‏290.00 ₪

שאלות המחקר

היכן עובר הגבול בין הרצון של תעשיית התרופות למיקסום רווחיהן לבין מחויבות מוסרית עליונה לחיי אדם?

מהי הדילמה המוסרית הניצבת בפני חברות תרופות לגבי קביעת מחירי תרופות חיוניות המצילות חיים בתקופת הפטנט?

תוכן העניינים

פרק א'- מבוא

1.1 הגדרות כלליות

1.2 חשיבותן של זכויות פטנט לתעשיית התרופות

1.3 הסכם טריפס

1.4 מורכבות התמחור של תעשיית התרופות

1.5 זכות לקבלת שירותי בריאות

1.6 תרופות מרדים ומשכך כאבים ברשת האינטרנט

1.7 השלכות עבור מדיניות מומחים לעבודה קלינית

1.8 ניהול קיבוצי של קניין רוחני-גישות טכנולוגיות רפואיות

פרק ב' – הדילמה המוסרית וניתוחה

2.1 הצגת הדילמה המוסרית

2.2 ניתוח הדילמה המוסרית

2.3 האמצעים לריסון המערכת העסקית

2.4 הריסון החיצוני

2.5 הריסון העצמי

פרק ג' – עקרונות המוסר והעסקים

3.1 הקדמה

3.2 השלב המקדים

3.3 עקרון התועלתנות

3.4 עקרון החובות והזכויות

3.5 עקרון הצדק

3.6 סגולות טובות

פרק ד'- אחריות חברתית

4.1 הקדמה

4.2 אחריות חברתית- הגדרה

פרק ה-סיכום ומסקנות

ביביליוגרפיה

מהי הדילמה המוסרית הניצבת בפני חברות תרופות לגבי קביעת מחירי תרופות חיוניות המצילות חיים בתקופת הפטנט. הנחותיי הן:

א. חברות התרופות מנצלות לרעה את זכויות הפטנט בכך שהן קובעות מחירים מוגזמים לתרופות שמצילות חיים ולא רק בכדי להחזיר את ההשקעה העצומה בפיתוח התרופה, כפי שהן טוענות, אלא גם להחזיר עלויות גדולות נוספות כמו הוצאות שיווק ובעיקר למקסם את רווחיהן.

ב. חברות התרופות עושות שימוש לרעה בזכויות הקניין הרוחני ביודיעין שחולים יעשו כל שביכולתם וישלמו כל מחיר שיידרש כדי להשיג תרופה שתציל את חייהם ושאין לה תחליף בשוק.

לאור הנחות הללו ניתן להציג את הדילמה המוסרית כך:

איפה עובר הגבול בין הרצון של תעשיית התרופות למיקסום רווחיהן לבין מחויבות מוסרית עליונה לחיי אדם?

עבודה זאת עוסקת בנושא של זכות הקניין הרוחני הניתנת לתרופות מקוריות מול זכות ה אדם לקבל טיפול רפואי. מטרת העבודה לדון בסוגיה הבאה לבחון האם המדיניות של תעשיית התרופות בקביעת מחירים גבוהים לתרופות חיוניות עומדת בבחינה מוסרית.

חברת תרופות המפתחת תרופות מקוריות מוציאה עליהן פטנט (הקניין הרוחני) התקף למספר שנים, ההשקעה בפיתוח תרופות חדשות היא אדירה ותקופת הפטנט באה לפצות את החברות על השקעתן זו. אי מתן פטנט לתרופות עלול למנוע פיתוח תרופות חדשות וכלל האוכ' תיפגע.

יחד עם זאת, בתקופת הפטנט חברות התרופות מתמחרות את מחירי התרופות בצורה מוגזמת כדי למקסם את רווחיהן. כתוצאה מכך הופכות התרופות להיות לא נגישות במיוחד לעניים ולמדינות מתפתחות.

הדוגמא הבולטת ביותר למחיר מוגזם של תרופה היא תרופה אנטי-איידס הנקראת Azidthymidine או בקיצור AZT שפותחה ויוצרה ע"י חברת "Burroughs Wellcome". AZT היתה במשך מספר שנים התרופה היעילה ביותר בשוק. כאשר התרופה הוצגה לראשונה בשנת 1987 היא נמכרה לחולה במחיר של 10,000 $ לשנה. תרופה זו היתה בין התרופות היקרות ביותר שאי פעם נמכרה לשימוש על בסיס יום-יומי. בכך למעשה תרופת AZT לא היתה נגישה להרבה מאד חולים הנושאים בנגיף HIV.

