‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי טובת הילד ?

תוכן עניינים

מבוא

תחולת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות על בתי הדין הדתיים

הנחות תיאורטיות לגבי טובת הילד

"טובת הילד" והשיקול הדתי

טובת הילד במשפט הישראלי

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד

טובת ילדים כעיקרון יחסי

מקניין ההורים ועד טובת הילדים

היחסיות של טובת הילדים

זכויות ילדים לעומת טובת ילדים – יחסים מורכבים

זכויות ילדים לעומת טובת ילדים – תפיסות מקובלות

זכויות ילדים לעומת טובת ילדים – תפיסה מוצעת

פסיקה

סיכום

ביבליוגרפיה

השאלה האם קיים ניגוד בין עקרון "טובת הילד" לבין הלכת המשפט העברי, לפיה בנים מעל גיל שש הם אצל אביהם, נתעוררה לאחרונה בבית המשפט העליון והושארה על ידו ב"צריך עיון". שאלה זו היא, לאמיתו של דבר, חלק מבעיה יסודית וכללית יותר והיא, האם בתי הדין הדתיים קשורים לפירוש החילוני של מושג טובת הילד, או שמא רשאים הם למלא מושג זה תוכן משלהם, על-פי שיקולים הלקוחים מן הדין הדתי.

פרטי פסק הדין היו בקיצור כדלקמן : בעל ואשה התדיינו בבית הדין הרבני על עסקי גירושין ועל זכות ההחזקה בשלושת ילדיהם הקטנים. בית הדין הרבני האזורי פסק, על-פי חוות-דעת פסיכולוגית שהובאה לפניו, כי טובתם של הילדים דורשת את מסירתם לידי האב. בערעור שהוגש על פסק-דין זה, קבע בית הדין הרבני הגדול שיש להבחין בין הילד שהוא מתחת לגיל שש אותו יש למסור לידי האם לבין שני הבנים האחרים שהם מעל לגיל שש שרק אותם יש למסור לידי האב. בהגיעו למסקנה זו לא הסתפק בית הדין הגדול בחוות הדעת הפסיכולוגית הנזכרת, אלא תמך את יתידותיו גם בהלכה, לפיה בנים מעל גיל שש הם אצל האב.

ניתן לטעון כי המושג "טובת הילד", בהיותו מופיע בטקסט חילוני-טריטוריאלי, חייב להתפרש פירוש ההולם את ההקשר בו הוא מופיע, ואין לפרשו כמשמעותו האפשרית בדיניה של עדה דתית זו או אחרת[1]. המושג "טובת הילד", כשהוא מתפרש פירוש חילוני, עלול להתנגש עם הדין היהודי משתי בחינות. ראשית, ניתן לטעון כי טובת הילד איננה שאלה משפטית-נורמטיבית אלא שאלה עובדתית גרידא, עליה יש להשיב רק על-פי שיקול דעתו של השופט בכל מקרה לחוד על-פי נסיבותיו. שנית, ניתן לטעון, ש"טובת הילד" חייבת להיקבע במנותק משיקול אידיאולוגי כלשהו בכלל ומשיקול דתי בפרט. נדון בשתי שאלות אלו כסידרן.

כבר ראינו, כי המחוקק הישראלי לא אימץ לעצמו את הדין היהודי בנושא זה בשלמותו אלא קיבל רק את ההנחה לגבי ילדים מתחת לגיל שש, לפיה, טובתם היא, בדרך כלל, שיהיו אצל אמם. מכאן יש להסיק, שהמחוקק פטר את בית המשפט מן ה ח ו ב ה לנהוג על-פי ההנחות הנוספות של הדין היהודי לגבי ילדים מעל גיל שש, חובה שאלמלא כן, ניתן היה לטעון שהיא נוהגת אף בבית המשפט האזרחי אך האם זאת אומרת, שכאלה. אדרבא, כאשר מוכח שמבחינת טובת הילד עדיף שיוחזק על-ידי ההורה האחר או אדם אחר, לא יהסס הדיין לפסוק על-פי הוכחות אלו. ההנחות הכלליות הן פרזומפציות הקובעות את טובתו המשוערת של הילד ובהן ישתמש הדיין רק בהעדר הוכחות נוגדות לגבי טובתו. מכאן שהן דרות בכפיפה אחת עם החובה לשקול מה היא טובת הילד בכל מקרה ומקרה. ואכן, כשביקש בית המשפט העליון לפרש את סעיף 3(ב) לחוק שיווי זכויות האשה, לא מצא נוסחא יותר מוצלחת מן המטבע שטבע אחד מגדולי הפוסקים של ההלכה דווקא [2] : "כללא דמילתא, הבל תלוי בראות בית-דין באיזה מקום יש תקנה לוולד  יותר".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

מילי מאסס בשם טובת הילד, הוצאת רסלינג .

בנימין שמואלי "האינטראקציה בין דיני הנזיקין לדיני המשפחה הדתיים האזרחיים: המעגלים השונים של תביעות הנזיקין במשפחה" עשרים שנה לבית-המשפט לענייני משפחה , צבי ויצמן עורך

פנחס שיפמן "שפה דתית ושפה אזרחית בדיני המשפחה" משפט ועסקים י 423 

Michael Freeman and Philip Veerm The Ideologies of Children’s Rights Martinus Nijhoff Publishers, Dordrecht