‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הגנת הציפייה הסבירה של האזרח מהרשות?

תוכן

א. מבוא

ב. ההגנה על הציפייה במשפט: מבט פוזיטיבי

1. ההבחנה המסורתית בין הסתמכות לציפייה

2. ההגנה על הציפייה בענפי משפט שונים

ג. ההגנה על הציפייה במשפט: מבט נורמטיבי

1. טעמים עצמאיים להגנה על הציפייה

(א) כבוד לאנושיותו של הזולת

(ב) עידוד המחויבות החברתית והקהילתית

2. הגנה על הציפייה כהגנה המשרתת ערכים אחרים

(א) הגנה על הציפייה כהגנה על השוויון או הדין

(ב) הגנה על הציפייה כהגנה על ההסתמכות

3. טיעוני-נגד: ציפייה חברתית וציפייה משפטית

ד. צידוקים להגנה על הציפייה במשפט המנהלי

1. טעמים עצמאיים להגנה על הציפייה במשפט המנהלי

(א) כבוד לאזרח מצד הרשות

(ב) אמון האזרח ברשויות והפחתת הניכור כלפיהן

2. הגנה על הציפייה כהגנה המשרתת ערכים אחרים במשפט המנהלי

(א) ציפייה לשוויון, לזכויות ולשמירה על שלטון-החוק

(ב) הגנת ההסתמכות במשפט המנהלי: ציפייה הגוררת הסתמכות

ה. הבעייתיות המיוחדת של הגנה על הציפייה במשפט המנהלי

1. האינטרס הציבורי או אינטרס הפרט

2. החופש לשנות מדיניות מנהלית

ו. משפט השוואתי: עקרון הציפייה הלגיטימית

ז. בין הדוקטרינות:

1. פעילות מנהלית מעודדת ציפייה (הבטחה, פרסום, פרקטיקה)

2. הגנה פרוצדורלית מול הגנה מהותית

3. ההגנה על הציפייה כהגנה עצמאית או כהגנה נגזרת

(א) הציפייה לשוויון

(1) עילת ההפליה כעילה עצמאית (סובסידיות והטבות)

