‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הבטחה מנהלית?

תוכן עניינים

1.מבוא

2. ההבטחה המנהלית - עיצובה הנורמטיבי: הפן החיובי, הפן הנגטיבי.

3. הלכת סאי-טקס - "אויבים סביב לה":

א. חבלי הלידה.

ב. קבלת הפנים בקרב המשפטנים.

ג. התמורדות עם "הלכה טעונת תיקון" על דרך האבחון.

4. הלכת סאי-טקס בהתבגרותה - קווים לדמותה.

א. ניתוח ארבעת התנאים : ההשכילו להחזיר עטרה ליושנה - או שהלכת סאי-טקס עתה היא שונה ?

ב. היעדר תרופה לאינטרס ההסתמכות שנפגע.

5. "הלכה ואין מורין כן" - הכיצד? הייתכן?!

א. התגלית: ניסיון לסיכול מוסד ההבטחה המנהלית.

ב. השאלה המנחה : ה"צידוק" הוא זה או "התנקשות" בהלכה ?

6. המסקנה : אימוץ הלכת סאי-טקס ככתבה וכלשונה !

7. הפסיקה הכריזה מלחמה : "להלכת סאי-טקס לא תהי תקומה" - אך על שום מה ?

8. פסקי-הדין האחרונים בסוגיה - האמנם מעצבים הם הלכה ראויה?

9.דיני המשפט העברי - המנהלי והציבורי.

10. סיכום

ביבליוגרפיה 

תכלית העבודה להתחקות אחר מוסד ההבטחה המנהלית בתהייה על קנקנו. תיסקר הלכת סאי-טקס,נבקש לבחון את דיוקן זיו פניה ומה מראה שיוותה לה, אחותה הפסיקה, משחרשה בה תלמים.

הדיון, לפיכך, יוקדש לסקירת מהלך חייה ;

 החל בחבלי לידתה, עבור בהתנכלות ובאיבה שהיו מנת חלקה עוד משחר נעוריה, המשך בעיצוב קווים לדמותה הפסיקתית, וכלה בניסיונות הבלתי מתכלים לכלותה. כך, כל ימי חייה נרדפה ההלכה על-ידי בני משפחתה, הספרות והפסיקה, שעשו יד אחת להביא עליה את סופה. הכלים השתנו במרוצת פסקי-הדין, המטרה נותרה אחת: אבחון עובדתי - שפעמים הרבה לא היה ענייני - ביקורת ישירה, הניסיונות הבלתי פוסקים לצמצם את היקפה, הפיכתה לפורמולה משפטית חלף וחרף העקרונות שהתוותה, כשעם השנים בית-המשפט - מבלי משים או דווקא עם - מקשיח את התנאים. אין זאת כי אם חייה הקשים הותירו את רישומם על פניה היפים, המעצבים הלכה ראויה.

חיבור זה, על-כן, מבקש לשכנע את הקורא שהלכת סאי-טקס היא הדין הרצוי; תוצר פסיקתי שמתחשב בכל האינטרסים המתנגשים ומשכיל לאזן ביניהם. לפיכך, יצא קצפנו על הפסיקה. היה עליה לאמץ את הלכת סאי-טקס אל חיקה, ולא לבקרה ולהרחיקה. במקום לגמור עליה את ההלל, היא גמרה אומר לצמצמה.

הלכה שעבורה היה זה "פשוט וברור ואינו מעורר שום קושי. ניתנה הבטחה ואין סיבה שלא לקיימה ככתבה וכלשונה... באין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה", הפכה ברבות פסקי-הדין למסכת התנאים הבאה :

"סיכום ההלכה הפסוקה בסוגיה זו הוא, כי הבטחה מנהלית שניתנה על-ידי בעל הסמכות לתיתה, מתוך כוונה שיהא לה תוקף משפטי מחייב - וכך הובנה על-ידי מי שניתנה לו - ושהיא מפורטת די הצורך ובת ביצוע, עשויה להיות מקור עצמאי לחיובה של הרשות ועילה להתערבות בג"צ לקיימה. זאת ללא קשר עם השתק עקב הסתמכות על ההבטחה ואף ללא שינוי המצב לרעה של מקבל ההבטחה".

