‏290.00 ₪

בסמינריון זה בחנתי את התאמת תכלית החברה כמשיאת רווחי בעלי המניות לקידום תפקוד יעיל של חברות. פרשתי שורה ארוכה של השגות: ראשית, העדפת האינטרסים של בעלי המניות פותחת פתח לניהול שמחצין עלויות אל שאר המעורבים - ספקי התשומות של החברה, שנית, השאת הרווחים של בעלי המניות עומדת לעיתים בסתירה לאינטרסים העצמיים של החברה כאישיות נפרדת חסרת בעלים. שכיחותם, גיוונם וחשיבותם של המצבים שבהם מתעורר ניגוד עניינים זה מעצים את החשש שנושאי-המשרה בחברה יזנחו את טובתה של החברה במצוות יעד-העל המנחה אותם להשיא את רווחי המשקיעים. שלישית, אין אנו מקבלים את ההצדקה הרווחת לתכלית הנוהגת, הגורסת כי היא מבוססת על אמת-מידה חדה, ברורה, בת-יישום וניתנת לפיקוח. אדרבא, התכלית הנוהגת מטילה על נושאי-המשרה בהברה לפעול לקידום אינטרסים שונים, ולעיתים אף סותרים, של משקיעים שונים. היא מציבה אותם במצב של ריבוי נאמנויות. עקב כך מתעוררים קשיים של ממש בבקרת פעולתם, ומתעוררת בעיית נציג חמורה154.

במסקנות אלה אין די, שהרי אפשר שהתוצאות התת-מיטביות שאמורות להיגרם על-ידי פונקציית-המטרה הנוהגת במשפט המקובל, בשל חסרונותיה שנמנו לעיל, נמנעות בפועל על-ידי מנגנונים שונים - חוזיים, שוקיים ונורמטיביים כלליים, אילו כך היה, היינו יכולים להכשיר את הדרישה להשיא את רווחיהם של בעלי המניות כיעד-על משפר יעילות. אולם הדיון שערכתי בחלק השני של הסמינריון עורר ספקות מהותיים בדבר ערכו המעשי של הפתרון המשולש המצטבר: האם ספק התשומה, האוטונומי לכאורה, יכול להגן על האינטרסים שלו במשאו-ומתנו עם החברה לא רק להלכה אלא גם למעשה? האם כוחות השוק, המפעילים לכאורה כוחות מרסנים, אכן יעילים בפעולתם? האם החוק הכללי - שנועד לכאורה להבטיח, מעמדה "יודעת כל", שהשימוש בכוחות החברה יהיה יעיל תמיד - אכן מסוגל להסדיר באופן א-פריורי פעילות מתמשכת של עסק חי במציאות רבת-תהפוכות? כפי שהראיתי, שורה של טיעונים חשובים מגלה פרצות בכל אחד מקווי ההגנה האמורים.

באחת: התכלית הנוהגת מקדשת את האינטרסים של צד אחד בפקעת החוזית, ומטילה על כל השאר, באופן קבוע ושיטתי, את העלויות הכרוכות בסיכון השיורי - זה שלא הוסדר בחוזים ובחוקים ואשר השווקים אינם מצליחים להקצותו באופן יעיל. בעולם הכלכלי של המאה העשרים ואחת - שהמאפיין הקבוע המרכזי שלו הוא ריבוי המשתנים הדינמיים המקשים חיזוי והערכה מושכלת של סיכויים וסיכונים - הקצאה חד-צדדית וקבועה מראש של הסיכון השיורי, כקבוע בתכלית הנוהגת, פוגעת באופן שיטתי באינטרסים של אלה שאינם בעלי מניות ובאינטרסים של החברה עצמה, ולכן היא תת-מיטבית מנקודת-ראות של יעילות כלכלית, על בסיס ניתוח זה שנדרשת רפורמה בדיני החברות עצמם באשר לתכלית החברה העסקית, את תוכנו של השינוי הנדרש יש לחקור במחקרים עתידיים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ידידיה צ' שטרן "תכלית החברה העסקית - פרשנות והשפעות מעשיות" משפטים לב 329.

  Melvin A. Eisenberg "The Conception that the Corporation is a Nexus of Contracts, and the Dual Nature of the Firm" 24 J. Corp. L.  819, 825-826; Oliver Hart & John Moore "Property Rights and the Nature of the Firm" 98 J. Pol. Econ.  1119.

   Oliver E. Williamson The Economic Institutions of Capitalism (New York) 304-305; Jonathan R. Maccy "An Economic Analysis of the Various Rationals for Making Shareholders the Exclusive Beneficiaries of Corporate Fiduciary Duties" 21 Stetson L. Rev. 23, 36.