‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי חופש הביטוי נגד פעולות בטחוניות של הממשלה?

תוכן עניינים

מבוא

הגבלות צנזוראליות על ביקורת על הצבא.

חופש הביטוי נגד רשויות המדינה

הטיעונים בזכות הגבלת ביקורת על רשויות המדינה בנושאים ביטחוניים

סיכום

ביבליוגרפיה

סוגיית חופש הביטוי ביחס לנושאים הנוגעים לביטחון המדינה ולתפקודו של הצבא מעלה את השאלה, מהו היחס בין שתי תפיסות הנראות, לכאורה, מנוגדות: מצד אחד, ביטויים שעוסקים בהכרעות ציבוריות ופוליטיות, ובמיוחד ביקורת על רשויות המדינה, על החלטותיהן ועל תפקודן, שייכים לגרעין הקשה של חופש הביטוי, אשר לגביו האינטרס בהתרת ביטויים הוא החזק ביותר1. מצד שני, טעמי ביטחון נחשבו תמיד כטעמים טובים - ואף כטעמים המובהקים ביותר - להצדקת הגבלה של חופש הביטוי, בייחוד בעתות משבר2. מוקד הדיון במסגרת סוגייה זו הוא

לרוב ההצדקה להגבלת פרסום של מידע עובדתי מטעמי ביטחון3. בעמודים הבאים אבחן היבט אחר של סוגייה זאת: האינטרס בקיומו של דיון ביקורתי פומבי בנוגע להחלטות הממשלה בהקשר הביטחוני ולגבי תפקוד הצבא ורשויות אחרות העוסקות בהגנה על ביטחון המדינה, והשאלה אם טעמי ביטחון מצדיקים הגבלה של ביטויים ביקורתיים מסוג זה. לאור המסקנה שאין הצדקה להגבלה כללית כזאת של ביטויים ביקורתיים כלפי רשויות המדינה בכלל, תיבחן בפרט השאלה אם יש הצדקה לגישה שונה במישור זה בכל הנוגע לדיון ביקורתי בנושאים ביטחוניים ובתפקודו של הצבא, שהוא הגוף המבצע העיקרי במישור הביטחוני, בהשוואה לנושאים אחרים ולרשויות אחרות של המדינה. מכיוון שעיקר המגבלות המשפטיות על חופש הביטוי נוגעות למידע עובדתי, ולא לביקורת נורמטיבית, בחינה של ההצדקה להגבלת סוג הביטויים האחרון היא חשובה לא רק ביחס למישור הפורמלי-משפטי, אלא גם, ואולי אף בעיקר, ביחס למישור הלא פורמלי, כלומר בכל הנוגע להגבלות וולונטריות על ביקורת כלפי הצבא, לפחות במובן שהן אינן מכוח דין. במישור זה השאלה היא אם - או באיזו מידה - צריכים הציבור, ובפרט כלי התקשורת, לפקח על תפקודן של הרשויות העוסקות בהגנה על ביטחון המדינה, ראשית, בבירור המידע העובדתי הרלוונטי, ולאחר מכן, בהערכת תפקוד זה לאורו.

בחינה של חופש הביטוי בנושאי ביטחון וצבא היא בעלת חשיבות מעשית מיוחדת לאור הטענה כי קיימת נטייה להגבלה בלתי מוצדקת - הן כפויה והן מרצון - של חופש הביטוי (כמו גם של חירויות אחרות) בהתבסס על טעמי ביטחון, במיוחד בעתות משבר שבהן יש תחושה של איום על ביטחון המדינה4. סוגייה זאת חשובה במיוחד בישראל בשל המקום המרכזי שיש לשיקולים ביטחוניים בשיח הציבורי עקב הצורך הקבוע יחסית להתמודד עם סכנות ביטחוניות ממשיות וקונקרטיות. בפרט בעת האחרונה, שבה איום הטרור יוצר אצל רבים תחושה של שעת חירום, הועלו גם בישראל טענות ברוח דומה - כמו הטענה שנכללה בדוח שנתי של האגודה לזכויות האזרח בישראל - כי גוברת הנטייה להגביל את חופש הביטוי בכלל, ובנוגע לביטויים ביקורתיים כלפי פעולות צבאיות בפרט5. גישה ברוח זאת, השוללת את הלגיטימיות של ביקורת על הממשלה והצבא, עולה גם מסקר שנערך בישראל בשנה האחרונה והעלה כי רבים בקרב הציבור מאמינים כי ביקורת על מדיניות הממשלה ופעולות הצבא פוגעת בביטחון המדינה, וכי יש למנוע ביקורת כזאת6.

המטרה העיקרית של החיבור היא לעמוד על השיקולים המרכזיים בסוגיה זאת ולנמק את המסקנה כי אין מקום להגבלה של ביטויים ביקורתיים (גם) בנושאי ביטחון. כפי שנראה, עשויים להיות אמנם טעמים מיוחדים בזכות הגבלת ביקורת

בנושאים ביטחוניים וצבאיים. אולם, ראשית, טעמים אלה הם פחות מכריעים מכפי שהם מוצגים בדרך כלל; ושנית, יש גם טעמים מיוחדים בזכות התרת ביטויים ביקורתיים העוסקים בנושאים ביטחוניים ובתפקודו של הצבא (במישור המשפטי), וחשוב אולי עוד יותר בהקשר זה, אף בזכות עידוד של השמעת ביטויים כאלה. הטעם המרכזי בהקשר זה הוא, לדעתי, החיוניות של שיח ציבורי ביקורתי בנושאי ביטחון כאמצעי לפיקוח על דרך הפעלת הכוח הציבורי החזק ביותר המופקד בידי הממשלה ובידי זרועות שלטוניות שונות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דוד רונן, דיני צנזורה - תקשורת, חופש הביטוי וביטחון המדינה, הוצאת פרלשטיין-גינוסר

א' בנדור "אווירת-צבא בביקורת שיפוטית - בין שפיטות לפופולריות: בעקבות בג"צ התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הוועדה לעיון בעונש" צבא חברה ומשפט (ד' ברק-ארז עורכת) 369

Schenck v. United States, 249 U.S. 47, 52