‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי מדיניות החזרת גופות מחבלים?

תוכן עניינים

מבוא:

גופות של חיילי מדינות ערב בישראל

מדיניות ממשלת ישראל

פסיקת בג"ץ

מקרים של חילופי גופות

יוסף פינק ורחמים אלשייך

שביית שני חיילי צה"ל בלבנון 

איתמר אליה

– חטיפת חיילי צה"ל בהר דב

אהוד גולדווסר ואלדד רגב

חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון 

רקע: עסקאות שחרור מחבלים תמורת שבויים

נסיבות משבר החטופים

עסקת שחרור מחבלי חיזבאללה

קלפי מיקוח ומחבלים

הדין הבינלאומי

אישור מעצר המנהיגים וחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים

ביבליוגרפיה

בעבר הגיש היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז חוות דעת שלפיה אין להחזיק גופות מחבלים בהתבסס על צורך ערטילאי של שמירת "קלפי מיקוח" לצורכי משא-ומתן עתידי; ואולם אין לשלול אפשרות כזו ככל שיש טעמים מיוחדים להחזקת הגופות, ובכללן עסקה קונקרטית לחילופי גופות עם גורמי אויב.

אחר כך החליט הקבינט המדיני-ביטחוני לעדכן את מדיניות ישראל בעניין השבת גופות מחבלים למשפחותיהם. בהחלטה ("מדיניות אחידה בטיפול בגופות מחבלים") נקבעה לראשונה מדיניות ברורה המסדירה את נושא החזקת גופות מחבלים בידי המדינה לצורכי משא-ומתן. מדיניות זו קובעת כי ככלל, גופות מחבלים תוחזרנה למשפחותיהם בתנאים מגבילים שיבטיחו את שמירת הסדר הציבורי. ואולם, לכלל האמור נקבעו שני חריגים, אשר בהתקיימם גופות המחבלים לא תוחזרנה למשפחות אלא תוחזקנה בידי מדינת ישראל בדרך של קבורה ארעית. החריג הראשון עניינו במחבלים אשר משתייכים לארגון חמאס. החריג השני עניינו בגופות של מחבלים אשר ביצעו אירוע טרור המוגדר כ"חריג במיוחד". הקבינט המדיני-ביטחוני סבר כי יש הצדקה להמשיך ולהחזיק דווקא בגופות אלה, משום שהן עשויות להיות בעלות "הקשר סמלי מיוחד", וקיימת אפשרות שהחזקתן תסייע למדינת ישראל בהשגת הסכם לחילופי גופות ושבויים עם גורמי אויב. ההחלטה התקבלה על רקע החזקת חמאס בגופותיהם של החיילים אורון שאול והדר גולדין מאז מבצע צוק איתן.

החלטת הקבינט נקבעה כהחלטת מדיניות כללית, בעוד שביצוע המדיניות הוטל על המפקד הצבאי בהתאם לסמכות שנתונה לו בדין, בתקנה 133(3) לתקנות ההגנה (שעת חירום), להורות על מקום ושעת קבורתם של מתים.

פעמים אחדות הוגשו לבג"ץ עתירות בדרישה למסירת גופות המוחזקות בידי המדינה לקרובי ההרוגים, לשם הבאתן לקבורה. הטענה המרכזית בעתירות היא שהחזקת גופות המחבלים בידי מדינת ישראל נעשית בהיעדר סמכות. העותרים טוענים כי אין בדין הישראלי או הבינלאומי הסדר כלשהו אשר מסמיך את המפקד הצבאי להחזיק גופות של מחבלים לצורכי משא-ומתן, בדרך של קבורה ארעית או בכל דרך אחרת. לצד טענה מרכזית זו, העותרים מוסיפים וטוענים כי החזקת גופות המחבלים לצורכי משא-ומתן היא פרקטיקה אשר פוגעת באופן בלתי מידתי בכבודם של המתים ובכבודם של בני משפחותיהם המבקשים להביאם לקבורה, ואשר מהווה ענישה קולקטיבית נגד בני משפחותיהם של המחבלים על לא עוול בכפם.

בעבר פסק השופטים יורם דנציגר וג'ורג' קרא (מול דעת מיעוט של השופט ניל הנדל), כי למדינה אין סמכות להחזיק בגופות מחבלים לצורכי משא ומתן, והקציבו שישה חודשים לחקיקת חוק שיעניק סמכות זו.

השופט ניל הנדל סבר בדעת מיעוט שלמדינה יש סמכות להחזיק בגופות מחבלים לצורכי משא ומתן על שחרור גופות חיילי צה"ל, בהתאם לתקנות ההגנה המסמיכות את המפקד הצבאי להורות על מקום ואופן קבורתו של כל אדם וכן להורות מי יקבור אותו, משיקולים ביטחוניים. לדעת הנדל החזקת הגופות כאמצעי לשחרור אזרחים וגופות חיילי צה"ל המוחזקים בידי חמאס נחשבת לשיקול ביטחוני. בחוות דעתו הרחיב על חשיבות פדיון השבויים, כולל גופות החיילים

מצגת החזרת גופות מחבלים קלפי מיקוח לעסקאות שיחרור שבויים בעתיד

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

סיגל שהב משפט פלילי-ביטחוני, נבו (2019)

דשא ו' מערכת המשפט בישראל, הוצאת נבו (2019)

בג"ץ 4466/16 מוחמד עליאן ואחרים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואחרים, ניתן ב-14 בדצמבר 2017