הממשלה בישראל, והלר ראה בראש הממשלה ובכנסת שתי רשויות בלתי תלויות). הוא אף העלה את האפשרות להוסיף ועדה מקצועית כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה נאותה של כשירות.

בשנת 1996, קרא פרופסור שמואל שילה לשנות את שיטת הבחירה, לאופן בחירה של שופטים "שלא יהיו מעור אחד" כמו שנבע ב"הצהרת מונטריאול" , בנימוק ש"ביהמ"ש העליון הופך בשנים האחרונות לזירה מעין פוליטית כיוון שנידונים בפניו עניינים בעלי אופי פוליטי-ציבורי".

לעומת זאת, המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהשארת המצב הקיים, ובהצעת החוקה שלו, נכללת השיטה הקיימת ללא כל שינוי. אף נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, התבטא נגד הצעות לשינויים בדרך בחירת השופטים, וטען שלמרות שהשיטה הישראלית איננה חפה מבעיות, היא עולה על כל ההצעות לשפרה, וכי בעניין הזה עדיף שהמדינות האחרות ילמדו מישראל ולא ההיפך.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

נעמי לויצקי העליונים: בתוככי בית המשפט העליון ( סדרת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד)

אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, מהדורה שישית, כרך א: עקרונות יסוד, עמ' 137-130

יעל כהן, הוועדה לבחירת שופטים - מי? כמה? למה? האומנם?, המכון הישראלי לדמוקרטיה

ר' גביזון, מ' קרמניצר, י' דותן אקטיביזם שיפוטי: בעד ונגד – מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית