תוכן עניינים

מבוא    

טובת הילד" ושירותי הרווחה      

יחסיותו של שיקול "טובת הילד" לעומת "זכויות ההורים" ו"זכויות הילד"       

"טובת הילד" ו"אפוטרופסות"      

גווניה של "טובת הילד"   

פסק דין של משמורת     

סמכות כללית לנקוט אמצעי שמירה         

הכרזת הקטין כ"נזקק" ותוצאותיה

הכרזת קטין כ"בר אימוץ"

ההפעלה הלא נאותה של פקידי הסעד על ידי ערכאות השיפוט        

הדיכוטומיה בין פקידי הסעד השונים בשאלת גילוי "טובת הילד"     

חקיקה - הטיפול של פקידי הסעד בילדים במצבי סיכון       

חוק אימוץ ילדים            

נתונים  

השירות לילד ולנוער      

מרכזי חירום     

פקידי סעד        

ועדות תכנון טיפול ומעקב (לשעבר: ״ועדות החלטה״)        

המחלוקת בדבר הוצאת ילדים מן הבית    

התוכניות ליישום המלצות ועדת גילת       

הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה        

סיכום   

פסק-דין של בית-המשפט העליון בנושא הנדון       

ביבליוגרפיה      

האומנם שיקול "טובת הילד" "אינו ניתן לחלוקה, ואין למזגו ולערבבו באיזה שהוא שיקול אחר"?

השופט המנוח משה זילברג בפרשת שטיינר נ' היועמ"ש כתב את הדברים הבאים:

"מבחן טובת הילדים, לדעתי, לא ימלט בו אחד מן השניים: או שאינו שיקול רציני כלל או שמתחשבים בו ובו בלבד. פשרה לא תתכן כלל: הוא אינו ניתן לחלוקה, ואין למזגו ולערבבו באיזה שהוא שיקול אחר. כי משהתרומם המחוקק לדרגת התפיסה המודרנית – ובתפיסה מודרנית זו נוקטים חכמי ישראל זה עידן ועידנים – כי הילד אינו 'אוביקט' של שמירה והחזקה להנאתו או לטובתו של אחד ההורים אלא הוא עצמו 'סוביקט', הוא גופו 'בעל דין', בשאלה חיונית זו, הרי לא יתכן להתעלם מן האינטרסים שלו בשום צירוף מסיבות שהוא, ולא יתכן כי נדחה אותם מפני 'זכות' של מישהו אחר, ויהא זה האב או האם שלו. לכן צדק המחוקק הישראלי בקבעו – וזהו לדעתנו מובנו הנכון של סעיף 3(ב) – כי טובת הילדים תהא השיקול הסופי והמכריע הן בהתנגשה עם זכות האפוטרופסות האמורה בסעיף 3(א) והן בהתנגשה עם הוראות חוק זר...".1

בעבר ביטל בית-המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, החלטה של פקידי סעד להעביר שני ילדים, בני 8 ו-10, מחזקת אמם למוסד המיועד לילדים בסיכון גבוה, במסגרת אמצעי חירום הכלולים בחוק הנוער.

השופט אהרן ברק קבע בפסק-הדין שפקידת הסעד טעתה בפירוש כוחה וסמכויותיה. לדבריו, מטרת סמכות החירום בהוצאת ילד מביתו היא ״לעולם שמירה על שלום הקטין. אין לעשות שימוש בהליך כדי להסתייע בו בקבלת החלטות שיפוטיות. לשימוש זה אין עיגון לא בלשון החוק ולא בתכליתו. ודאי שאין לנקוט הליך כדי ׳להעניש׳ הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או ׳לכפות׳ שיתוף פעולה כאמור״.

השופט ברק אמר עוד : ״כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו, ללא הסכמתם, רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי״.

במלים אחרות, רק בהתקיים סכנה קרובה לוודאית לשלום הילד אפשר להוציאו ממשפחתו למרכז חירום בלא דיחוי ובלא המתנה למיצוי ההליך השיפוטי. בית-המשפט קבע שרשות הסעד טעתה כשהפעילה את סמכותה בלי שסכנה כזאת היתה קיימת .

לינק: מצגת אימוץ כפוי בשל היעדר מסוגלות הורית

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

א' מרקוס מומחים לדיני משפחה, הוצאת אוצר המשפט, 2017

אסתר חיות "גבולות המשפט", ספר אדמונד לוי

י' צ' גילת "והילד מה הוא אומר? - המודלים המסורתיים של "טובת הילד" בהליכי השיפוט האזרחיים והרבניים והצורך בהעצמת קולו של הילד בהם" עיונים ובירורים במצות כיבוד אב ואם 331 -321( אלון שבות: צומת) 

Haim Abraham, A Family Is What You Make It? Legal Recognition and Regulation of Multiple Parents, 2017