‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי הונאות תאונות דרכים לאור חוק הפיצויים?

תוכן עניינים

מבוא

מהותה המשפטית של תאונה מכוונת

פסיקה מנחה: קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ’ יעקב בלבן

מהי "תאונת דרכים" לפי סעיף 1 לחוק הפלת"ד על תיקוניו הרבים והשונים

מתי תאונה מכוונת היא תאונת דרכים? 

תיקון 8, ניסוח הקזואיסטי של הגדרת "תאונת דרכים"

סעיף 8(א) לחוק - עיקרון ייחוד העילה

סיכום

ביבליוגרפיה

נספח

פסק דין לפיצויים בגין תאונת דרכים בה נדרס הולך רגל על ידי נהג אוטובוס בכוונה תחילה.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר מהי תאונה הנחשבת כתאונת דרכים באופן הבא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"

החוק מרחיב את ההגדרה גם לשלושת המאורעות הבאים:

• "מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיונים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב".
• "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו".
• "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

ואולם החוק החריג וקבע כי: "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

תאונת דרכים מוגדרת בחוק כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
החוק גם קובע באילו מקרים התאונה לא תיחשב כתאונת דרכים. מקרה אחד שבו תאונה לא תיחשב כתאונת דרכים הוא כאשר מדובר ב"תאונה במתכוון", כלומר: כאשר אדם נפגע בתאונה מכוונת, לא מדובר בתאונת דרכים, והנפגע לא יהיה זכאי לפיצוי מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד).
כך קובע החוק: "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".
לאורך השנים, בתי המשפט פירשו חריג זה של תאונה במתכוון, ונדרשו להכריע במקרים רבים מתי מדובר ב"מעשה שנעשה במתכוון", אשר מוציא את התאונה מגדר תאונת דרכים.
במסגרת הכרעתם, דנו בתי המשפט בשאלה מהו היסוד הנפשי הנדרש לצורך קביעה כי מדובר במעשה שנעשה בכוונה כדי לגרום לאדם נזק גופני או רכושי.
שופטים רבים קבעו, כי לא די בכוונה פלילית רגילה, אלא נדרשת כוונה מיוחדת בצירוף הרצון שהתוצאה תתגשם.
כך למשל, ביהמ"ש המחוזי בחיפה דן בשאלה - האם האירוע בו קיפח מנוח את חייו (הודיע לאימו שהוא שתה רעל ואז נסע במונית, ירד ממנה בלי סיבה כאשר ירד נוסע אחר, החל לחצות את הכביש, משאית פגעה בו, הוא נפצע ומת לאחר מכן) מהווה תאונת דרכים, או שמא מדובר בהתאבדות המהווה "מעשה שנעשה במתכוון".
ביהמ"ש קבע, כי שימוש ברכב למטרת התאבדות נכנס לחריג של "מעשה שנעשה במתכוון". ואולם, כדי שייקבע כי מדובר במעשה שנעשה במתכוון נדרשת כוונה של ממש, ואין די בהוכחת רשלנות או פזיזות. נקבע, כי במקרה הנדון לא הוכח שהמנוח התכוון לשים קץ לחייו, ויש לקבוע שהמנוח נהרג בתאונת דרכים וכי עזבונו זכאי לפיצויים.
אם אתם תוהים, מדוע בעצם הוחלט, כי במקרה של "תאונה במתכוון" החוק לא יחול והנפגע (או עזבונו) לא יהיה זכאי לפיצויים, נספר כי חוק הפלת"ד שם דגש על המבחן התעבורתי בהקשר של תאונת דרכים, כלומר: רק תאונות שקרו בשל שימוש "רגיל" ברכב למטרות תחבורה, יחשבו כתאונות דרכים.
במקרה של תאונה במתכוון לא מדובר בסיכון רגיל שמתלווה לשימוש ברכב, אלא בשימוש שהמטרה שלו היא לגרום נזק ולא שימוש שהתכלית שלו היא לצרכי תחבורה.
מטרתו של חוק הפלת"ד היא לפצות אנשים שנפגעו בתאונות דרכים, ולא אנשים שנפגעו בשל פעילות מכוונת שנעשתה באמצעות כלי רכב.

בעיה מרכזית הקיימת בחוק, ואשר לא נפתרה בתיקון 8, היא חוסר הלכידות ואי-העקביות שבו, היוצרים תחושה קשה של אי-שוויון מקרי ושרירותי. ליקוי זה נובע מניסוחן הקזואיסטי של הגדרת "תאונת דרכים" ושל הגדרת "שימוש ברכב מנועי" לאחר תיקון.8 לשונו של החוק יוצרת מצב בו מקרים שהינם זהים כמעט לחלוטין יובילו לתוצאות משפטיות נוגדות, וזאת ללא כל טעם מבחין או הצדקה מהותית לכך. ניתן להבהיר זאת באמצעות הדוגמות הבאות.

חברת "נשר" מספקת שקי מלט לאתרי בנייה ולמחסני מכירה של חומרי בניין. לשם כך היא שולחת את שקי המלט לאתרים השונים על גבי משאיות, ופריקתם נעשית באחד משני אופנים: באופן ידני על-ידי פועל של "נשר", המתלווה לנהג המשאית, או בצורה ממוכנת באמצעות מנוף, הפורק מהמשאית העומדת משטחי עץ ששקי המלט מונחים עליהם (המנוף מהווה חלק בלתי-נפרד מהמשאית ומופעל בכוח המנוע של המשאית). במהלך הפריקה עלולה להתרחש תאונה שתגרום נזק. כך, למשל, ייתכן ששק מלט יישמט מידיו של פועל או יחליק ממשטח עץ (שהורם על-ידי המנוף) ויפגע באדם כלשהו. לכאורה, אלה הם מקרים זהים, ואין כל הצדקה עניינית להבחין ביניהם; ברם, יישום החוק בשני המקרים הללו מוביל לתוצאות משפטיות הפוכות.

האירוע בו נגרם נזק במהלך הפריקה הידנית לא ייחשב ל"תאונת דרכים". במקרה כזה אין ההגדרה הבסיסית חלה, שכן פריקה מרכב אינה "שימוש", ונוסף על כך, נפילת המטען לא אירעה תוך כדי נסיעה. גם החלופה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב אינה מתקיימת, שהרי הפריקה היתה ידנית, לפיכך לא יהיה הניזוק זכאי לפיצויים על-פי החוק.

ביבליוגרפיה לדוג': (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר לשנת 2019, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2020)

אסף פורת "אחריות פלילית בגין רשלנות – קשיים והצעות לפתרון" ספר אדמונד לוי – קובץ מאמרים לכבודו של השופט אדמונד לוי ע"ה, 529 , אוהד גורדון עורך (2017).

א' ברק פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית ( כרך א) 438.

י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - עדכון משולב () 61-55

א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שנייה) 92.

ד' מור "גורם ההרתעה במלחמה בתאונות דרכים" ספר לובנברג (ד' פרידמן וי' שילה עורכים 257, 290.

178-184 ( London) Empire Law's Dworkin .R.