(2) כלל ההזדמנות השווה ואכיפת חובת המכרז

(ב) בין הסתמכות לציפייה

(1) חוזים מנהליים

(2) הבטחות מנהליות

(3) תיקון וביטול: סופיות מול הסתמכות

(4) רשיונות: סוגיית החידוש

(5) הנחיות פנימיות

(6) רטרואקטיביות

(7) אימוץ הפרשנות המנהלית

(8) ציפייה להמשך עבודה במשלח-יד

4. סעדים: בין ציווי לפיצוי

5. ציפיות שאינן ראויות להגנה

6. שיקולים נוספים: משך הזמן

7. ציפייה במשפט החוקתי ושפיטות

ח. סיכום

החיבור עוסק בשאלה אם ההגינות המנהלית מחייבת להגן על ציפיות סבירות של אזרחים ביחס לפעילותו של המנהל הציבורי, ואם כן, באיזה אופן. כנקודת-מוצא לדיון משמשות ההבחנה בין אינטרס ההסתמכות לאינטרס הציפייה, שהתגבשה בעיקר בדיני החוזים, אך מוכרת גם בענפים אחרים של המשפט, וכן ההכרה בהגנה על אינטרס ההסתמכות במשפט המנהלי (שנידונה בחיבור קודם). הציפייה מוכרת כערך מוגן בתחומי משפט שונים (בעיקר במשפט הפרטי). החיבור מתייחס להצדקות להגנה משפטית על הציפייה - הן לנוכח טעמים עצמאיים, כגון כבוד לאנושיותו של הזולת ועידוד המחויבות החברתית, והן בשל הקשר שבין ההגנה על הציפייה לערכים אחרים, דוגמת השוויון לפני החוק ואף אינטרס ההסתמכות. החיבור מתמודד גם עם ההסתייגויות שהועלו נגד ההכרה בציפייה כאינטרס מוגן, בעיקר עם הטענה שציפייה קיימת רק בנסיבות שבהן הדין מגן עליה. בהמשך נבחן את יישומן של ההצדקות להגנה על הציפייה בתחום המשפט המנהלי, ובכלל זה החשיבות הנודעת לכך שהרשויות תנהגנה כבוד באזרח, מחד גיסא, ושהאזרח ירחש אמון לרשויות השלטון, מאידך גיסא. כמקור השראה נוסף לדיון משמש המשפט ההשוואתי, שניתן ללמוד ממנו על ההכרה בעיקרון של הגנה על ציפיות לגיטימיות במשפט המנהלי שהתפתח במדינות אירופה. בהקשר זה נידונה ההבחנה בין הגנה פרוצדורלית על הציפייה (המתבטאת בחובה לנקוט בפרוצדורות נוספות במקרה שבו מתקבלת החלטה הפוגעת בה) לבין הגנה מהותית על הציפייה (שמשמעותה היא הגבלת חופש ההחלטה של הרשות לנוכח קיומה של ציפייה). החיבור מתמקד בבעייתיות המיוחדת שמעוררת ההגנה על הציפייה במשפט המנהלי. ראשית, הגנה זו מעמידה במרכזה את היחיד, בעוד שחובתה הראשונית של הרשות היא לפעול לקידומו של האינטרס הציבורי דווקא. שנית, ההגנה על הציפייה עומדת לכאורה בניגוד לאינטרס המיוחד הקיים בשמירה על חופש פעולתה של הרשות ביחס לעתיד. קשיים אלה אינם שוללים מכל וכל הגנה על הציפייה במשפט המנהלי, אך מחייבים בהחלט לסייג אותה. המשכו של החיבור מוקדש לאיתורן של נסיבות שקיימים בהן שיקולים המכריעים את הכף לטובת הגנה על הציפייה במשפט המנהלי. הוא מתמקד בהגנה המהותית על הציפייה, המעוררת את עיקר הקושי ואת רוב השאלות היישומיות בהקשרו של המשפט הישראלי (הכולל חובות פרוצדורליות נרחבות יחסית, גם בלי קשר לעיקרון של הגנה על הציפייה). החיבור בוחן את הכללים הנוהגים של המשפט המנהלי בישראל, תוך התמקדות בשאלה כפולה: האם כללים אלה מגינים על הציפייה? באיזו מידה יש להכניס בהם שינוי כך שיבטאו את המידה הראויה להגנה על הציפייה? השאלות נשאלות בהתייחס לפעולות מנהליות שצריכות להיחשב מעודדות ציפייה: הבטחה מפורשת (במסגרת חוזה פורמלי, אך לאו דווקא);

 פרסום פומבי לגבי מצב משפטי או מדיניות;

 או פרקטיקה מתמשכת. החיבור נדרש לשאלת ההגנה על הציפייה בהתייחס לשורה ארוכה של מצבים, לרבות חוזים מנהליים (בין האזרח לרשות)  הבטחות מנהליות;

 תיקון החלטות וביטולן; חידוש רשיונות; פעולה על-פי הנחיות פנימיות; שינוי למפרע של החלטות; ועוד. בהמשך נידונים גם מצבים בעייתיים של ציפיות שאינן ראויות להגנה, בעיקר ציפייה להמשכה של פרקטיקה לא-חוקית או לרכישת זכויות מכוחה; וכן ציפייה לחידושן של זכויות בלעדיות. כן נידונה בחיבור מתכונת ההגנה על הציפייה במשפט המנהלי מבחינת הסעדים שייעשה בהם שימוש (בהתייחס לבחירה בין ציווי לפיצויים). במסגרת הסיכום מובאות המסקנות העיקריות לגבי הגדרת היקפה הראוי של ההגנה על הציפייה במשפט המנהלי. עולה מהן שהגנה על הציפייה במשפט המנהלי צריכה להיות מוכרת במצבים שבהם אין היא עומדת בניגוד חריף לאינטרס הציבורי (ובכלל זה, לדרישות החוק), לרוב כאשר הגבלת שיקול-הדעת של הרשות אינה לגבי הציבור בכללותו, אלא לגבי פרט או קבוצה קטנה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 ד' ברק-ארז "הגנת ההסתמכות במשפט המינהלי" משפטים כז  17.

 .L Yale 46 "Damages Contract In Interest Reliance The" Perdue .E.R & Fuller .L.L

373 ,52  .J.

 ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (תשנ"א, כרך א) 101.