חברת "Burroughs Wellcome" סירבה לומר כיצד היא הגיעה למחיר זה אך מניתוחים שהעריכו את המחיר התברר כי המחיר שהחברה גבתה עלה הרבה מעבר לעלויות היצור. בעקבות זאת החברה היתה תחת ביקורת קשה והופעל עליה לחץ לסגת מהמחיר. עיתון הניו-יורק טיימס האשים אותה בסחיטה. קואליציה של קבוצה לאומית קראה להחרים את מוצרי החברה, מפגינים פרצו לבתי מרקחת והדביקו על מוצרי החברה סטיקרים עליהם רשום "ספסרי איידס". המחיר של AZT היתה גם תחת מתקפה של גבעת הקפיטול בוושינגטון שדרשה לדעת כיצד "Burroughs Wellcome" הגיעה למחיר זה. "Burroughs Wellcome" נהפכה ל"נער כרזה" בגלל אכזריותה.

לעומת זאת טענה חברת "Burroughs Wellcome" שמדיניות המחיר מוצדקת משום שעלות המחקר והפיתוח של תרופה היא מאד גבוהה ולכן כדי לקבל בחזרה את העלות אין לה ברירה אלא לגבות מחיר גבוה. בנוסף טענה החברה כי חלק מהרווחים ממכירות התרופה יממנו פיתוח תרופות אחרות לאיידס שיהיו יותר יעילות מהתרופות הנוכחיות.

על פניו, מחירי התרופות המופקעים הוא הוכחה נוספת לקשיחותו של תאגיד, ששם את רווחיותו לפני בני אדם, עושר על פני חיים, העדפת זכויות הבעלות על פני זכויות אדם, תאוות בצע מול נזקקים וכו'.

עבודה זו תנסה לבחון את הבעיות המוסריות הנובעות מהענקת זכות הקניין הרוחני ומתמחור מוגזם. 

 השערת העבודה: מטרת הרווח של חברות התרופות גוברת על המחויבות המוסרית העליונה לחיי אדם.

לתעשיית התרופות חובות מיוחדות הקשורות למה שהיא מייצרת ואשר נמצאת בעמדה מיוחדת לעזור ולכן חובתה לעשות זאת. תעשיית התרופות, שלה האמצעים לעזור, מוטלת החובה לעזור לנזקקים הזכאים לטיפול רפואי.

63% מכל מבוגרים מתחברים לאינטרנט לפחות פעם בחודש. אבל האינטרנט שונה מאמצעי תקשורת אחרים בכך שהוא יכול לאשפר עסקאות מסחריות 24 שעות ביממה, ברחבת התבל, אם אנונימיות יחסית. כתוצאה מכך, בני אדם שרוצים לעסוק בפעילויות סודיות, כגון מכירות לא חוקיות של תרופות, יכולים לעשות את זה עם פחות סיכון שיגלו אותם.

 חוק הפיקוח הממשלתי על תרופות של ארה"ב אוסר על מכירת סמים מ-"מפרט I" (למשל מריחואנה, הרואין, פסילוסיבין (סם מעורר הזיות), וקוקאין) והוא מפקח על גישה לתרופות מ-"מפרט II-V" (למשל תרופות הרגעה, משככי כאבים, תרופות המרצה, וסטראוידים) דרך דרישה שמרשמים יהיו כתובים ע"י מקצוענים מוסמכים בתחום הטיפול הבריאותי. אבל לחלק מהמדינות יש מדיניות אחרת כלפי תרופות מאשר המדיניות של ארה"ב, או שיש להן חוקים דומים אבל פחות אכיפה. כתוצאה מכך, השרת של בית מרקחת מקוון יכול להיות במחשב באוזבקיסטן, ה-URL שלו (מחרוזת תווים המגדירה מיקום של קובץ או תכנית באינטרנט) יכול להיות רשום בבעלת חברת גג במקסיקו, הוא יכול לשלוח את התרופות מסין, הודו או פקיסטן ולהפקיד את התשלומים שהוא מקבל בבנק באיי הקיימאן, ובעליו יכולים לגור במיאמי. יתירה מזאת, אפשר לשנות את כל החיבורים בעסק המקוון הזה תוך כמה שעות. הנזילות והחצי-מציאות של המרחב הווירטואלי מתאימות באופן אידיאלי לעסקאות לא חוקיות בתרופות ויוצרות אתגר מסובך לאכיפת חוק.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הסכם ה- TRIPS ובריאות הציבור", רפואה ומשפט. גיליון מס' 27 עמ' 200-211.

eresky, Helen (2017). International Marketing: Managing Across Borders and Cultures. Hoboken: Pearson Education. p. 58