אך גם אם תמצא לומר שמדובר באותה גברת - רק יותר מבוגרת - עדיין רבה הביקורת: עוד נראה, שאופן היישום של הלכת סאי-טקס או יותר נכון היעדרו, הוא שמשרש את הנורמה שביקש השופט ברנזון להנחיל, קרי : קיום הבטחות ברגיל ; ורק כחריג בלבד, כברירת מחדל אין אונים, להניח לרשות להשחית את מילתה ולהפר את הבטחתה.

דא עקא, החריג קם על יוצרו - הוא הפך להיות הכלל בעצמו! מחמתו של היישום הלקוי, שכל-כך חוטא לדין הרצוי, נמצא שדווקא הבטחה שנתנה הרשות שאמינותה בעיני הציבור חשובה היא, אינה בבחינת "כתובה בעט ברזל בציפורן שמיד חרושה על לוח לבם". עתה, חובתה של רשות ציבורית לכבד את חיוביה הנה חובה "גמישה", אשר ניתן לסטות הימנה במקרה הצורך ; כשפרשנות מונח זה, אליבא דפסיקה, רחבה מני ים וחובקת עולם ומלואו. והדברים הגיעו עד כדי אבסורד פסיקתי שיצר ודאות משפטית ! הרשות משהבטיחה- כמו לא הבטיחה כלום, ובעל דברה- יעמרד בפני שוקת שבורה. "המתח" היחיד בסוגיה הוא איזו עורך תישא חן מלפני הפסיקה כדי להשיג את התוצאה האמורה. אני, לפיכך, אנהג לפי הדרכת התלמוד הירושלמי : "דבר שאינו מחוור מחזקים אותו ממקומות רבים". לכן, החלטתי לעשות מעשה ולבחון את פסקי-הדין אחד לאחד. התגלית החד- משמעית היא סיכול מוסד ההבטחה המנהלית: או שבית-המשפט ממאן להכיר בעצם כינונה של הבטחה או שהוא תר אחר "צידוק חוקי" שמעמידה ככלי ריק. התיזה שנציע תשוב ותתריע מפני תופעה זו ותצא חוצץ כנגדה לכל אורכה של הרשימה, אך עדיין לא נוכל להשיב את קולמוסנו לנרתיקו. חשוב להדגיש הדגש היטב, שאפילו בית-המשפט מוצא "צידוק" - חוקי או לא - לנסיגה מהבטחה, אין לו להתעלם מהעובדה שהיא ניתנה גם ניתנה ! פעמים הרבה, אף מעבר לאינטרס הציפייה שנפגע, היא ודאי אף גררה את מקבליה להוצאות נכבדות. לכן, גם אם הרשות אינה חייבת לקיים את הבטחותיה, היא חייבת גם חייבת לכבדן ! חובה זו אינה חובה ציבורית-מוסרית בעלמא, אלא היא ניתנת לאכיפה בעיקר באמצעות תרופת הפיצויים. לפיכך, כל אימת שבית-המשפט משתכנע בקיומה של הבטחה, ולא מצווה כנסיבות העניין על אכיפתה, כי אז שומה עליו לתור אחר סעד חלופי ש"ירפא" ככל הניתן את אינטרס ההסתמכות הפגוע. אך לא דובים ולא פיצויים ! עבור בית-המשפט משנמצא ה"צידוק" המיוחל, כוחו יפה גם כנגד שיפוי הנבטח. פסקי-דין ספורים בלבד שבאו להעיד על הכלל - נותנים לבם לסוגיה זו. אך אין בו בקומץ זה כדי להשביע את הארי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

.G. Breyer Regulation and Its Reform 15-35

שרון ידין רגולציה: המשפט המנהלי בעידן החוזים הרגולטוריים (הוצאת בורסי, 2016).

מ' אלון "דמוקרטיה, זכויות יסוד ומנהל תקין בפסיקתם של חכמי המזרח במוצאי גירוש ספרד" שנתון המשפט העברי יח-יט  9, 63.